התכנית הסודית של שרון

ימי הכהונה הראשונים היו מאוד לא פשוטים. התקשורת השתלחה, הציבור התקשה להבין את הגזרות החדשות. אבל שרון איילון, כוכבת "קחי אותי שרון", לא מתכוונת להישבר. היא תלך עד הסוף, תפעל בהתאם לקווים שהניעו אותה מלכתחילה, ורק בסוף תנחית את ההפתעה. כשכולם יצפו לראות במי היא בוחרת כבן-זוגה האחד והיחיד, היא תפרוש לבד לגמרי לדירה שתקבל כפרס

בפרק השני של "קחי אותי שרון" קיבל כל אחד מהגברים המתמודדים על ליבה של שרון 200 שקל כדי לקנות לה מתנה שתוציא לה את הגומות מהחורים. רודריגו, הילד המתוק שנמצא תמיד על סף התמוטטות עצבים כזו או אחרת, השקיע את המעות בקניית זוג תוּכּונים, הידועים גם בשם "ציפורי אהבה", כי מתברר שלא רק אצלנו, גם אצל בעלי הכנף, שניים זה תמיד ביחד.

יום אחרי הצילומים אחד מהתוכונים ברח. הוא נראה בפעם האחרונה מתעופף בבהלה בתוך משרדי חברת ההפקה, ומאז נעלמו עקבותיו. בדירה של שרון בת"א עומד היום כלוב ובתוכו תוכי אחד, בודד, נטול אהבה. מתישהו, לא דחוף, כשיהיה לה טיפה זמן, שרון תלך לחנות ותקנה לו בן זוג. בלי שום הקדמה נוספת ובלי אף מילה על סמליות, קחו וקבלו את שרון.

 

תקציר הפרקים הקודמים:

 

לפני שלושה שבועות (לא כולל פרומואים) יצאה שרון אילון, רווקה בת שלושים עם שמלה שחורה ושתי גומות, למסע מאלף בן שמונה חלקים למחוזות שלסתם תיירים קשה מאוד להגיע אליהם, מחוזות הפריים-טיים הנודעים, שכל מי שהגיע אליהם מספר שזה המקום הכי מדהים שהוא ראה בחיים, ומאז שום מקום אחר לא משתווה לו.

בסופו של המסע מבטיח המדריך אקי אבני, המצויד בזוג גומות משל עצמו, ששרון הבודדה לא תדע עוד צער, כי באדיבות הזכיינית "קשת" היא הולכת למצוא את הגבר של חייה. לא גבר לשעה, לא סטוץ חסר משמעות, לא ריבועים בבטן שיעבירו אתה את עונת המלפפונים, מה פתאום, בכלל לא זה.

נגיד את זה רק עוד פעם אחת: שרון הולכת למצוא את הגבר של חייה. ככה בפרומו. האחד והיחיד, הראשון והאחרון, המכסה לסיר הלחץ, הכפפה ליד המטופחת, החצי השני. אגב לשרון, בחורה בריאה שעושה ספורט, רוכבת על אופניים ומנסה לשמור על תזונה נכונה, יהיו ככל הנראה חיים ארוכים, טפו-טפו-טפו, ככה שמדובר פה בקדנציה של שישים שנה לפחות.

"קחי אותי שרון" היא הממתק המושקע של "קשת" לקיץ הזה. ריל טי-וי, תכנית מציאות שבאה מהלב ונכנסת לקישקע. 15 בחורים, אישה אחת, דירת פאר, אוטו חדש. אה, וגם, איך שכחנו, אהבה. הכל אמיתי, לא נגענו. כמו בכל חטיף שמכבד את עצמו, גם כאן מבטיחים שהוא עשוי מחומרים טבעיים בלבד, ובונים על זה שאף אחד לא יסתכל באותיות הקטנות וימצא שם כמויות לא הגיוניות של צבעי מאכל זרחניים ומונוסודיום גלוטמט.

כל-כך הרבה מאמץ, כסף וליפ גלוס הושקעו בבלילה הזו ובשיווק האגרסיבי שלה, בתקווה שנבלע את הכל ולא נשים לב שבסופו של דבר, כשתיבקע ביצת השוקולד, יתברר ששרון, הצעצוע שממתין בפנים, הוא לא בדיוק מה שרשום על האריזה.

