כשהמדינה דורשת לפנות את הקרקע

אתם יושבים על קרקע שמעולם לא נרשמה על שמכם, והמדינה דורשת שתפנו אותה? כדאי לדעת כי דווקא טענה כי פלשתם לשטח עשויה לקנות לכם את הזכות להמשך החזקה בקרקע

ייתכן כי אתם ומשפחתכם מתגוררים על קרקע שמעולם לא נרשמה על שמכם. ייתכן והנכם בעלי בית-עסק הפועל במקומו עוד בטרם קום המדינה, אך זכויותיכם במקום לא נרשמו מעולם. מה קורה כאשר המדינה או מינהל מקרקעי ישראל מחליטים שעליכם לפנות את המקום לאלתר? כדאי לדעת כי דווקא טענה לפיה החזקה בשטח מקורה בפלישה שנעשתה ללא הסכמת הבעלים, עשויה להקנות את הזכות להמשך החזקה בקרקע.

במקרים רבים מעניקים לכם החוק והמערכת המשפטית זכויות שעשויות להציל את ביתכם או עסקכם מפני העברתם לידי המדינה. כך, למשל, כאשר מתיישנת אפשרות המדינה למימוש זכותה במקרקעין עלולה היא לעמוד בפני קושי של ממש בפינוי המחזיקים במקרקעין מהמקום.

 

מתי לא תחול התיישנות?

 

במקרה של מקרקעין מוסדרים (נסח הרישום הוא מפנקס הזכויות), לא תחול התיישנות על תביעות לסילוק-יד במקרקעין שכאלה, אלא אם טענת ההתיישנות התגבשה והשתכללה לפני 1/1/70 (קודם לכניסת חוק המקרקעין לתוקפו). החוק קובע, כי תקופת ההתיישנות בתביעה במקרקעין רשומים היא 25 שנה. אולם לגבי אדם שחזקתו במקרקעין החלה לאחר 1/3/43 לא יבוא במניין חישוב התקופה חמש שנים המתחילות בשנת 1953.

באחד המקרים שהתברר בפני בית-המשפט לפני זמן קצר, טען הנתבע (המחזיק בקרקע אותו ביקשה המדינה לפנות) כי הוא ואביו המנוח החזיקו במקום, כאדמה המעובדת לחקלאות, באופן שוטף מאז שנות ה-30. לפיכך טען, כי תביעת המדינה לפינויו מהמקרקעין התיישנה.

טענת "התיישנות" תישמע רק אם באותה תקופה היתה החזקה שלא באישור המדינה או בהסכמתה. בכל מקרה, על המחזיק להוכיח ולהראות שחזקתו אינה באה מכח הסכמתו הישירה או העקיפה של הבעלים (המדינה במקרה זה) וכי היא כרוכה בהתנגשות אינטרסים בין המחזיק ובין הבעלים.

 

הסכמה שבשתיקה

 

נקבע, כי הקושי הנובע ממצב דברים זה הוא בכך שלעיתים הסכמתו שבשתיקה של הבעלים עשויה להקנות למחזיק מעמד של "בר-רשות" והסכמה זו שוללת את יסוד העימות והעויינות ואז לא מתקיימת "חזקה נוגדת" ולא תחול התיישנות.

על בית המשפט לקבוע, בכל מקרה על פי נסיבותיו, אם מדובר בהסכמה שבשתיקה לחזקתו של פלוני, או שמא השתיקה נובעת מוויתור על זכות בעלים לחזור ולתבוע חזקה בשטח, בגין העימות עם אותו מחזיק.

במקרה הנדון, קבע בית-המשפט כי אורך תקופת החזקה מקימה מעין הנחה עובדתית ל"נוגדות" החזקה. לחיזוק הדבר הוסיפה באותו מקרה דווקא המדינה, לאחר שעד מטעמה הצהיר כי כניסת הנתבע (המחזיק) לשטח איננה אלא פלישה. לפיכך קבע בית-המשפט כי דין התביעה לסילוק-יד, בנסיבות אלה, להידחות מחמת ההתישנות.

באחרונה התקבל בבית המשפט העליון פסק-דין, במסגרתו נדונה גם שאלת פיצוי בר רשות (מי שחזקתו במקום מקורה ברשות שקיבל מהבעלים) בגין פינויו. בית-המשפט העליון קבע לעניין זה כי אין מקום לפסוק לברי-הרשות המפונים פיצויים משיקולים של צדק. זאת באשר האחרונים נהנו מהנכס במשך תקופה כה ארוכה במהלכה התגוררו בנכס ללא תמורה.

 

תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי. הכותב הוא עו"ד, חבר ועדת החקיקה למדע וטכנולוגיה, ועדת המחשוב, ועדת הבנקאות וועדת תביעות ייצוגיות של לשכת-עורכי-הדין.