רינה בר מייבאת שעונים

כל חייה הייתה רינה בר בתו של (משה בורנשטיין, מייסד טמפו) ואשתו של (ז'ק בר, יו"ר ובעל השליטה); בשנים האחרונות היא נכנסה לראשונה לעסקים - שותפות עם אלי הולנדר בחברה לייבוא שעונים; עכשיו הם פותחים חנויות לתכשיטים ואבזרים במשביר לצרכן ורוכשים חלק מהבורסה לתכשיטים; בראיון משותף ל"ממון" מספרת בר על החיים בצל הגברים, היציאה לדרך עצמאית והתוכניות העסקיות

במשך כל שנות חייה הייתה רינה בר הבת של והאישה של - בת הזקונים של משה בורנשטיין המנוח, מייסד טמפו, ואשתו של איש העסקים ז'ק בר, יו"ר מועצת המנהלים של החברה. בשנים האחרונות, כשילדיה פורחים מהקן, היא עושה את צעדיה הראשונים בתחום העסקים, בשטח רחוק מאוד מהעיסוקים המשפחתיים המסורתיים.

לפני שנתיים וחצי, באוקטובר 2001, היא הקימה בשותפות עם אלי הולנדר - מי שהיה עוזר ליועץ משפטי בטמפו והפך לאיש אמונו של ז'ק בר - את חברת פלאנט טיים, שעסקה בייבוא מותגי שעונים. לאחרונה החלה "פלאנט" טיים להפעיל, באמצעות החברה האחות החדשה פלאנט, מחלקות חדשות ב"משביר לצרכן החדש", בהשקעה לא מבוטלת של 6 מיליון דולר.

החברה אחראית לכל קומפלקס האבזרים ברשת, בשיטת חנות בתוך חנות. זה כולל שעונים, תכשיטי זהב ויהלומים, תכשיטי כסף, תכשיטים אופנתיים, אבזרים לגבר, ולראשונה תמכור גם קו בגדים ואבזרים אופנתיים תחת המותג "סקטור".

בחודש האחרון נכנסה החברה כבר ל-21 סניפים של המשביר, והמכירות, לטענת בר, מעוררות אופטימיות: "אנחנו מרגישים יוצא מן הכלל", היא אומרת בראיון משותף שאנחנו עורכים איתה ועם הולנדר, "אם כי עדיין לא הגענו למכירות של סוף הדרך".

השבוע התפרסם כי פלאנט טיים גם רוכשת בשותפות עם התכשיטן אריה פוזיילב תשע מבין 17 חנויות רשת "הבורסה לתכשיטים" מידי חברת אורוליין. רשת הבורסה לתכשיטים, שידעה משברים בשנים האחרונות ואף עברה ידיים מספר פעמים, עדיין נחשבת לאחד המותגים החזקים ביותר בתחום התכשיטים.

העסקה טרם הבשילה, ובר והולנדר מסרבים להתייחס אליה (גם פוזיילב סירב להתייחס: "אני עסק פרטי ואני מבקש לא להיכנס לחיים שלי"), אבל אם היא תקרום עור וגידים היא תסמן את העמקת הפעילות הקמעונאית של פלאנט טיים, שעד כה עסקה בעיקר בסיטונאות.

אם אכן ירכשו ויקבלו להנהלתם את תשע חנויות הבורסה לתכשיטים, הם יבדלו בינן לבין החנויות שלהן במשביר לצרכן כך שהבורסה לתכשיטים תשמש כצינור מכירות יוקרתי יותר, ואילו המשביר לצרכן - כעממי יותר.

 

"הנשים היו תמיד בעורף"

 

משה בורנשטיין הקים לפני יותר מ-50 שנה את טמפו, שהייתה מלכת הבירה והמשקאות המוגזים הישראלית עד שאיבדה את הבכורה לקוקה קולה. יורשו המיועד היה בנו האהוב צבי, אבל הוא נספה בתאונת מטוס לפני 30 שנה. הבנות, רינה ובלהה הגדולה ממנה, לא יועדו להיות מעורבות בעסקים.