כלומר, היא כן בת שלושים, היא כן רווקה, היא כן רוצה אהבה, כולם רוצים, אבל לא, היא ממש לא הבטיחה לאף אחד שבחיר ליבה בטלוויזיה יהיה גם בחיר ליבה בחיים. היא חתומה על חוזה שמחייב אותה לא להרגיש שום דבר ולא לגעת באף גבר שלא נמנה על החבורה שהמציאו לה, ובזה היא תשתדל מאוד לעמוד, אבל כשהכול ייגמר, בספטמבר הקרוב, היא תארוז את חפציה, תפרד מגיא, שותפה היקר בשלוש השנים האחרונות, ותעבור לבדה, נבהיר שוב - לבדה, בגפה, לשון יחיד - לדירת הפרס המהודרת. אז מעכשיו, בפעם הבאה כשאקי אבני חוזר כמה פעמים בכל פרק על הידיעה המשמחת ששרון והגבר של חייה יזכו לחלוק דירת אהבהבים לשנה, הוא מתכוון בעצם ששרון תעבור לשם לבד ותכניס לחייה, למיטתה ולמקלחת שלה את מי שבא לה, ומי שיש לו בעיה עם זה שיעביר ערוץ.

 

טלוויזיה או מציאות?

 

לקח לה קצת זמן להודות בזה, לנפץ את האשליה המושלמת שנתפרה עבורה על-ידי ההפקה. היא אולי תמימה, אבל לא עד כדי כך. היא מבינה טוב מאוד את ההבדל בין מציאות לבין טלוויזיה. גם כשמצמידים את שתי המילים האלה למשפט אחד, יענו טלוויזיית-מציאות, זה עדיין לא משנה שום דבר, ואם אתם לא מבינים את הדבר הבסיסי הזה, אז יש לכם בעיה רצינית. לכם, אבל בעיקר לשרון.

היא חושפת כבר בשנייה הראשונה את מה שלעולם לא תראה לכם. היא פותחת לי את הדלת במגבת. לגמרי באשמתי הקדמתי בחמש דקות. וכן, אפילו במגבת ושיער רטוב היא נראית מעולה. רק מה, ממלכתית לחלוטין, מנומסת, אדיבה ומרוחקת. יש לי הרגשה שהיא הייתה ככה תמיד, אולי זה קשור גם לעבר שלה כדיילת מחלקה ראשונה. היא קודם מחייכת חיוך גדול, ואז שולחת אותי לחכות רגע בסלון.

אחרי התוכנית הראשונה התמלאו העיתונים ואתרי האינטרנט בביקורות, רעות ברובן, שבהן הלינו כולם על הנסיכה החדשה, שרון הצפונבונית העשירה עם בגדי המעצבים, שבטח דוהרת ברחבי העיר בג'יפ הארבע על ארבע שלה כשהיא משאירה מאחוריה שובל של פגרי חתולים.

אי לכך, מה הייתה רבה האכזבה על כך שבסלון של שרון אין אפילו מזגן. חום עז, אמצע הצהרים, 65 אחוזי לחות, ולבחורה אין מזגן בסלון. לכו תבינו איך אנשים חיים. יש מאוורר קטן מהסבנטיז, כריות על הרצפה ואווירת שאנטי סטנדרטי שמאכלסת בדרך כלל דירות סטלנים ולא טירות של נסיכות.

גם הג'יפ מתברר מהר מאוד כרכב דו-פדאלי, הבגדי מעצבים הם של "קסטרו" ובפריזר אין את חטיפי השרימפסים המובטחים, רק נגיסים של "טבעול", ששרון אוהבת לאכול עם רוטב תעשייתי. לאורך שתי הפגישות שלנו היא נשארת מאוד עצורה, מעט דידקטית, קצת רשמית, חוזרת שוב ושוב על אותם טקסטים דיפלומטיים שניסחה לעצמה מראש, אבל תמיד עם חיוך צחור-שיניים וצחוק צרוד ומתוק שמתלווה אליו לפעמים.

היא טוענת שהיא לא שחקנית ולא מתיימרת להיות שחקנית, אבל היא כמעט מצליחה להסתיר את הפחד, הבהלה, הלחץ ועוצמת הבומבות שנפלו עליה בשבוע האחרון. ממנהלת שיווק סולידית היא הפכה ביום אחד לאייטם של המדינה, כשבאינטרנט מתנהלים פורומים שלמים שנושאם עובי הקרסוליים שלה, בורסת הימורים על האם וכמה ניתוחים פלסטיים היא עשתה. אבל בעיקר מתרחש דיון סוער ורב משתתפים בשאלה - שרון, למה מי את ומי ירצה לקחת אותך בכלל.

