ועכשיו, לאחר שאתם כבר יודעים איך היא נראית מבפנים ובחוץ, אפשר גם להניע את הקרייזלר קרוספייר. ומייד המלצה - אם וכאשר תהיה לכם הזדמנות, השתדלו לעשות זאת באזור סגור עד כמה שניתן. ואם חשובה לכך תגובת הסביבה, אחרת הרי אין סיכוי שתרכשו את המכונית הזו, עשו זאת בסביבת קהל גדול. כך יש גם סיכוי שאנחת "וואאווו" קולנית של הצופים, תבלע בקלות בנהמה הפנטסטית של צמד מפלטי הקרוספייר.
אלה מגיעים היישר ממנוע מרצדס הפועם בחזית, ותיק ומוכר לנו, עם שישה צילינדרים בתצורת V, עם 18 שסתומים, 3.2 ליטר של נפח, הספק מרבי של 215 כ"ס ב-5,700 סל"ד ומומנט מרבי של 31.6 קג"מ ב-3,000. מנועים אחרים? "בינתיים לא", כך אומר מנהל השיווק המחייך של קרייזלר. "בעתיד יהיו?" אני מקשה. "בינתיים לא", עונה האיש לשם שינוי. מאוחר יותר יספר כי אין מניעה להשחיל פנימה גם גרסאות AMG חזקות (הרבה) יותר, או אפילו מרובי צילינדרים קומפקטים.
לרשות המנוע הזה עומדות שתי תיבות הילוכים לבחירה, אחת אוטומטית מבית מרצדס. השנייה ידנית, אך גם היא מאותו בית. את שתיהן אנחנו מכירים היטב, ובשני המקרים לא מדובר בתגלית מוטורית מהמעלה הראשונה. האוטומטית היא תיבה טובה ומשכנעת, הידנית מעט פחות.
כדאי רק להזכיר כי מדובר באמת בתיבות זהות לחלוטין, כולל יחסי ההעברה הסופיים. וזה קצת מוזר, בהתחשב בכך שקוטר הגלגלים גדול יותר בקרוספייר (18 ו-19 אינץ' להזכירכם) מזה של ה-SLK המקורית בעלת המנוע הזהה, ב-5% המשפיעים מיידית על יכולת התאוצה (6.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש) ואופי העברת הכוח.
העניין הוא שלא רק על כך משפיעה התיבה, לפחות הידנית. למרות בורר הילוכים קצרצר ושמנמן, כמו שאני אוהב, התחושה שהוא מעניק אינה מעודדת החלפות הילוכים תכופות בין שש המהירויות. כאלה המכניסות את הנהג הספורטיבי למצב רוח רצוי, אותו מבקשת לעצמה קרייזלר. התנועה מעט ארוכה מדי, שילוב ההילוך אינו מיידי וישיר, וגם אז, קשה קצת לדעת אם אכן הגעת למקום הנכון. הפעולה כבדה מעט מהרצוי, אינה מתאימה למכונית ספורטיבית. אנשי קרייזלר מודעים לביקורת, ואפילו מספרים לי שנעשו מספר התאמות לשיפור המצב, אך אינם מפרטים איזה.
לעומת זאת, האוטומט מרגיש מייד בבית. החלפות הילוכים חלקות יחסית, הורדת הילוך בסל"ד גבוה מאד לפי דרישה, אפשרות להורדת יותר מהילוך אחד בעת הצורך, ותפקוד סביר-פלוס של הבורר – כזכור מרצדס, עם תפעול ידני שמאלה-ימינה, ולא מטה-מעלה כמו בשאר העולם המוטורי.
כביש מהיר, כביש איטי
שלא במקרה, היצרן האמריקני מעדיף לשגר את מכוניות ההשקה היישר אל האוטובאן הגרמני, לספרינט מהיר ללא הגבלת מהירות. וכך אני מוצא עצמי מנסה לאמת את נתון המהירות המרבית הרשמי (כ-240 קמ"ש) לאחר מספר דקות של נהיגה. מד המהירות צולל לאחר ישורת ארוכה מאד לכיוון ה-255, נעזר במעט שיפוע חיובי. חישוב לפי אבני דרך והסטופר מראים כי הזיוף נשאר בגבולות הסביר, וקרייזלר אכן דוברי אמת.
זו גם הזדמנות ראשונה להתרשם שוב ממערכת ההגה יוצאת הדופן של מרצדס, עם מנגנון סבבת לא מקובל וקצת יותר משלושה סיבובים מנעילה לנעילה. וזה עובד לא רע, למרות חוסר תחושה מטריד מעט באזור המרכז, ומשקל לא-תמיד-אחיד. מאוחר יותר, על כבישים מפותלים ואיטיים בהרבה, מתגלה תגובה איטית מדי לפקודות הידיים, אך לעולם הוא אינו מפתיע. מתרגלים לזה, בקיצור.
נקודה נוספת שמסקרנת אותי נוגעת למערך המתלים, ולשילוב עם הצמיגים הרחבים ונמוכי החתך – להזכירכם, 225/40-18 מלפנים, 255/35-19 מאחור. עם הכביש המהיר אין בעיות מיוחדות, אם כי נראה כבר כאן שכיול המתלים הנוקשה, יחד עם החתך המאד-נמוך מאחור, דורש משנה זהירות על אספלט שאינו חלק לחלוטין. הצמיגים עוקבים בלהיטות מוגזמת קצת אחר שיבושים קלים, ומאיימים להפוך את הנהיגה בכבישי הרים למשל, לעסק מורט עצבים.