במהלך חייו פעלו חתניו של בורנשטיין, ז'ק בר ומשה פודהורצר (מייסד נביעות), בצילו, ובנותיו כלל לא נשמעו ולא נראו. בארכיוני העיתונים כמעט אין תמונות שלהן, ואפילו לא ראיון אחד. לעומת זאת, תועדו ארוכות סכסוכי הירושה והפילוג שפרצו במשפחה לאחר מותו של בורנשטיין, למרות שטרח לכתוב צוואה מפורטת בדיוק כדי למנוע סכסוכים מסוג זה. המנצח בסכסוכים הללו היה ז'ק בר, ששולט היום בטמפו.

כשבר נשאלת האם היו אז כתבות שפגעו בה במיוחד היא אומרת: "כל ההתעסקות בנושא הייתה פוגעת. אני לא זוכרת דבר שבלט במיוחד. די השתדלתי לבודד את עצמי, לא להתייחס לפרסומים עד כמה שאפשר, ואני חושבת שבגדול הצלחתי. גם הילדים שגדלים בבית כזה צריכים ללמוד להתמודד עם הדבר ולגדול עד כמה שאפשר בלי קשר למה שהם רואים בעיתונים. בארץ העיתונות נכנסת יותר מדי לחיים הפרטיים של אנשי עסקים ושל פוליטיקאים. אנשים אוהבים רכילות, גם בעיתונות העסקית. לדעתי, בנושאים עסקיים צריך להשאיר את התחום הפרטי בצד. הוא לא רלוונטי".

לאחר הצבא למדה בר פסיכולוגיה באוניברסיטה אך עזבה, לדבריה, בגלל הנישואים וגידול הילדים. במשך שנים רבות היא עסקה בעבודות התנדבותיות. גם היום היא מפעילה בביתה בסביון סניף של "יד שרה" בשעות הבוקר ומשמשת אחראית על סניף הארגון באור יהודה, שבו היא מתנדבת ארבע פעמים בשבוע ומבלה עד השעות הקטנות של הלילה.

 

למה לא השתלבת בעולם העסקים דרך טמפו?

 

בר: "גדלתי עם טמפו כמעט מהיום שאני זוכרת את עצמי. תמיד היה עסק משפחתי, והמשפחה תמיד נתנה לגברים להיות בחזית כשהנשים בעורף. בילדות העסק לא במיוחד עניין אותי. בחופשים הייתי עובדת במפעל. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה קושרת בגומיות חבילות של קשים, ובתקופות מאוחרות יותר עוסקת בעבודות משרדיות. אישית אהבתי יותר מתמטיקה. רק בשלב מאוחר רציתי שיהיה לי משהו משלי".

הולנדר מוסיף: "טמפו היא חברה מסודרת. אין צורך ולא בטוח שהיה מועיל לכל אחד מהאנשים בתפקידים הבכירים שם שרינה תיכנס לעסק. אני זוכר שדיברנו על כך בתחילת הדרך גם עם ז'קי. היה ברור שרינה צריכה להיות בחברה משלה".

נראה שגם בר עצמה לא הייתה ששה להשתלב בעסקים עם בעלה. "כשמתחילים להכניס את העסקים הביתה, הכל הופך עסקי. גם כך אנחנו משפחה מספיק עסקית, וצריך להשאיר משהו לפן המשפחתי", היא אומרת.

 

לא הרגשת מתוסכלת לעומת מה שקרה במשפחות אריסון ושטראוס, שהכשירו את בנותיהן לעסקים?

 

"בכלל לא. כשאחי נהרג הייתי מיד אחרי שחרור מהצבא ולפני הלימודים באוניברסיטה. אחרי שהתחתנתי היה לי טבעי להישאר בבית, לגדל את הילדים. זה החינוך שקיבלתי. גם אמא לא הייתה מעורבת בעסק, גם גיסתי עד האסון לא, אחר כך כמובן שכן".

 

איך נוצרה השותפות עם הולנדר?

 

בר: "צירוף מקרים שהיה לי נוח. כמי שלא היה לה ניסיון עסקי, הייתה לי הזדמנות להיכנס לשותפות עם מישהו שאני סומכת עליו גם באופן עסקי וגם באופן אישי".

