זוגיות במבחן

ב"צימרים" מתמרן שמואל וילוז'ני בין אשה חוקית לבין אהבת נעורים, וכל זה בתוך קן צרעות במרומי הגליל. את הנירוונה האישית הוא תופס בבית, עם אשתו ושלושת ילדיהם

האהבה הראשונה של וילוז'ני היתה ב"הדסים". קראו לה מרילין והיא היתה קנדית. ההורים שלה שלחו אותה לארץ במסגרת חילופי נוער, והם התאהבו. "זה באמת היה משהו מטורף לחלוטין", הוא מספר בעיניים מצועפות. "אחרי שנה היא חזרה לקנדה. התכתבנו שנים. הייתי מסתובב בהדסים ושר את "I'M LEAVING ALL THE JET PLANES". כל קיץ ההורים שלה רצו לשלוח לי כרטיס טיסה לקנדה, אבל ההורים שלי לא הסכימו שאסע, כי מתנה כזו לא מקבלים. בכל פסח הייתי מצפה שהיא תבוא, וכשהתגייסתי הייתי בטוח שאחרי שאשתחרר היא תגיע, אבל היא מעולם לא הגיעה וזהו, נגמר הסיפור".

מאז כבר הספיק וילוז'ני להתמסד, גם אם זה קרה לו אחרי גיל 40, עד שיום אחד תפסה אותו הגננת בגן של הבן. "היא אומרת לי, 'תשמע, הבת שלי היתה בקנדה במסגרת משלחות בני נוער, ומישהי ניגשה אליה ושאלה אותה אם היא מכירה אחד, שמואל וילוז'ני. הבת שלי אמרה שכן, והיא ביקשה ממנה להעביר לך מכתב'. הלב כבר מתחיל לפעום אצלי, ואז היא אומרת 'אבל המכתב אבד'... שאלתי את עצמי למה בכלל היא סיפרה לי את זה".

הגעתי לסט של "צימרים" (הערוץ הראשון, א'-ה' 20.30) כדי לראיין את וילוז'ני, 49, אבל הוא בחר לפתוח את השיחה בסיפור אהבה. מה שמייד לוקח אותנו לאשתו בסידרה, ליאורה (אודיה קורן), שמחליטה לנטוש אותו וחוזרת בה לאחר שנודע לה כי הוא עומד לקבל ירושה, ולוורדה (סמדר קילצ'ינסקי), אהבת נעוריו.

"אפרופו אהבת נעורי", אומר וילוז'ני, "זה נורא מצחיק, כי את סמדר פגשתי כשהיא היתה ממש צעירה, בסרט 'הפנימייה'. גילמתי את המדריך שלה, והיתה לי התחלה של רומן איתה, אבל הוא נקטע כמו כל התפקיד שלי, בגלל חוסר תקציב. אגב, גם הסרט ההוא צולם ב'הדסים', והיתה שם מין סגירת מעגל. ופתאום אני פוגש ב'צימרים' את סמדר. הופה, שנייה, מה קורה פה? TAKE TWO? זה נמשך? לא נמשך?".

 

- ליאורה מתנה את המשך החיים שלכם יחד במגורים משותפים, אבל לא באותו חדר. אפשר לקיים ככה זוגיות?

 

"קודם כל, זה דבר חכם מאוד. יש הרבה זוגות שצריכים באמת רווח בין המיטות. בתפיסה הדתית זה קיים, יש ההפרדה הטבעית. אני ישן במיטה אחת עם אשתי, אבל בחרנו את הכי גדולה שאפשר, ובחורף משתדלים שגם יהיו שתי שמיכות".

 

- אפשר לקיים זוגיות במיטה נפרדת?

 

"זו לא זוגיות במיטה נפרדת, זו היפרדות שבזוג. אני לא חי ככה, אבל אני יכול להבין את זה. זה בדיוק כמו שאני מכיר זוגות שאחד גר בצפון והשנייה במרכז, והם נפגשים כל סופשבוע ומקיימים זוגיות. איך שאתה מציע את המיטה שלך, ככה תישן עליה".

 

- איזה מין טיפוס הוא השייקה הזה, שאותו אתה מגלם?

