1. מחיר היופי
פעם בחודש בממוצע יוצא לשוק קרם פנים של קונצרן קוסמטיקה גדול. בדרך כלל ההשקה מלווה בפרסומת בעיתונות, לפעמים גם בטלוויזיה, ולעולם תחייך בה יפהפיה עם עור של תינוק שסביר להניח שניחנה בגנים מבורכים ולא השתמשה בקרם "אל קמט".
אבל לפעמים, קצת קשה להודות, הפרסום עובד גם עליך ואת נחושה בדעתך לעשות מאמצים להראות כמו הבחורה שבפרסומת. ההיצע גדול: קרם פנים, קרם הזנה, קרם לחות, קרם נגד קמטי הבעה, קרם לעיניים, לצוואר, סרום לפה, סרום לשם, הלנה רובינשטיין, סיסלי, לנקום, קליניק, גרלן. מבלבל.
אבל ההלם הגדול מגיע כשאת שואלת למחיר המוצר. חברת קוסמטיקה שמכבדת את עצמה לעולם לא תמכור לך קרם ב-100 שקל. דרך המחיר מקווים בחברה להעביר את המסר: 'תאמיני לנו - כמה שיותר יקר, ככה הפנים שלך יהיו יותר חלקות'. מחירי הקרמים המובילים מתחילים ב-350 שקל ל-30 מ"ל בערך ויכולים להגיע עד 1,500 שקל ויותר.
האם הם באמת שווים את המחיר? האם חברות הקוסמטיקה משקיעות מאמצים ומסבירות את המחקרים שעומדים מאחורי פיתוח המוצר? האם מובטח לך שהקמטים בפנים שלך ייעלמו? האם על כל מוצרי הקוסמטיקה יקרי הערך הללו יש תאריך תפוגה, כפי שמתחייב? תשובה אחת וחד משמעית יש לכל השאלות הללו: לא.
אז שמשהו יסביר, למה צריך לשלם בין 10 ל-50 שקל למ"ל אחד של קרם, שהתועלת שלו מוטלת בספק?!
(אורנה יפת)
2. תוכנית חיסכון עם ריסק
אין הורים שלא חוו את תופעת הטלפונים שמגיעים אליהם לאחר שיצאו מחדר הלידה: מחברות מזון לתינוקות, דרך חברות חיתולים ועד חברות ריהוט שונות המציעות את מרכולתן להורים הטריים "במחיר היכרות מיוחד".
אבל הטלפונים המעצבנים ביותר הן אלו של חברות הביטוח. מעבר לשאלה המעצבנת מהיכן יש להן את מספרי הטלפון של ההורים הטריים, הסוכנים שלהן עובדים על הנימים הרגישים ביותר של ההורים: הדאגה לעתיד הילד.
"צריך לדאוג לעתיד הילדים", "שיהיה להם איך להתחיל לכשיהיו גדולים", הן רק חלק מהסיסמאות של סוכני חברות הביטוח המציעים את מרכולתן להורים הצעירים, שרבים מהם גם מתפתים ומזמינים סוכן כזה לביתם על מנת שיסביר להם ביתר פירוט על מה בדיוק מדובר.
וכשאלה מגיעים כבר הביתה עם כל הטפסים והררי הניירת, הדבר כבר נהיה מסובך הרבה יותר להורה הממוצע, ומה שהוא מבין זה שמדובר בחיסכון לטווח ארוך לילדים, ושאפשר להפקיד גם סכום צנוע כל חודש. ל"תוכניות החיסכון" של חברות הביטוח יש אגב שמות מאוד יפים, כמו "חיסכון להשכלה גבוהה", או "חיסכון צומח".
וכך, השילוב של סוכנים שהם נודניקים מקצועיים שמסבירים בצורה חלקית את התוכניות שהם משווקים, אי ההבנה של הורים רבים בנושא בשילוב פיתוי בדמות מתנה (ששוויה, אגב, אינו עולה על 100 שקל) לאלו שיפתחו תוכנית כזו, גורם לכך שהורים רבים יעשו את הצעד הזה.
מה שלא מספרים לכם חברות הביטוח, אבל הוא כתוב באותיות הקטנות של החוזה עליו חותמים ההורים, זה שבכל תוכנית חיסכון יש מוטיב של ריסק. דהיינו - אם אתם חושבים שאתם חוסכים לילדים שלכם למשל 200 שקל בחודש, כשאי לכם לדעת ש-10%, 20% או 30% מכך מופרש לחברת הביטוח. זאת, למקרה שקורה לכם משהו ותפסיקו לשלם. השורה התחתונה היא שהחיסכון נמוך ממה שחשבתם.