הולנדר: "התחום שלנו הוא תחום של מותגי יוקרה. היא מכירה את התחום מנסיעותיה הרבות לחו"ל, ולי זה עוזר מאוד, כי אני בא יותר מתחום הצעצועים, הספורט, המותגים ההמוניים".

בר, שנראית בסוף שנות ה-40 לחייה, היא בתוארה סמנכ"ל פלאנט טיים, והולנדר הוא המנכ"ל. למרות שהוא מציג אותה כאחראית לשיווק, ליחסי הציבור ולקשר עם הספקים בחו"ל, ואת עצמו כאחראי ללקוחות, למבצעים ולהפצה, כשהם מתראיינים יחד הוא באופן מובהק הדובר הדומיננטי בשיחה.

לדבריהם, את השנה הראשונה לפעילותה סיימה פלאנט טיים עם מחזור של 15 מיליון שקל, ומאז צמחה כבר ל-40 מיליון שקל. השניים צופים כי בתוך שנה וחצי יגיעו למחזור של 90 מיליון שקל - קצב צמיחה מרשים לא רק בזמן מיתון.

 

הגב הפיננסי של בר

 

הולנדר הוא נכד לשני אנשי עסקים ידועים שהסתבכו. סב אחד שלו, הרמן הולנדר, ייסד את חברת אבנעל, שנקלעה לקשיים ונסגרה ב-1971. הסב השני, איסר דז'אלושסקי, עסק במסחר עורות בהולנד, שקרסו גם הם. הולנדר עצמו התחיל את הקריירה שלו כרועה צאן בתקוע, בסיפור בעל אירוניה קלה: הוא עשה זאת בשביל טבעת. "בסוף הלימודים בישיבת ההסדר", מספר הולנדר שלימים הפך לסוחר תכשיטים, הייתי צריך לקנות למי שהייתה אז אשתי לעתיד (היום גרושתו – ש.ח) טבעת. אז כדי להרוויח כסף עבדתי כמה חודשים כרועה כבשים בחוות צאן. אהבתי את זה מאוד. יום אחד אחזור לאדמה".

לטמפו הוא הגיע ב-1992, ביום שבו נפטר בורנשטיין, ועבד בה עד 1995. אחר-כך עזב לאירופה כדי לחסל את עסקי העור המשפחתיים. הוא שמר על קשרים ידידותיים ועסקיים עם ז'ק בר. כשחזר לארץ, לקראת סוף 95', מונה למנהל חברת כלל טוי'ס ולדירקטור מטעם הציבור בטמפו. אחר-כך שימש כסמנכ"ל שיווק ומסחר בקונצרן כלל.

כשחיסל הקונצרן את חטיבת מוצרי הצריכה שלו, רכש איש העסקים דייוויד פדרמן את עסקי הספורט, הצעצועים והשעונים של הקונצרן, שכללו מותגים כמו ריבוק ומאטל (יצרנית ברבי), והולנדר נכנס כשותף זוטר שלו (10%). קראנו לחברה החדשה פלאנט A, הוא מספר. זה שם שאהבתי וזו הסיבה שהוא מלווה אותנו עד היום. חיפשנו משהו שידבר על כל המחלקות וגם יישמע טוב בחול. בחברה היה מעורב גם דוד גדנקן, איש עסקים עתיר קשרים עם יצרני מותגים בחו"ל, שניהל את מחלקת הספורט.

למרות התוכניות הגרנדיוזיות, שנה וחצי לאחר מכן מכר פדרמן למשפחת סקאל מחצית מהעסקים, ומאוחר יותר מכר גם את היתר. במסגרת המכירה דאג פדרמן שהולנדר לא יקופח ויקבל את הסוכנויות לשעונים ועטים שהיו לחברה. הולנדר חיפש משקיע, "והדבר הכי טבעי היה לבוא לרינה ולז'קי", הוא מספר. "שילמנו כ-19 מיליון שקל על כל המלאי והרכוש. רוב ההשקעה היא של משפחת בר, והשותפות היא 50%-50%".

