הארי המזוהם

אז איך הארי פוטר החדש? רולינג שוב הצליחה להפוך מילים לזהב, ושימותו כל הקנאים. והפעם: הורמונים, תסכולים, עצבים, וגם הרבה הרבה רוע. נועה מנהיים מרוצה מההתבגרות הקשה של הקוסם

כבר למעלה משנה שאני מחכה לרולינג בפינה. היא השאירה אותי (וגם עוד איזה שניים-שלושה קוראים) במתח עצום והלכה לעשות כסף, ולא התכוונתי לסלוח לה כל כך מהר. "בואי ונראה", לחשתי לעצמי כשניסיתי לאזן את הכרך הכבד על הבטן (ואז על הספה, המיטה וכורסת הקריאה, פשוט אין דרך נוחה לקרוא בספר הזה). "בואי נראה אם היא תצליח גם הפעם". והיא הצליחה, שוב. רולינג היא התגלמות האלכימאית האמיתית, זו שיכולה להפוך מילים לזהב, וסיפור לקסם טהור.

כבר בשלב העטיפה (בכריכה האמריקאית הקשה) היה ברור שאם הספר הקודם, "הארי פוטר וגביע האש", היה קודר מקודמיו, הרי שזה, החדש, עומד להציב סטנדרטים חדשים. הארי ניצב לבדו, שרביט שלוף, על רקע אפלולי ובו דלתות מעורפלות ונרות בוערים. ואז פותחים את הספר ומתחילים לצלול.

 

שלום הנעורים

 

רולינג משמרת בקנאות ובתבונה את התבנית המוכרת מהספרים הקודמים בסדרה. "מסדר עוף החול" נפתח ומסיים עם משפחת דרסלי הזוועתית, ובמהלכו יתרחשו תחרויות הקווידיץ' המסורתיות, האגריד יגדל עוד יצור עצום ומפלצתי ומאלפוי יגעיל כרגיל ואולי אף יותר. אבל החל מהעמוד הראשון של הספר ברור שיש כאן משהו שונה, חד וחריף יותר. או במילים אחרות, גיל ההתבגרות הגיע אל ממלכת הקסם, והארי פוטר הוא כבר לא ילד מבולבל אלא מתבגר עצבני. הוא כועס על כל העולם (לפעמים בצדק, אבל לרוב לא), וגם העולם הקסום של רולינג לא נמלט מאקסיומת "כל המבוגרים מטומטמים ואף אחד לא מספר לי כלום".

תסכול הורמונלי ממלא וגודש את הספר הזה בכמויות מרשימות, והמפגשים הרומנטיים הצפויים בין הארי לצ'ו היפה לא ממש תורמים לשלוות נפשו של הגיבור שלנו. יכול להיות שאם רולינג תרשה לו יותר מאיזו נשיקה מקרית בספר הבא, זה יוציא לו קצת את הרעל מהדם. "הוא לא ילד!" מטיח סיירוס בלק, הסנדק, בגברת ויזלי שוחרת הטוב אך המגוננת מידי, "הוא גם לא מבוגר!" היא משתלחת בו חזרה, ורולינג מצליחה ללכוד את מצבו הנפשי של הארי באופן מטריד מנוחה ומרשים. אבל זה שהארי הופך לפרנואיד קטן, ממש לא אומר שלא רודפים אחריו. כי כמה מהמבוגרים בספר הזה אכן מטומטמים ומרושעים ואף אחד באמת לא מספר לו שום דבר.

גם הוא, כמונו, רוצה לדעת מה קורה עם ולדמורט, האם יקים דמבלדור את צבא האור שילחם בכוחות האופל, מהו מסדר עוף החול המסתורי ולמה לעזאזל הוא חולם כל הזמן על מסדרונות ארוכים המסתיימים בדלת שחורה ומאיימת. אל דאגה, הוא יקבל את התשובות לשאלות הללו יחד אתנו, אבל ישלם על הידע הזה מחיר כבד. המלחמה הבלתי נמנעת שעמדה לפרוץ בסופו המחשמל של הספר הקודם מתמהמהת ורולינג מארגנת התנגשות חזיתית בין הארי למשהו שהוא אולי גרוע יותר מוולדמורט, היכולת האין סופית של העולם לעצום את העיניים, לאטום את העיניים ולהתכחש למציאות. הארי אולי ראה את זה-אשר-אין-לנקוב-בשמו חוזר לחיים, ודמבלדור הטוב (שגם הוא זוכה בספר זה למנת ביקורת לא מבוטלת) האמין לו, אבל אף אחד אחר לא רוצה להאמין, כי מי באמת רוצה להאמין בקיומו של הרוע?

 

ונשאר רק לחכות

 

ההכחשה הזו, מזהירה רולינג בכמה מהלכים עלילתיים מבריקים, יכולה להניב פרות מסוכנים לא פחות מפעילותם של כוחות האופל, וכך אנו פוגשים את דלורס אמבריג' האיומה, פקידה תאבת כוח של משרד הקסמים, שמשתלטת אט-אט גם על העולם הבטוח באופן יחסי של בית הספר לקסם, בשיטות שלא היו מביישות את חבר המחוקקים בנירנברג ובסיועם נלהב של לובשי החולצות החומות של בית הספר. יותר מכל דבר אחר, ממחיש "מסדר עוף החול" בדיוק לאן מובילה דרך הלבנים הצהובות של הכוונות הטובות ביותר, ומעלה את הדיון בשאלת מהות הרוע, שנמצאת בלב ליבה של הסדרה, לגבהים חדשים.

אבל יחד עם הדיונים כבדי הראש הללו, צרות בצרורות וכל הסער והפרץ האפשריים, מצ'פרת אותנו רולינג גם הפעם בשפע של הפתעות נפלאות ומרהיבות, כמו ביקור בשניים מהמוסדות החשובים של עולם הקסם, משרד הקסמים ומחלקת המסתורין המסתורית שלו ובית החולים של הקדוש מונגו למחלות קסומות, שמזמן להארי ולידידיו פגישה מחודשת עם מורה לשעבר ומלא וגדוש בקוסמים ומכשפות שננשכו על ידי אנשי זאב, צימחו גפיים עודפות או סתם חטפו קדרה מכושפת לפרצוף במהלך מריבות חג-המולד המשפחתיות, כמעט כמו בעולם האמיתי, אבל לא ממש.

התאומים פרד וג'ורג' ויזלי, שתיים מהדמויות המקסימות ביותר שיצרה רולינג, מגיעים לשיא כוחם בטור-דה-פורס מרהיב של השתוללות כאוטית, סיירוס בלק, פרופסור לופין הזאבי ועין-הזעם מודי חוזרים בגדול בחברת כמה דמויות חדשות ומשובבות נפש, כמו נימפדורה טונק ורודת השער, מכשפה צעירה וגמלונית, או לונה לבגוד החולמנית. אז נכון שרון והרמיוני עדיין לא נפלו זה לזרועותיה של זו, אבל הדמיון ההולך וגובר של הרמיוני לגברת ויזלי האימהית והאימתנית, מציב שפע של התייחסויות פרוידיניות משעשעות, וגילויים חדשים על משפחתו של הארי שופכים אור על כמה תהיות ישנות. חוטים רופפים יקשרו, תעלומות עתיקות ייפתרו, חלומות משונים יתבהרו ואין לנו אלא לחכות בנשימה שנעצרה מחדש אחרי ההמתנה הארוכה לספר הבא. אני כבר שוב מחכה בפינה.

 

Harry Potter and the Order of the Phoenix J. K. Rowling, Bloomsbury