זה לא קורה. כחצי שעה מאוחר יותר אני מוצא עצמי בכבישים צרים בהרבה, וסלולים פחות טוב. אם כי מדובר בגרמניה, להזכירכם. ולמרבה ההפתעה אין השפעה גדולה על המרכב, ההגה ותגובות המתלים. עם עצמות עצה כפולות מלפנים, מתלה רב-חיבורי מאחור ומוטות מייצבים בשני הקצוות, הקרוספייר מסתדרת מצוין, ודוחפת אותי עוד ועוד לקראת המגבלות. עם הרבה ביטחון שהעסק תחת שליטה מלאה. צריך רק לזכור כי עם כל-כך הרבה גומי מלפנים ומאחור, רמת האחיזה גבוהה מאד, עם תת-היגוי בטוח וצפוי.
וכאשר אני מתעקש, ומנתק ידנית את בקרת האחיזה, מחליקה הקרוספייר על אחוריה, מאפשרת לשלוט בעזרת המצערת ורצועת כוח רחבה יחסית. לצערי במקרה זה, בקרת היציבות אינה ברת ניתוק, ומשאירה תמיד את העסק בגבולות ההגיון. או כפי שקרייזלר מכנים זאת - "שומרת על הנהג מפני עצמו". חבל רק שדוושות המתכת-גומי אינן קרובות יותר האחת לשנייה, כדי לאפשר גם לנהג אמצעי שמירה נאותים בכל עת.
למעשה, הנקודה הבעייתית היחידה שמטרידה אותי בשלב זה, קשורה דווקא לבלמים. עם דיסקים גדולים יותר מה-SLK מלפנים (300 מ"מ לעומת 288) וזהים מאחור, לא אמורה להיות בעיה מיוחדת. אלא שמכונית המבחן סבלה בתחילה מדוושה בעלת מהלך ארוך מדי, ואחר כך מאובדן כוח בלימה משמעותי.
בתחילה נראה היה כי מדובר במערכת שעברה התעללות בוטה לפני, אחר כך נודע לי כי גם במכוניות אחרות התגלתה תקלה כזו. האחראי על הצד הטכני הבהיר כי הם עומדים לטפל בעניין, וכי האשמה נעוצה בעיתונאים שבלמו חזק מדי ולעיתים קרובות מדי ממהירות שיא. טוב, זה מה שקורה כאשר ההשקה מתבצעת בחלקה הגדול על אוטובאן שאינו מוגבל…
סיכום
מאד קל לאהוב את הקרייזלר קרוספייר. בעיקר קל למי שלא האמין, כמוני למשל, ששיתוף הפעולה ישא פרות חיוביים כל-כך. המכונית הזו, לא רק מכיוון שהיא מיוצרת בגרמניה על-ידי קרמן, ולאו דווקא מכיוון שמרצדס העניקו לה את כל שנדרש, מוכיחה כי ניתן לשלב בין תוכנה אמריקנית, לחומרה אירופאית. התוצאה פשוט טובה בכל קנה מידה.
אלא שבמקרה כזה, חובה לוותר על הנחות אוטומטיות שאנו מעניקים מדי פעם - תוך התנשאות קלה ולא תמיד מוצדקת, יש להודות - למוטוריקה מארה"ב. ואז מגיע תא הנוסעים המאד-לא-מושלם של הקרוספייר, שמעיד לעיתים אפילו על גישה רשלנית (בנורמות של מרצדס למשל), ומחזיר אותנו לנקודת-אפס. וזה עוד לפני שאנו מזכירים תג-מחיר שאינו רחוק כל-כך (כ-400,000 שקלים בישראל, אם וכאשר) מהנהוג אצל הדוד העשיר דיימלר.
אז מה בכל זאת? ובכן, בואו ונביט בעסק שוב, מכיוון אחר. 3,000 מכוניות מסוג קרייזלר קרוספייר ימכור הקונצרן בשנה אחת באירופה, וזה מספר שאינו רחוק מהתפוקה היומית של חלק מיצרני הרכב הגדולים. מדובר במספר אזוטרי, איך שלא תביטו בו. אפילו בארה"ב, עם הקצבה של 17,000 מכוניות לשנה, מדובר בפסיק חסר משמעות, גם מבחינה פיננסית ליצרן.
כי המכונית הזו מיועדת לשפר תדמית, לנער את המותג הזקן, אשר גילה כי גם עם M300 כוחנית, או PT קרוזר רטרו, הוא פוגש באולם המכירה שלו בעיקר בני 50 ומעלה.
הקרוספייר אמורה לעשות את מה שלא הצליחו השתיים האלה, ולהביא קונים נוספים אל מכוניות אמצע הדרך המשפחתיות. ותודו, עכשיו הוא נראה לפתע הגיוני יותר. לא בטוח אמנם כי זה הכלי הנכון להוביל את המהפכה הנדרשת, אבל בטוח שזה כלי מעניין, מסקרן, שנשמע ומבצע את הפעולות הדרושות. וחוץ מזה, הוא נראה מדהים…