בענף אומרים שרינה וז'ק בר מעניקים להולנדר, אשף של קשרים ומסחר, את היציבות והגב הכלכלי האיתן החיוניים במיוחד בתחומים רגישים, עתירי השקעות וסיכונים כמו תכשיטים ושעוני יוקרה. בענף אומרים כי את מותג השעונים היוקרתי טאג הוייר, למשל, שאחריו חיזר במשך שנים, קיבל רק אחרי שנכנס לשותפות עם בר.

הולנדר נתפס כיזם יצירתי, עתיר קשרים וחרוץ, אלא שתוכניות רבות מדי שרקם בעבר התמוססו במהלך הזמן. בענף תוהים האם אין לו ולבר עיניים גדולות מדי. יש טוענים כי ז'ק בר, שנתפס כאיש עסקים זהיר יותר, יספק לו את המעצורים הדרושים כשם שסיפק את הגב הפיננסי.

 

"אני מקבלת תכשיטים במתנה"

 

בתחילת דרכה ייבאה פלאנט טיים שלושה מותגים בלבד, אם כי ידועים, בתחום השעונים והעטים: ראדו, סקטור ומונבלאן. במהלך הזמן התרחבה לשורה ארוכה של מותגים. היום היא מחזיקה בחמישה מותגי שעונים גדולים (ראדו, מונבלאן, סקטור, גס וטאג הוייר) ובחמישה מותגי נישה (ברברי, רוברטו קבאלי, ורסצ'ה, דיור ואוריינט). בימים אלה היא מקבלת עוד שני מותגים - ולנטינו ומוסקינו.

 

קשה היום לשווק מותגים?

 

הולנדר: "לפי כמות המותגים שנכנסו לאחרונה לארץ, לא קשה. בעלי המותגים בחול יודעים שלשוק הישראלי יש פוטנציאל גדול. הם רואים את הגידול של העשור האחרון. מונבלאן היה פעם עט של פיינשמעקרים בלבד. היום הסמל שלו, הכוכב, הוא סמל סטטוס. המשעשע הוא שאנשים הולכים איתו בכיס החליפה ולא בחולצה, כדי שיראו. אנחנו מוכרים מעל 5,000 עטים בשנה. השנה מכרנו שמונה עטים במחירים של 50 אלף שקל ועשרות עטים של אספנים ב-15 אלף שקל".

 

למה החלטתם להיכנס למשביר לצרכן החדש?

 

בר: "התלבטנו. ההסתכלות הייתה שמדובר בפלטפורמה טובה לשעונים, שגם לא תהווה תחרות עם החנויות הרגילות, כי הסוחרים תופסים את הרשת כדוכנים בתוך חנות כל-בו. אנחנו לא נכנסים עם כל המותגים. מונבלאן וטאג הוייר לא ייכנסו למשביר. ראדו ייכנס רק במספר סניפים מובחרים".

 

לא חששתם לגורלכם כספקים של הרשת שהתמוטטה כבר פעם אחת?

 

הולנדר: "הסחורה היא שלנו, גם הדוכנים, ואנחנו משלמים על-פי מחזור. אנחנו מהמרים על המשביר ובינתיים רואים תוצאות טובות. בכל פעם שאנחנו מגיעים לאחת החנויות אנחנו רואים שינוי דרמטי. הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. יש לנו ניסיון, כספק, עם המשביר בכל המחלקות. אנחנו מכירים היטב את כוח הקנייה של כל סניף. יתרה מזאת: היה לנו חשוב להיכנס לשוק הקמעונאי, והמשביר הוא הלקוח הגדול ביותר בענף התכשיטים בישראל. אהבנו את הגישה של רמי (רמי שביט, הבעלים החדש של המשביר – ש.ח), ליצור מיני-קניון ולרכז את כל מוצרי המתנות במקום אחד - תכשיטים, שעונים, מתנות לגבר ומשקפי שמש.

