חרדי חשוד בהברחת מאות ק"ג של זהב לישראל

לאחר חקירה בת חמש שנים, הצליחו שלטונות המכס ללכוד את החשוד המרכזי בפרשייה של הברחת זהב לארץ. הוא נלכד בנמל התעופה בן גוריון, בדרכו לשוויץ

מזה חמש שנים מנהלים שלטונות המכס מצוד אחר יעקב רוטמן, חרדי מירושלים, החשוד שעמד בראש רשת שהבריחה מאות קילוגרמים של זהב לישראל. היום (ה') הצליחו ללכוד אותו בעת שניסה לצאת מהארץ בטיסה לשוויץ. מעצרו הוארך בשישה ימים.

תחילת הפרשה בשנת 1997, אז החלה מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ לחקור הברחת מאות קילוגרמים של זהב לישראל. שווי המס של אותן הברחות הינו, על פי החשד, עשרות מיליוני שקלים.

שלטונות המכס סבורים כי רשת שלמה של אברכים, בניהולם של אריאל פוטש ויעקב רוטמן, שימשו כבלדרים להברחות. על מנת להבריח את הזהב לארץ, נרשמו האברכים כעוסקים מורשים, וניצלו את העסק שהקימו על מנת "להכשיר" את הזהב המוברח לצורך מכירתו בשוק הישראלי.

ברגע שנודע דבר החקירה, ירדו פוטש ורוטמן למחתרת. החוקרים לא הצליחו למצאם, זאת למרות חיפושים יסודיים ונרחבים שנערכו, בין השאר אצל בני משפחתם. במכס האמינו כי השניים נמלטו אל מקום בלתי ידוע, מחוץ לגבולות המדינה. לפני כחמש שנים הוצאו נגד השניים צווי מעצר, והם הוכרזו עבריינים נמלטים.

לטענת חוקרי המכס, הזהב נמכר תמורת חשבוניות על שם חברת "אקפו-יונטייד בע"מ", שהוקמה ביוזמת רוטמן. התקבולים ממכירת הזהב הועברו, לפי החשד, לחשבון בנק בו היה מיופה החשוד השני בפרשה, אריאל פוטש.

 

הקונים זיהו את החשוד

 

רוטמן נלכד בנמל התעופה בן גוריון, בעת שניסה לצאת את הארץ בטיסה לשוויץ. משטרת הגבולות עיכבה אותו לחקירה, והוא הועבר על ידם לחוקרי המכס והמע"מ.

חוקרי המכס מוסרים כי שניים מקוני הזהב העידו כי רוטמן הוא זה שמכר להם אותו, ואף זיהו את תמונתו. מעורבים אחרים בפרשה תיארו אף הם במדויק את דמותו.

רוטמן מסרב לשתף פעולה עם חוקריו. פרקליטו, עו"ד אבי עמירם, טען בבית המשפט כי את כל פעולות החקירה, אותן מתכוונים אנשי המכס לבצע, ניתן לעשות גם כשרוטמן נמצא במעצר בית מוחלט. עוד אמר עו"ד עמירם, כי כל פעולה סודית שניתן לעשות כגון חיפוש, יכלו חוקרי המכס לבצע לפני זמן רב".

שופט בית המשפט השלום בתל אביב, יחזקאל הראל, האריך את מעצרו של רוטמן בשישה ימים, וכתב בהחלטתו כי "חקירתו של רוטמן נמצאת בראשיתה והוא אינו משתף פעולה". עוד הוסיף השופט כי אם ישוחרר רוטמן קיים חשש סביר שהוא ישבש את החקירה וישפיע על העדים.