 

"הוא מלח הארץ. תמים, נאיבי, אופטימי, מוכן לעזור. טיפוס של 'נעשה ונשמע'. נפלה עליו ירושה כזאת שהוא לא מבין במה מדובר ולאן הוא הולך. הוא נכנס לקן של צרעות. הוא הזר שמגיע למושב, ויש שם אנשים שחושבים שגם להם מגיע חלק בירושה. הוא אומנם בטוח שיצליח, אבל עדיין לא יודע עד כמה חייו הולכים להיות קשים ומלאי תהפוכות והפתעות. ויש לו גם רגעי שבירה. בשלב מסוים הוא רוצה לעזוב הכל, בגלל האינטריגות והקומבינות".

 

- יש דמיון בין שייקה לווילוז'ני?

 

"אני חושב שאני בן אדם נאיבי, אופטימי ונקי, בלי שום קומבינות. המציאות שלי מעגלית. כל דבר אני צריך לסדר לעצמי בסדר הנכון ובהקשרים הנכונים. כשעשיתי את 'זמן גליל' בערוץ 10 פינטזתי על בית בגליל. היה לי איזה רגע של 'תעצרו את העיר, אני רוצה לעלות צפונה'. אמרתי, פה אני רוצה לגור, בקרוואן, באוטובוס, בבית מנייר, במערה. אבל הילדים אמרו לי, 'יופי! אתה רוצה לגור בגליל? תיסע, תהיה חיל חלוץ'".

 

- מה היית עושה אם היו מפטרים אותך והיית מקבל עשרים מיליון שקל?

 

"בואי נהיה מציאותיים, נתחיל בחמישה מיליון. קודם כל אני קונה את המפעל... לא, אם מפטרים אותי סימן שהמפעל בקשיים, אז לא הייתי קונה אותו. כאילו 12 שקל הייתי מחזיר למכולת, ב-14 שקל הייתי קונה במבה ועושה מסיבה לחברים עם קצת יין, מגיע ל-15 שקל וזהו. מהרגע הזה אני קונה עיר".

 

- את תל אביב?

 

"הגירעון של תל אביב עולה על עשרים מיליון. הייתי קונה נושאת מטוסים ומתנחל עליה. הייתי קונה חלקת אדמה ורולר גדול והולך לדוג. שלא לדבר שהייתי מסדר שלום לפלשתינים וגורם לכך שלא יהיה ילד רעב אחד בישראל. הייתי קונה את מערכת החינוך...".

 

- אין כבר זכר למשבר גיל הארבעים אצלך.

 

"לא בדיוק. משבר גיל הארבעים נמשך אצלי כבר עשור שלם. בשנה הבאה ימלאו לי פאקינג חמישים. המדינה הקדימה אותי בשש שנים. אני יליד 54', שנת הבציר הטובה ביותר שהיתה בארץ, רק שאז אף אחד לא הבין את זה...".

 

- ומה בקשר למותג וילוז'ני שדיברת עליו בעבר?

 

"היום זה מותג משפחתי. אני לא אפסי ועצמי לבדי. כשהגעתי לגיל ארבעים, הייתי בטוח שכבר לא אתחתן ושאני מקבל פטור, ואז מסתבר שלא. שבגיל 41 החתונה חיכתה לי מעבר לפינה בסבלנות. התחתנתי עם איריס ויש לנו שלושה ילדים קטנים, יהונתן (7 וחצי), מיכאל (5 וחצי) ושירה (שנה ועשרה חודשים), ואני רוצה עוד ילדה. היום ברור לי לחלוטין שאם הייתי מכיר את איריס קודם, השאלה כמה ילדים לא היתה עומדת על הפרק בכלל. אין ספק שהייתי רוצה להקים שבט, מקבוצת כדורסל ומעלה. זה בעיני באמת פיקשוש! בשבילי ילדים זה הכל. נקודה. אתה רודף אחרי עוד תפקיד, ואם הילד בוכה אתה עוצר את הכל. כל ילד הוא עולם ומלואו. אם לא נשקיע במה שנשאר אחרינו, אין לנו זכות קיום".

 

- ואת "פרק ב'", שעושה רושם שהוא כל כך רחוק ממך, אתה משחק עכשיו מדי ערב בתיאטרון הקאמרי.

 

"כן, טוב שיש לי בשמונה וחצי בערב את האפשרות להשאיר את העולם בחוץ, להיכנס לתוך הקופסה השחורה של התיאטרון, לחכות שהמסך ייפתח ולשחק את 'פרק ב''".