אחי מתחתן בעוד כ-3 שבועות וביקש לערוך 'שבת חתן' באחד מבתי הכנסת הגדולים בעירנו, כתבה לנו ה' ממרכז הארץ. לשם סגירת התאריך לעלייה לתורה קבעה אימי פגישה עם הגבאי של אותו בית כנסת. לתדהמתה הגדולה, בעת הפגישה דרש ממנה הגבאי לשלם 1,000 שקל כדי שאחי יעלה לתורה, וזאת לאחר שחברו, שהתחתן לפני כשנה וערך טקס שבת חתן באותו בית כנסת - שילם 250 שקל בלבד. האם האינפלציה גדלה עד כדי כך? שאלה אחותו של החתן.
האם שילמה על המקום שני צ'קים בסך 500 שקל כל אחד, אך כאשר נודע לילדיה גובה הסכום הם דרשו מהגבאי החזר, דבר שנעשה על ידו מיידית. חורה לי שהיום, כשרבים כלל אינם טורחים להגיע לבתי כנסת, כשבחור צעיר מעוניין לעלות לתורה הוא מקבל תחושה של סחטנות מצד מוסדות הדת, מסכמת ה'.
האם צודקת האחות המסורה בכעסה? למענה ולמען עולים רבים אחרים לתורה, ביניהם ברי-מצווה, בדקנו את המצב בשטח.
מתברר שהעלייה לתורה נקנית היום כמו כל מוצר אחר בשוק החופשי, וכל בית כנסת רשאי לקבוע את המחיר שלו לעלייה לתורה. איננו חייבים לקבל אנשים מבחוץ בשבתות, הסביר לנו ש', נשיא של אחד מבתי הכנסת הגדולים בארץ. המקום מיועד למתפללים הקבועים שלנו, שמשלמים דמי חבר כל השנה כדי להתפלל אצלנו. לא תמיד נוח לנו לקלוט אורחים מבחוץ, שמאריכים את שעות התפילה כמעט עד הצהריים, ולעתים גם מביאים איתם טרדות כמו צלצולי טלפונים סלולריים ואפילו בנות בחולצות בטן. יחד עם זאת אנחנו לא מסרבים לאלה שרוצים לעלות אצלנו לתורה וגובים מכל אחד מהם סכום אחיד של 800 שקל.
גם הגבאי שגבה את אלף השקלים (והחזירם) נתן לנו הסבר דומה: יש הוצאות גדולות על אחזקת בית הכנסת בכלל ועל עליות לתורה בפרט. הוצאות על מזגנים, שעובדים זמן ממושך יותר כאשר יש עליות לתורה, הנקיון (מי אוסף את הסוכריות שנזרקות?) חשמל ולעתים גם אולם צמוד, שלא לדבר על הוצאות גינון ותחזוקה שוטפות. מכיוון שההקצבות של המדינה הצטמצמו עד מאוד לא נותר לנו אלא להיעזר בהכנסות מעליות לתורה.
הגבאי הוסיף עוד, שלמרות שנהוג לגבות בבית הכנסת שלו כ-1,000 שקל מבעל השמחה - ישנם רבים שמכפילים או מוסיפים לסכום זה כתרומה. מצד שני, אם מישהו אומר שאין לו - לא לוקחים ממנו תשלום כלל. במקרה של בר-מצווה, אנחנו אפילו נותנים לנער מתנה: חומש כרוך בכריכת עור, ששוויו כ-150 שקל.