1. אנחנו מ-פ-ח-ד-י-ם
מתכוונים לנסוע לחו"ל הקיץ? בדקתם שהדרכון בתוקף, עשיתם ביטוח רפואי, סידרתם לעצמכם טלפון נייד, השאלתם מזוודה מחבר. אבל רגע, בדקתם שהיעד שלכם בטוח לישראלים?
האם מותר לבקר בקניה? כדאי לנסוע לסיני? ומה עם טורקיה? את התשובות אתם אמורים לקבל מהמטה ללוחמה בטרור שליד משרד ראש הממשלה, שמפרסם מדי פעם אזהרות והנחיות לציבור אודות יעדי סיכון בחו"ל. יש רק בעיה אחת: אין בנמצא רשימה מסודרת ומעודכנת של היעדים המסוכנים לטיול עבור ישראלים.
למטה למלחמה בטרור אין אתר אינטרנט. צילצלנו למספר של המטה (5486042-03), אבל התשובה שקיבלנו היתה - "האיש שמטפל בנושא יצא, אז תתקשר יותר מאוחר". המזכירה שביקשה לסייע הפנתה אותנו לאתר האינטרנט של משרד החוץ שמפרסם את המלצות המטה.
ואמנם, באתר זה, תחת הכותרת "חשוב לדעת", מצאנו רשימה של הנחיות שפירסם המשרד למטיילים הישראלים בחו"ל.
אבל גם שם הרשימה איננה מעודכנת. בכל פעם אימת שהמטה מפרסם המלצה, אנשי משרד החוץ מעלים אותו לאתר שלהם. וכך יוצא שהרשימה מלאה באזהרות, אבל אלה לעולם אינן נמחקות ואין באתר הודעות "הרגעה".
וכך אין דרך לדעת האם האזהרה שפורסמה באוקטובר 2002 על נפאל עוד תקפה, והאם האיסור לטייל בקניה עדיין תופס, והאם ההתראה מפני פיגועי טרור אפשריים בתורכיה, שפורסמה בערב פסח, עדיין תקפה גם במלונות באנטליה ובודרום אליהם נוהרים הקיץ עשרות אלפי ישראלים.
כמו בכל תחום בחיינו, גם כאן שולט החפיף. שהרי מרגע שהרשימה אינה מעודכנת, אין בה כל תועלת. אבל במקרה של אסון, איש לא יוכל לבוא בטענות אל הממשלה שהיא לא הזהירה את אזרחיה.
אז פלא שהישראלים לא מתייחסים ברצינות לאזהרות?
(גבי קסלר)
2. הצילו, מתרימים
פעם, לפני הרבה שנים, ידענו שאחת לשנה יגיעו לביתנו הילדים המתנדבים עם פנקסי ההתרמה של האגודה למלחמה בסרטן במסגרת מבצע "הקש בדלת", יקישו על הדלת ויבקשו את תרומתנו למלחמה במחלה הנוראית. אבל זה היה מזמן. בשנים האחרונות תופעת ההתרמות התרחבה לממדים מפלצתיים והתמסחרה, וגופים רבים אבל גם יחידים, מבקשים מאיתנו לתרום דווקא להם.
הם מקישים על דלתות ביתנו, מגיעים למשרדים בעבודה, מתקשרים בטלפון בשעות הערב, מגישים טפסים ברחוב, מפתיעים אותנו ברכבת ובאוטובוס. בצמתים המרומזרים הם רוצים שנפתח את החלון. גם בסופרמרקטים שואלים אותנו לפעמים אם אנחנו רוצים לתרום, וכל שבוע אנו פוגשים קופאית אחרת ששואלת את אותה שאלה, שברוב המקרים התשובה תהיה "כבר תרמנו".
התשובה תהיה כזו, ולא רק בסופרמרקט, כי התופעה הזו כבר הפכה למטרד לאומי. זה מציק, זה לא נעים וזה הופך אותנו - שלא באשמתנו - גם לאנשים לא נעימים לפעמים.
אז בקשה לכל המתרימים - לכולנו קשה, תתנו לנו קצת מנוחה.
(שלומי דונר)
3. מכים את המומחה
בעברי עבדתי בחברה גדולה שנתנה שירות נדרש לקהל הרחב. שנים ארוכות עבדתי שם ולרגע לא הפסקתי להתפעל מן הקשר המופלא שבין נותן השירות והלקוח. אבל שני דברים הפתיעו אותי בכל פעם מחדש:
1. רמת הידענות המתפרצת.
2. רמת המגיע לי.
בכל פגישה עם לקוח, נהניתי להקשיב לאיש המכובד המתאר לי את מקור פרנסתי. ללא היסוס היה האיש פוצח בנאום שכלל את מצב השוק בו אנו פועלים, מצבם של המתחרים, השירותים בהם עלינו להתרכז ולפעמים אף סיפק לי פכים קטנים מן המתרחש בחברה שדאגה לשלם לי את המשכורת. אני,שידעתי שהלקוח לא תמיד צודק - אבל הוא תמיד לקוח, הייתי מהנהנת בראשי בסבלנות ויודעת שאי הסכמה תאריך מאוד את הנאום.
