דו יו ספיק אינגליש?

אחת ולתמיד: די לתרגום הסימולטני הכושל של מסיבות העיתונאים של שרון ובוש. תנו להקשיב בשקט!

 

 

אנגלית, דאם איט! מסיבת העיתונאים של בוש ושרון, ערוץ 2, 18:00

 

1. אחת ולתמיד: לא נמאס גם לכם לשמוע בכל ערוצינו תרגום סימולטני מהוסס, מפוספס ובעייתי מפיו של שדרננו האומלל באולפן בכל אירוע רשמי המתרחש בשפה האנגלית הסבוכה? לערוץ 1, 2 ו-10: ראו; אנגלית היא שפת חובה בכל בתי הספר של ליבנת, אבל גם אם נצא מנקודת ההנחה הסבירה כי ילדינו אינם יוצאים משם ולו עם עברית, אנגלית מדוברת הם לומדים על בוריה בכל קמפיין אסקייפ אקראי. אולי תשאירו אותנו עם בוש ושרון המדברים מבלי לכסות עליהם בסימולטנית קריינית אומללה? יותר טוב: יש אנשים - נשבע לכם - שממש מסוגלים לתקתק בקצב דיבור לטובת כיתוביות כמעט-סימולטניות שירוצו בתחתית המסך. אל תודו לי. על חשבון הבית.

2. היה מאלף לראות את שלי יחימוביץ', אהוד יערי ורינה מצליח מרימים שעה שלמה של מישדר מיוחד - ריק כוואקום מעבדתי - לפני מסיבת העיתונאים, ואז, עוד בטרם זו הגיעה לשלב הקריטי של השאלות והתשובות, נחפזים להסתלק מהמסך בבהילות של שפן-סלע לבל יעלו חלילה - שנער פורביד - על הזמן הקדוש ביותר בערוץ 2 כרגע: הטלנובלה היומית "אהבה מעבר לפינה". באמת תודה שהבאתם את יערי לפרשן לנו את השעה שלפני האירוע.

3. מעודד ללמוד כי ראש הממשלה מתקשה בהקראת טקסט באנגלית לא פחות מכפי שהוא מתקשה בהקראה בעברית. אולי השתלמות קצרה אצל לימור בשיטת "האנגלית כמכלול של בדידים" החדשנית?

 

גיבור ישראלי חדש: "המצור על בית לחם", ערוץ 8

 

תסמכו על הבריטים שגם את האינתיפאדה הכי לוהטת בעולם הם יגישו מקוררת, נעימה, מנומסת ועם תוספת טלוויזיה מצוינת מהצד.

"המצור על בית-לחם", הפקה בריטית-ישראלית, תיעד את 38 הימים בהם כיתרו כוחות צה"ל את כנסיית המולד, שבה התבצרו כ-200 פלסטינים, חלקם מבוקשים. המצור היה רגע עדין במיוחד בסיבוב האינתיפאדי האחרון; רגע שבו נדרשו דיבורים, משא-ומתן והגיון, שכן לא היה באפשרותנו להסתער על הכנסיה בנשק שלוף וחימה שפוכה מבלי לגרום שבץ-לב לעולם הנוצרי. לפיכך חנינו מחוץ לכנסיה משך למעלה מחודש וניסינו משהו מאוד לא-ישראלי: קור-רוח.

המצב המוזר הזה שיצר המצור משמש בסרט מעין מיקרוקוסמוס יעיל של הסכסוך כולו: הם בפנים, מתבצרים בשטחם, אנחנו מכתרים אותם, שולטים בהם, לא מסוגלים להפריד בין המחבלים לאזרחים הפשוטים. הם רעבים, חמושים ונואשים; אנחנו עצבניים, חמושים ומיואשים.

הסרט, מצידו, היה איטי, קר, מצולם היטב ומרתק. הוא יצר, למעשה, גיבור ישראלי חדש: סא"ל במיל' ליאור, שעמד בראש צוות המו"מ הישראלי מול הפלסטינים המתבצרים. ליאור הוא אבטיפוס ישראלי נדיר של נושא ונותן. "המשבר הוא בין בני אדם, וכך ניתן לפתור אותו", הוא מאבחן את המצב בבית-לחם, ומבלי דעת גם את הסיכסוך כולו. באיטיות, מתוך כבוד אנושי בסיסי, הוא מגיע להישגים מול המתבצרים. אלא שדווקא כשנדמה שיש פריצת דרך, מחליט הדרג המדיני שנמאס לו, האמריקאים מתערבים פיזית והעסק נפתר בלחץ בינלאומי. "ההסכם כבר לא בין אנשים, אלא בין אירגון ומדינה", מבין סא"ל ליאור, ומתפנה מהאזור באכזבה.

זה היה סרט שמצא לעצמו דמות מובילה נכונה וסיפר סיפור מתח בנוי היטב. אבל רבאק; הודנה עכשיו, ואנחנו מנסים קצת לנוח לפני הסיבוב הבא. נא לא להפריע.

 

צריך להגיד:

 

*שעדי אשכנזי היא כוח טבע. חבל להתנגד.

*לחיים רביבו: אתה היית ער כשהתלבשת להופעה אצל יאיר לפיד?

*לאודטה: המון תודה על הפרחים המקסימים. (נשלחו ע"י "זר פור יו" טל': 800-500-700-1).