המון אוהבים, ביניהם ישראלים, הציפו את ברלין

מיליון חוגגים, 40 משאיות בהנהגה ישראלית, אלפי די.ג'ייז ורקדנים, תשע וחצי שעות של שכרון חושים. מצעד האהבה ה- 15 של ברלין

המשאית הראשונה מתוך הארבעים, שהציפו בשבת שעברה את שדרות ה- 17 ביולי בברלין, היתה המשאית הישראלית – 17 ישראלים לצד כמות כפולה של גרמנים בתלבושות, שאפילו מעצב האופנה המופרע ביותר לא יכול היה לדמיין, מוסיקה מחרישת אוזניים והרבה בלונדיניות מקומיות.

מאחורי הרכב הציוני נשפו 39 משאיות נוספות, שהתחרו זו בזו בססגוניותן ובכמות העור החשוף, ויותר מ- 500 אלף חוגגים. מצעד האהבה ה- 15 יצא לדרך.

"האהבה שולטת" בישר בצדק הסלוגן התמים, שניבט מכל חולצה או מכונית. אפילו השמש שנעלמה בימים הקודמים לטובת קור מעצבן, הגיחה בדיוק עם שריקת המנוע הראשונה. בצידי הדרך נפרסו בסדר מופתי דוכנים, שהציעו, לצד שתייה קרה, נקניקיות, בירות וחטיפים, גם טונות של מרצ'נדייזינג – חולצות (15-18 יורו האחת), גופיות, בנדנות, תיקי די.ג'יי ופיצ'יפקעס אחרים. ככה זה, כשהעסק אמור לא רק לבטא אהבה, אלא גם לאפשר למארגנים לשים כמה יורו בצד לימים טרופים ולחגיגות הבאות.

תשע וחצי שעות של שיכרון חושים נמשכה חגיגת המוסיקה והריקודים הגדולה באירופה. כשהשמש איימה לשקוע, פרצה לעולם מסיבת הענק סביב פסל המלאך המוזהב, וכמות החוגגים הוכפלה. טובי הדי.ג'ייז, אלה שגורפים 50 אלף דולר על כל אירוע או מסיבה בכל חור, והפעם ניגנו רק בשם האהבה, השתלטו על הקהל מהבמה המרכזית. 20 דקות קצובות לכל אחד. נתנו שם בראש ד"ר מוטה, מהוגי המצעד, שנעל את המסיבה, ווסטבם, תותח-על אירופאי, פול ואן-דייק, רוג'ר סנשז, פליקס דה האוסקט, קריס ליבינג ועוד כמה מחסניות מוסיקליות טעונות. לקראת חצות, כשד"ר מוטה נתן את האקורד האחרון, הבליחו זיקוקים בשמיים.

 

לרקוד עם כספות

 

הכבודה כחול-לבן כללה כמה ממארגני המצעד הישראלי, די.ג'ייז ונספחים שחרטו אף הם על דגלם ערכים של אהבה וסובלנות. מי שהתרגש במיוחד מהקרנבל היה וויליאם רוטג'ר, ילד בן 50 פלוס, בעל חברת תקליטים גדולה וממארגני המצעד. "עבורי, יש משמעות גדולה לקיום מצעד אהבה בגרמניה, במיוחד בגלל רצח מיליוני היהודים בשואה", אמר דקות לפני שהבמה המרכזית התייתמה.

"העובדה שמדי שנה מגיעה למצעד משלחת מישראל, גורמת לי להתרגש עד דמעות. זה הביטוי הכי גדול לאהבה שצריכה להיות בעולם, ולכך שאפשר גם לסלוח. החלום שלנו הוא שלא יהיו יותר מלחמות בשום מקום בעולם".

הישראלים, גם בגלל אנשים כמו האזרח רוטג'ר, הם אורחים של כבוד במצעדי האהבה. אלה גוטמן, די.ג'יי ומותג, ניגנה בבמה המרכזית לפני שלוש שנים. לפני שנה הרעיש שם ארן לביא. אילן רונאל, מבעלי 'מוסיקה פלוס' ומהשותפים לארגון המצעד הישראלי, הוא פריק אמיתי של חגיגת המוסיקה הזאת.