מסקנה: אם אתם רוצים לחסוך לילד בצורה של הפרשה חודשית קבועה, תעשו את זה בבנק.
(שלומי דונר)
3. לך תוכיח
על פי חוקי מדינת ישראל זכאים בעלי בית העומד ריק (ללא דיירים) לשישה חודשי פטור מתשלומי ארנונה. את הפטור יש לבקש מהרשות המקומית. ברגע הבקשה דורשת הרשות (ובצדק) אסמכתא לעובדה כי אכן לא התגוררו במקום, ומבקשת להביא אישור מחברת החשמל שלא היתה צריכת חשמל בתקופה הנדונה. נשמע הגיוני? מאוד.
חברת החשמל היא גוף מסודר. קורא המונים מגיע לבית (הריק) אינו יכול לקרוא את המונה (הנמצא בתוכו) ומודיע כי החשבון הבא צריך לכלול הערכת-שימוש. כך מקבלים בעלי הבית חשבון בין אם גרו שם או לא. כאשר פונים לחברה ומבקשים אישור לצורכי פטור מארנונה מקבלים (תמורת תשלום כמובן של 23 שקל) טופס שאינו מאשר את העובדה כי לא הייתה צריכה, אלא אומר כי החיוב נעשה על פי הערכה ולא על פי קריאת מונה.
"אה" אומרת הפקידה ברשות המקומית כשהיא מקבלת את הטופס, "איך אני יודעת שבאמת לא גרו שם? אולי הגיע הקורא, כפי שקורה לא פעם, דווקא בשעות בהן לא נמצאים דיירי הבית במקום?"
שאלה מצוינת שהתשובה עליה יכולה להיות רק "אה, למה אתם מבקשים אסמכתא דווקא מגוף ששולח חשבון בין אם גרו שם או לא?"
אז אולי ההוכחה לעובדת ריקותו של הבית צריכה לבוא מכיוון אחר לחלוטין – נגיד חשבון מים שנקבע על פי מונה שנמצא דרך קבע בחוץ, או אולי על פי הסכמי השכרה המוכיחים פערי תקופות בין הסכם עם דייר א' ל-ב', ואולי, קשה אבל אפשרי, אפשר אפילו להאמין למילתו של מי שבא ומצהיר כי דירתו עמדה ריקה. מה"גניבה" הזו הרי לא ממש מתעשרים.
(טלי חרותי סובר)
3. עבודה לא נקייה
לוסי, אלמנה שעברה מזמן את גיל ה-80, נאלצה להחליף את דוד השמש והקולטים. דף פרסומת של מרכיבי דודי שמש שהוכנס לתיבת הדואר שלה הביא אותה לצלצל אליהם. שני בחורים צעירים התייצבו אצלה כבר למחרת והחליפו את הדוד והקולטים לא לפני שהבטיחו כי יורידו מהגג את הישנים. לוסי סמכה על המתקינים, וכשירדו מהגג לאחר שביצעו את העבודה הזדרזה לשלם להם.
למחרת הבחין אחד משכניה כי הדוד הישן והקולטים נותרו על הגג, כשהם מוסתרים מתחת לשולחן ישן. לוסי צלצלה מיד למתקינים ודרשה מהם לבוא ולפנותם. מעברו השני של הקו ניסה אחד מהמתקינים להכחיש, אבל לוסי, שכבר עברה מספיק בחייה, התעקשה והודיעה לו שלא תוותר להם מאחר שהם הפרו את האמון שנתנה בהם. היא דרשה שיבואו לפנות את הפריטים הישנים מיד.
כשהגיעו המתקינים לגג היא טיפסה עימם. לטענתם, את הקולטים הם באמת הסתירו, אבל הדוד הישן אינו הדוד שפירקו. לוסי לא ויתרה, והודיעה להם כי לא תרד מהגג למרות השמש הקופחת, עד שיפנו גם את הדוד. השניים כנראה חששו שהקשישה עוד תתמוטט להם מול העיניים, ואמרו כי למרות שזו לא חובתם הם יפנו את הדוד והקולטים כטובה אישית.
אבל זו רק דוגמא אחת לתופעה רווחת בקרב בעלי מקצוע ישראלים רבים, שמשאירים אחריהם לכלוך אחרי שהם מסיימים, מבחינתם, את העבודה. הפתרון? פשוט לא לשלם להם עד שהעבודה מושלמת מבחינתכם, גם אם זה אומר שצריך לפעמים לטפס על הגג.
(דוד הכהן)