בית המשפט העליון של ארה"ב פסל היום (ה'), ברוב של ששה תומכים מול שלושה מתנגדים, חוק של מדינת טקסס האוסר על קיום "יחסי מין סוטים עם בן אותו המין". מדובר באחת מהפסיקות החשובות שניתנו בארה"ב בנושא זכויות הומוסקסואלים.
פסק הדין ביטל את הרשעתם של שני גברים הומוסקסואלים, ג'ון לורנס וטירון גארנר, אשר נתפסו מקיימים יחסי מין בדירתו של לורנס. שכן ששמע קולות עולים מהדירה חשב שפורץ חדר אליה, והזעיק את המשטרה. השוטרים גילו את השניים מקיימים יחסי מין ועצרו אותם. השניים הוחזקו במעצר למשך הלילה, ומאוחר יותר נקנסו בסכום של 200$. הם עתרו בדרישה לבטל את החוק שלפיו נעצרו ונקנסו.
בית המשפט העליון קיבל את עתירתם וביטל את החוק בטקסס המגדיר יחסי מין הומוסקסואליים עבירה פלילית. ההחלטה תחייב גם את 12 מדינות הנוספות שבהן נאסרים יחסים הומוסקסואליים במפורש או במשתמע.
ארגוני הומוסקסואליים וארגוני זכויות אדם בירכו על הפסיקה. "זהו יום היסטורי לגאים האמריקנים", אמרה רות הארלו מקבוצה לזכויות הומוסקסואלים שייצגה את שני העותרים, "הפסיקה הזו מאפשרת לנו לא רק להמשיך לנהל את חיינו באין מפריע, אלא היא פותחת את הדלת ליחס שווה כלפי גאים בכל רחבי המדינה".
"העותרים זכאים לכך שיכבדו את חייהם הפרטיים"
שופט בית המשפט העליון, אנתוני קנדי, שכתב את דעת הרוב, קבע שהחוק בטקסס מנוגד לחוקה האמריקנית, משום שהוא פוגע בזכות לפרטיות. בית המשפט קבע כי בני-אדם רשאים לבחור לקיים יחסים אישיים מבלי שייענשו כפושעים, ומבלי שהמדינה תתערב ביחסים ותקבע את גבולותיהם. "העותרים זכאים לכך שיכבדו את חייהם הפרטיים", כתב השופט קנדי, "המדינה אינה יכולה להשפיל אותם או לשלוט בעתידם בכך שהיא הופכת את התנהגותם המינית הפרטית לפשע".
ההחלטה הופכת תקדים של בית המשפט העליון בארה"ב משנת 1986 (Bowers vs. Hardwick), שבו נקבע כי החוקה האמריקנית אינה מבטיחה את הזכות למין הומוסקסואלי, ולכן כל מדינה רשאית להחליט באופן עצמאי האם להעניש הומוסקסואלים על "יחסי מין סוטים". השופטים בדעת הרוב מתחו ביקורת נוקבת על הפסיקה בפרשת באוורס, וקבעו כי היא הייתה מוטעית.
פסק הדין כולל סקירה על התפתחות היחס כלפי הומוסקסואלים בעשרות השנים האחרונות. לדברי השופטים, כבר בשנת 1986, שבה ניתן תקדים באוורס, היה ברור כי "צומחת מודעות" לכך שזכותם של בני אדם בוגרים להחליט כיצד לנהל את חייהם הפרטיים בעניינים מיניים. בנוסף, מאז 1986 חלק מהמדינות שהיו בהן הגבלות על יחסים הומוסקסואליים ביטלו את החוקים העוסקים בכך, ובית המשפט העליון קיבל החלטות נוספות אשר "כרסמו" בפסיקה בפרשת באוורס. השופטים ציינו שגם בית המשפט האירופי לזכויות אדם הכיר בזכותם של הומוסקסואלים לקיים יחסים.
ארבעה שופטים הצטרפו לדעת הרוב שכתב קנדי. השופטת סנדרה דיי או'קונור הביעה תמיכה בתוצאה, וחלקה על דעת הרוב רק בשאלה משפטית: בעוד שרוב השופטים ביססו את פסק דינם על הסעיף בחוקה האמריקנית המבטיח הליך הוגן (Due Process), ביססה השופטת או'קונור את התנגדותה לחוק בטקסס על הזכות החוקתית ליחס שווה של הרשויות. שופט נוסף, קלרנס תומאס, הסכים שהחוק בטקסס "מטופש", אבל לא הצטרף לדעת הרוב, משום שלדעתו, החוקה האמריקנית אינה מבטיחה את הזכות לפרטיות.
"ביהמ"ש תפס צד במלחמת התרבות"
שני השופטים שהתנגדו לדעת הרוב מנימוקים מהותיים הם נשיא בית המשפט העליון, השופט ויליאם רנקוויסט, והשופט אנתונין סקאליה. השופט סקאליה כתב את דעת המיעוט, שכוללת ביקורת חריפה במיוחד על החלטת עמיתיו שהיו בדעת הרוב.
השופט סקאליה כתב כי פסק הדין של שופטי הרוב הוא "התוצר של תרבות משפטנים, אשר במידה רבה רתמה את עצמה למה שמכונה האג'נדה ההומוסקסואלית, כלומר האג'נדה שמקדמים כמה פעילים הומוסקסואלים, המכוונת לבטל את הגינוי המוסרי שיוחס באופן מסורתי להתנהגות הומוסקסואלית".
לדברי השופט, "בית המשפט תפס צד במלחמת התרבות וחרג מתפקידו להבטיח, כצופה ניטרלי, שהכללים הדמוקרטיים יישמרו. אמריקנים רבים אינם רוצים אנשים אשר מתנהגים באופן גלוי כהומוסקסואלים, כשותפים בעסקים שלהם, כמדריכים בצופים לילדיהם, כמורים בבתי הספר של ילדיהם, או כדיירים בבתיהם. הם רואים זאת כהגנה על עצמם ועל משפחותיהם מאורח חיים שהם מאמינים שהוא לא-מוסרי והרסני".
השופט סקאליה מוסיף ומתריע שפסק הדין של בית המשפט מניח בסיס משפטי להכרה מלאה בנישואים הומוסקסואליים. למרבה האירוניה, דווקא דבריו של השופט השמרן על המשמעות מרחיקת הלכת של פסק הדין, מגבירים את השמחה בקרב ארגוני זכויות האדם וארגוני ההומוסקסואלים.