החגיגה הגדולה של אירופה לא הסתפקה רק במצעד הענק. קרוב למאה מסיבות, מטורפות זו מזו, במקומות הכי שפויים וגם במקומות שהאמיצים ביותר חוששים להתארח בהם, השתלטו על העיר. זו רק מסתיימת ומיד פורצת השנייה וקורעת את שמי ברלין בדציבלים כעוסים. הגדולה והמוזרה שבמסיבות התקיימה למחרת המצעד באכסנית "מועדון טרז'ור", חורבה קסומה ומוזנחת, שתיפקדה פעם כבנק בלב העיר. אפילו חדרי הכספות רחשו המולה, מוסיקה, סקס ובקבוקי בירה ריקים. בחוץ התנועעו באקסטזה צעירים גלוחי-ראש ומצויצי-כרבולות. האחרים הקדישו טיפה זמן גם למה שמתחייב משם המצעד. כמו בכל מסיבה שמכבדת את עצמה, היה גם שם היה ייצוג מכובד לעם מישראל.

 

הפגנת הרחוב הכי גדולה באירופה

 

מצעד האהבה פרץ לעולם ב- 1988 וכלל בלידתו בקושי שתי משאיות, 150 איש ומוסיקה שנחשבה אז למחתרתית – הטקנו. האיש שעמד מאחורי הרעיון היה ד"ר מוטה. הוא והחבורה שהתקבצה סביבו ראו במצעד "הפגנה מסוג משונה", לא מחאה נגד עוולות, אלא הפגנה בעד אהבה, פתיחות, סובלנות ושלום.

המוסיקה, כך האמינו, תקשר ותגשר בין כולם, בלי הבדלי לאום, דת, או זהות מינית. רק טבעי היה שהסלוגן, שליווה את המצעד לפני חמש שנים, היה "מוסיקה היא המפתח". זמן קצר אחרי המצעד הראשון נפלו, כמה סמלי, חומות ברלין, והחלום הזה נראה מוחשי מתמיד. המצעדים הבאים היו גדולים והמוניים בהרבה. ב- 95' פיזזו בברלין 700 אלף איש, מה שאילץ את המארגנים להעביר את כל הכבודה למסלול הנוכחי, שדרות 17 ביולי, בהן צעד לא רק צבא גרמניה הנאצית, אלא גם בעלות-הברית.

לפני ארבע שנים חגגו במצעד מיליון וחצי אנשים מכל רחבי אירופה, כמות ששום מצעד לא הצליח לשחזר מאז. בשנים האחרונות קטנה הכמות ומצעד האהבה ירד במקצת מנכסיו, אבל הוא עדיין נחשב להפגנת הרחוב הכי גדולה באירופה. מוסיקת הטקנו, ששלטה במצעדים הראשונים ונחשבה למחתרתית, זנחה כבר מזמן את השוליים המוסיקליים לטובת המרכז הנינוח, ועכשיו חוזר הפאנק ותופס את הכתר.

מצעד האהבה הישראלי עשה את צעדיו הראשונים ב- 98' ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. קדמו לו עשר שנים של מסיבות רחוב בגינת שינקין בימי שישי בצהריים, שהגו האחים רונאל. 80 אלף בני-אדם, כמות שאיש לא צפה אותה, מילאו אז את דיזנגוף. הימים היו ימי השיא של הסצינה הישראלית. מועדונים, כמו אלנבי 58, למון והאומן 17, צברו תאוצה ומשכו אלפי בליינים מדי סוף-שבוע.

המצעדים הבאים משכו אליהם כבר כ- 250-300 אלף איש, ואילצו את המארגנים להעתיק את מסלול החגיגה לטיילת התל-אביבית. בעוד כחודש ייפתחו החגיגות בפעם השישית, וגם הפעם, מאמינים, המפיקים, האהבה והמוסיקה שוב ינצחו.