נזק תוצאתי

הפניקס סירבה לשלם למבוטח שנאלץ להחליף מנוע לרכב יום לאחר שעבר תאונה קלה, מאחר שלטענתה הנזק לא נגרם בשל התאונה אלא בגלל רשלנות הנהג. השופט דווקא צידד במבוטח

פוליסות ביטוח רכב (רכוש) בישראל מוצאות על פי נוסח של פוליסה תקנית, שתנאיה הוכתבו בשנת 1986 על ידי משרד האוצר. על פי תנאי הפוליסה התקנית, היא אינה מכסה "נזק תוצאתי".

רכבו של נפתלי שרם עבר תאונה עם נזק קל בחלקו הקדמי של הרכב. שרם לא מיהר לתקן את הנזק. למחרת נסע שרם שוב ברכבו, כשלפתע חש בריח חריף מהמנוע והבחין שמד חום המנוע הגיע למקסימום. שרם עצר את הרכב והעביר אותו על גבי גרר למוסך.

בבדיקות במוסך הסתבר, כי כתוצאה מהתאונה הקלה ביום הקודם, נשבר הפין המעגן את המצנן אל מרכב הרכב. כתוצאה מכך, המצנן נסדק, נוזל הקירור דלף והמנוע התחמם. הנזק התגלה כבלתי הפיך וחייב את החלפת המנוע.

אלא שמבטחת הרכב, חברת הפניקס, סירבה לשלם לשרם את נזקי החלפת המנוע. הפניקס הסכימה להכיר בנזק הקל, בחלקו הקדמי של הרכב, בלבד. לדידה של הפניקס, הנזק למנוע לא נגרם בתאונה, אלא מאוחר לתאונה. הוא אירע יממה לאחר התאונה. הנזק למנוע, טענה הפניקס, הוא "נזק תוצאתי", שאינו מכוסה בפוליסה.

בעקבות זאת פנה שרם בתביעה נגד הפניקס לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. הפניקס השקיעה בהגנתה והגישה לבית המשפט חוות דעת של מומחה בשם יעקובי. על מומחה זה ביקשה הפניקס לבסס את טענתה כי מדובר בנזק תוצאתי.

חוות דעתו ועדותו של יעקובי, הובילו את השופט יחזקאל הראל, למסקנה ההפוכה דווקא, לפיה אין מדובר בנזק תוצאתי. בעדותו בבית המשפט, הודה יעקובי כי הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים שהיה צופה כי יתרחשו כתוצאה מהתאונה הקלה שאירעה לשרם.

באירוע תאונתי בו נגרם נזק קל לחלקו הקדמי של רכב, הודה המומחה, קיים סיכוי שהפין המעגן את המצנן אל מרכב הרכב יינזק. כתוצאה מכך המצנן יישבר, נוזל הקירור ידלוף והמנוע יתחמם. בכל מקרה, מחוות דעתו של יעקובי למד השופט, כי אילמלא התאונה לא היה נשבר הפין ולא היו נשפכים נוזלי הקרור.

אין מדובר, אם כן, בנזק תוצאתי. נזק תוצאתי הוא נזק עקיף כדוגמת אובדן רווחים. אילו היה שרם תובע אובדן הנאה, או הוצאות נסיעה, שנגרמו לו בגין הצורך בהחלפת המנוע, או אז היה מדובר בנזק תוצאתי. מה שאין כן לגבי הנזק של החלפת המנוע.

השופט מתייחס גם לטענה אחרת של הפניקס, כי הנזק למנוע נגרם עקב רשלנותו של שרם.

התחממות מנוע מעלה את מד חום המנוע, היא מלווה בעננה גדולה של אדים ובריחות חריפים. לטענת הפניקס, היה על שרם להבחין בתופעות אלה ולעצור מיד את רכבו. כך היה נמנע הנזק למנוע.

אכן, מסכים השופט הראל, סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח, קובע כי בקרות מקרה הביטוח, המבוטח חייב לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע או להקטין את הנזק. אולם נטל השכנוע בטענה זו, מדגיש השופט, מוטל על הפניקס. עליה לשכנע כי שרם יכול היה למנוע את הנזק.

מן הראיות שהובאו עולה, כי ממועד שבירת הפין ועד קרות הנזק הבלתי הפיך למנוע, חולפות כשלוש עד ארבע דקות נסיעה. אכן, במהלכן עלה מד חום המנוע ובקעו ריחות חריפים מהמנוע. אולם שרם העיד כי "ברגע שהרחתי את הריח עצרתי את האוטו ומד החום היה במקסימום ואז הזמנתי את הגרר וגררתי את הרכב למוסך".

המסקנה, קובע השופט, הפניקס לא הוכיחה כי שרם התרשל במניעת הנזק. הפניקס חוייבה איפוא במלוא עלויות החלפת המנוע לרבות מלוא ההוצאות שנגרמו לשרם, וכן בהוצאות המשפט.

 

הכותב הוא עו"ד המתמחה בענייני ביטוח