מאיפה, הייתי שואלת את עצמי בסוף כל פגישה, מאיפה בא הצורך הזה להכות את המומחה? למה אנחנו, הלקוחות, יודעים תמיד יותר טוב מבעל המקצוע?
בעולמנו המודרני כולנו מומחים, כל אחד בתחומו, אלא שבתרבות בה צמחנו, אין כבוד למומחיות. בערוגה הזו צמח משהו אחר. הנבט הזה, מושרש וישראלי כל כך, הוא בעל שלושה עלי כותרת: "אני לא פרייאר". וכך, למרות המערביות בה אנו מתפארים השכם והערב, אנו מנהלים את חיינו כמו סוחרים בשוק של העיר העתיקה.
אז קצת אמונה רבותי, קצת פחות חשדנות . טיפת כבוד איש לתחום ההתמחות של חברו. בואו נשנה את התפיסה. איתה, יקירי, ישתנה גם העולם.
(טלי חרותי סובר)
4. מיץ פטל – על שום מה?
הצבע האדום וערמות הסוכר הן שתי סיבות מצוינות לא לשתות מיץ פטל. אז למה רבים וטובים קונים את המשקה הזה לביתם. בגלל הוויטמינים? לפחות שני מותגים, "ויטמינצ'יק" ו"ג'יני ויטמיני" מכילים כמויות כלשהן של ויטמינים (ואף אין בהם חומר משמר), אבל בכנות – לא נראה לי שכל הנ"ל שימושי למשהו מלבד להשקטת המצפון האימהי, המשול ממילא לדרקון טורף שאינו שבע לעולם.
בגלל הטעם? אז זהו. מיץ פטל זה נחמד, אבל יש אין ספור משקאות ערבים יותר לחך, אפילו לחכם של ילדים.
בגלל הנוחות? בטח. להוציא מהמקרר, למזוג לקנקן, להוסיף מים, לערבב, ובסוף להדיח גם קנקן וכף עץ בנוסף לכוסות – ברור שזה הרבה יותר נוח מלהוציא בקבוק משקה קל מהמקרר ולמזוג.
הופה! הבנתי. בטח בגלל המחיר. זה הרבה יותר זול, לא…?
אז זהו, שלא בטוח. ליטר סירופ של מותג ממוצע עולה בסופר בסביבות 14 שקל, ומספיק (בתוספת 6 ליטר מים, ע"פ הוראות ההכנה) ל-7 ליטרים של משקה מוכן. בהנחה שמכינים את העסק ממי ברז, הרי שהחשבון הסופי מגיע ל- 14 שקל עבור-7 ליטרים, שהם 3 שקלים עבור ליטר וחצי. וזה, עם כל הכבוד, כבר ממש לא נשמע אטרקציה גדולה ביחס למשקאות קלים, שאפשר להשיג בפחות מ-4 שקלים לבקבוק באריזות של שישייה או שמינייה, ושמכילים פחות או יותר את אותה כמות סוכר. יכול להיות שהתמחור של הסירופים האלה קצת מוגזם?
(גדי שוורץ)
5. מלה טובה לסיום
לפעמים, תתפלאו לדעת, מקבלים גם בישראל שירות מעל ומעבר. וזה הסיפור: מדי כמה שנים אני מרשה לעצמי לרכוש תכשיט של חברת ה. שטרן. אחת הרכישות האחרונות היתה זוג עגילים שלאורך זמן מאד נקשרתי אליהם. בשבוע שעבר גיליתי שאחד העגילים נפל מהאוזן. פניתי לשירות הלקוחות של החברה ושם טיפלה בי שרי סידס ממחלקת שירות לקוחות במסירות רבה.
לאחר בדיקה אמרה שאוכל להזמין עגיל יחיד חדש למרות שהוא חלק מקולקציה ישנה, ושלצערה איאלץ לשלם את מחירו המלא. אבל כבר למחרת סידס חזרה אליי עם הפתעה נעימה: "למרות כל מה שסוכם ביננו העברתי את העניין להנהלה והוחלט להעניק לך את העגיל ללא כל תשלום. הוא יועבר אלייך באמצעות שליח כבר מחר".
קשה לתאר את השמחה הגדולה ובעיקר את האמון בנכונות של גופים מסחריים להתייחס לכל לקוח - קטן כגדול - בכבוד. אם עד עכשיו הייתי לקוחה של ה.שטרן, מעכשיו אני לקוחה לכל החיים של החברה. ראוי שגם חברות אחרות ילמדו מכך.
(מרב יודילוביץ)