"במקביל ניכנס לתחום האופנה עם המותג סקטור, שנחשב מוביל בתחום שעוני הספורט. החלטנו ללכת על קונספט של שני קווי אופנה - האחד 'סקטור נו לימיטס', מותג יומיומי, והשני 'סקטור פרופשיונל', מותג מקצועי לספורטאים. קיבלנו הרשאה מאיטליה לייצר חלק מהבגדים בארץ. אנחנו נסייע בחלק השיווקי, ומימון הסחורות ייעשה על-ידי המשביר, או בשיתוף פעולה. אני מניח שב-2004 נראה את המוצרים על המדפים בעיקר בסניפים הגדולים. במשביר מדברים גם על הנעלה, ואנחנו נבחן את הנושא איתם".

 

למה החלטתם להיכנס עם סקטור כמותג אופנה?

 

הולנדר: "אנחנו יודעים מה התרומה שלו למותג שלנו, ולהפך. בתחום הספורט האתגרי אין מספיק מותגים. הבולט הוא טימברלנד, אבל הוא לא מספיק. והמשביר יעניק לנו הרבה תמיכה פרסומית".

 

רינה, איפה את קונה תכשיטים?

 

בר: "עד היום קיבלתי תכשיטים במתנה. אף פעם לא קניתי. אני יודעת שהיום יש מגמה שנשים קונות תכשיטים בעצמן, אז אולי אני לא מייצגת את המגמות העכשוויות. קודם כל, קניות לא מדברות אלי. קניות אינן בילוי אצלי, אלא הכרח. הייתי רוצה שדברים יגיעו אלי הביתה בלי שאצטרך לרוץ. בחופשות, למשל, לעולם לא אטייל בחנויות. אני גם לא אוהבת חופשות של בטן-גב, אלא חופשות עם הרבה אקשן - טיולים, מקומות מעניינים ותוכנית מהבוקר עד הערב".

 

את עובדת קשה?

 

"אני עובדת יותר מדי קשה, אבל אני מקווה שזה זמני. אני לא מצליחה לצאת מהבית לפני תשע בבוקר בגלל יד שרה, ולעתים אני גומרת מאוחר מדי".

 

מישהו מהילדים שלכם מתעניין בעסק המשפחתי?

 

הולנדר: "אצלי הילדים עדיין קטנים מדי".

בר: "הבת שלי, עורכת-דין, עובדת אצל חמיה (אבי בעלה), שהוא עורך-דין. בני השתחרר מהצבא ויש לו בהחלט נטיות עסקיות. עכשיו הוא יוכל לבחור בין אמא לאבא, אם כי באופי שלו הוא מאוד דומה לאבא, או שהוא יפתח עסק בתחום שלישי".

 

שביט: השגנו שותף אסטרטגי

 

רמי שביט, יו"ר המשביר לצרכן החדש, רואה בחברת פלאנט שותף אסטרטגי חשוב. "בטווח הקצר נפגענו, אבל אני מעריך שהשגנו שותף אסטרטגי", הוא אומר. המשביר בשיאו מכר תכשיטים ב-120 מיליון שקל בשנה ולא הרוויח כסף, כי הוא היה שוק הכרמל. כל הזמן היו הנחות של 70%-50%. הניהול והתצוגה היו ברמה נמוכה ביותר. ראיתי שעם הספקים הקיימים אי-אפשר לעשות עסקים, והחלפנו אותם בפלאנט, שבאו עם הגיבוי הכלכלי של משפחת בר.

"החוכמה היא להביא לכניסה של אנשים שלא מתחרים בנו. לספק הקודם היו 40 נקודות מכירה מחוץ למשביר, חלקן אפילו היו צמודות לסניפים שלנו. היה אפילו מצב של הפניית לקוחות שלנו לסניפים שלהם בגלל סכסוך עם ההנהלה הקודמת. כך הפסדנו לקוחות בטוחים. חלק משיתוף הפעולה שלנו עם פלאנט הוא למצוא סחורות איכותיות, שאותן נפרוש בכל 25 החנויות. יהיו שיתופי פעולה בין המחלקות השונות. למשל: קנה שעון וקבל מוצר קוסמטיקה. ניתן סיבה לאנשים לעבור בין המחלקות".

לדברי שביט, את 2003 יגמור המשביר בתחום התכשיטים עם מחזור מכירות של 70-50 מיליון שקל, וב-2004 יחזור לסכום של 100 מיליון שקל.