למה התבלבלה מיכל?

מיכל ינאי ביצעה את כל הטעויות האפשריות בפרשת "הקלטת הלוהטת". בהתחלה היא רצתה לשנות תדמית, אחר כך לשמר אותה - ועכשיו, לא ברור מה היא רוצה. אם זה מנחם אותה, אם פיני וביבי שרדו, גם לה יש עוד תקווה

כמה פואטי צריך להיות כדי להגדיר במדויק את מה שעוללה לעצמה השבוע מיכל ינאי? בואו ננסה: הגול העצמי של השנה? הום-מייד זובור? חרקירי על גג גראס לוהט? עומס במחלף ינאי? עזבו. בואו נהיה ברורים: מיכל ינאי הביאה את זה על עצמה. כואב הלב לראות. כואב, לא רק מכיוון שינאי היא בחורה נחמדה, עשירה, מפורסמת ואולי קצת משועממת, שחייה הפרטיים אינם חורגים בהרבה מהסטנדרט המקובל בקרב אוכלוסיית בוהדנה-לנד, אבל בעיקר מכיוון שלאחר שנים כה רבות בתקשורת, עושה רושם שינאי טרם הפנימה את חוקי המשחק הבסיסיים.

זו היתה ינאי שהחלה לתעד במצלמה את חייה הפרטיים - הכוללים, מתברר, שיחות עם חברים על שלישיות וקוק. זו היתה ינאי שניגשה עם חומר הגלם המצולם לחברת הפקות מסחרית והציעה לעשות עם זה משהו. זו היתה ינאי שחזרה בה מהצעתה לאחר שכבר הושקעו בחומר כספים, משאבים ואנרגיות. זו היתה ינאי שסירבה לסגור עניין בדלתיים סגורות ותבעה לערוך משפט פומבי על מנת "לטהר" את שמה. ותנחשו מה? אם עד אותו רגע התרוצצו עלילות שלישיית ינאי והקוק בעיקר במעגלי הברנז'ה וציבור קוראי אתר "אייס" לדורותיו, הרי שהבוקר הן מאכלסות כפולה נאה בעיתון של המדינה, כולל צילום של ינאי מהרגע האחד בקריירתה אותו היא מבקשת לשכוח – מלכת הסאדו דה-לה-שמעטע – וקטעים לוהטים (האמת, די לוהטים) מהחומר המצולם.

מה חשבה לעצמה ינאי? שחשיפת תמלילי הקלטות בבית המשפט לא תעניין את העיתונות הכתובה? שלאחר שיעיין השופט בתמלילים המפלילים יבין כי יש לו עסק עם אשה עדינה, תמימה וצחה כשלגיה, יתרומם בזעם ממושבו, ינופף אצבע מאשימה מול פרקליט חברת ההפקה המרושעת ויזעק: "הניחו לילדה"?

עכשיו זה בחוץ. הכל בחוץ. הסמים, הסקס, הגניבות, האקסית, הניצול, הקלטת (אני מצטט מכותרות המשנה של הכתבה ב"ידיעות"). התמלילים - כולם, אגב, כולם מתוך שיחות של ינאי עם חברים - הם דיבורים בלבד, אין לדעת עד כמה רחוק הולכת ינאי בפועל. בדיבורים, אין ספק, היא חזקה. איזו ינאי מצטיירת מתוך הדיבורים האלה? ינאי קלת-דעת. ינאי שאוהבת להתנסות. ינאי שאולי עשתה שלישיה, אולי עשתה קוק, אולי פילחה סכין ממסעדה, אולי התאהבה באקסית של החבר שלה. בואו נודה; כולנו שמענו דברים דומים, בווריאציות אלו ואחרות, על הנעשה בחייהם של סלבריטאינו, ולמטה מהם. כאשר אתה צעיר, פנוי, אטרקטיבי, מרופד במזומנים ומסתובב במעגלים התל-אביביים בהם הזמנות, פתיחות, סגירות, כניסות ויציאות הן שיגרה יומיומית, אלו הם חייך, לפחות בתקופות מסוימות. רבים היו שם, רבים יהיו. ממש לא נורא. שום דבר לכתוב הביתה (דיר-בלאק, רק אל תדווחו על זה בבית). אבל כאשר מורכבת עבודת-היום שלך מלשמש מלכת הילדים בפועל, נדרש, כמובן, משנה זהירות.

 

יש מחיר

 

ינאי יכולה היתה לקבל החלטה חד-משמעית לנטוש את עולם הילדודס ולהפליג לעבר השלב הבא בחייה - אולי השלב הבוגר והיצירתי יותר; יומנה האישי המצולם יכול היה לשמש כרטיס כניסה סביר, אלא שהיה מאלץ אותה, אכן, להגיף את שער הברזל על תדמיתה הישנה. אין חשיפה ללא כאבים או מחיר. אבל ינאי החליטה שלא; היא רוצה לשמר את תדמיתה, ומשום כך לא מתאים לה לקחת את הצעד. גם זה בסדר, אלא שמכאן ואילך, ינאי ביצעה שרשרת טעויות. כמובן שהדרך הנכונה ביותר לירידה מהעץ היתה לשבת עם אנשי חברת ההפקה מאחורי דלתיים סגורות, לפצות אותם בכמה שיידרש, לקבל את החומר המפליל בחזרה לידייך ולהשתדל לשכוח מכל זה במהירות האפשרית. אבל ינאי היתה צריכה ללכת לבית משפט. שם נגרם הנזק הכבד באמת. החומר נחשף לציבור הרחב וינאי קיבלה את ההיפך הגמור מ"טיהור" שמה: קטסטרופה תדמיתית.

הזמן, כהרגלו, יעבוד כאן במהירות כפולה מבכל מקום אחר. המציאות הישראלית משכיחה הכל לטובת הדבר הבא, הכל מים מתחת לגשר, הכל נסלח גם אם לא נשכח. ינאי תוכל, אם תרצה, להמשיך בכל כיוון בו תבחר. שום נזק תדמיתי עוד לא עצר כאן אף אחד מלהמשיך; היי, פיני גרשון חזר. ביבי נתניהו חזר. מותר רק לקוות שינאי למדה את הלקח הנעמי-בלומנטלי החשוב מכל: כשאומרים שאת כזאת, אל תצעקי "אני לא כזאת", כי אז באמת תהיי כזאת. לפעמים (ובעיקר כשמצלמת וידאו מטרטרת מולך) עדיף לשתוק.