 

בשביל מה, בעצם, היית צריכה את זה?

 

"זאת הייתה השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי. היו לי על זה הרבה שיחות עם המשפחה שלי, שמאוד חששה, וכל הזמן הייתה ברקע השאלה למה באמת אני צריכה את זה, יש לי עבודה, יש לי דירה, אני מסודרת, הכל בסדר. אז מצד אחד למה, ומצד שני למה לא? הגעתי לתוכנית לגמרי בטעות, אבל אני מאמינה שאם לא הייתי מגיעה בדרך אחת, הייתי מגיעה בדרך אחרת.

בשנה האחרונה עשיתי קצת פרסומות, תפקיד קטן ב'אסתי המכוערת' ו'שמש' וגיליתי עולם שלם שלא הכרתי קודם ומאוד עניין אותי. ידיד שלי סיפר לי על האודישנים, ולמרות שהייתי מאוד סקפטית החלטתי לבדוק. תמיד אני בודקת. מלבדוק אין מה להפסיד. גם לא ידעתי מה זה, כי אני בכלל לא רואה טלוויזיה, ולא ראיתי אף פעם ג'ו מיליונר או תוכנית מהסוג הזה.

בהתחלה זה לא נראה לי, והתלבטתי אפילו אם ללכת לאודישן השני. פחדתי שזה יהיה משהו מאוד זול וחושפני, ופחדתי גם שלא יהיה לי מה להגיד, שאני לא אעשה את זה בצורה טובה. אבל כנראה שהצוות של התוכנית ראה בי דברים שאפילו אני לא ראיתי בעצמי. הייתה לי התלבטות קשה, אבל אז אבא שלי, דווקא אבא שלי, היה זה שאמר, 'תלכי, מה יש לך להפסיד'".

 

ומה יש לך להרוויח?

 

"את החוויה, את ההתנסות, את האפשרות לעשות משהו קיצוני. זאת חוויה מדהימה, משהו שלא תיארתי בחיים שאני אעשה. מי שמכיר אותי יבין שבסך הכל זה משהו שדי מתאים לי לעשות. בגיל שלוש קפצתי לבד לבריכה, וככה למדתי לשחות. אני אוהבת לעשות, אני אוהבת להיות עסוקה ולעשות דברים, אני תמיד עושה אלף ואחד דברים במקביל, וזה נראה לי כיף. חוויה, שממנה יכולים לצמוח דברים אחרים".

 

ומה עם אהבה? הרי בשביל זה בעצם התכנסנו.

 

"מי שבא לתוכנית למצוא אהבה, ואני מדברת גם עליי וגם כל הגברים, יש לו בעיה".

 

מה זאת אומרת, זו תוכנית שבה את אמורה למצוא אהבה, לא?

 

"זה הרעיון, זאת הפנטזיה, האוטופיה יותר נכון, ואולי זה יקרה ואולי לא. אם זה יקרה זה יהיה מטורף לחלוטין, זה יהיה מגניב, אבל לי יותר חשובה הדרך, התהליך, מאשר המטרה. אסור לשכוח לרגע שמעל הכול מדובר בטלוויזיה. זו תוכנית טלוויזיה, יש בזה אלמנטים מציאותיים, ואין תסריט וזו באמת אני, ואני מנסה להכיר את הגברים האלה באמת, אבל ברור שזה מוגבל.

באתי לשם ממקום מאוד סקפטי. אמרתי להם שעד היום לא מצאתי את אהבת חיי, באמת נראה להם שבתוכנית טלוויזיה אני אמצא את האביר על הסוס הלבן? אמרתי להם את זה כל הזמן, שזה לא אני, ואני לא מתאהבת בקלות, והם אמרו בסדר, תבואי ותהיי את, וזה מה שעשיתי. וכמובן לא נראה לי שיש טעם לשקר בעניין הזה ואחרת אי אפשר להבין את כל זה וההחלטה שלי לא תיראה הגיונית. בהחלט קרץ לי הפרסום".

 

אבל פרסום במה? את רוצה להיות שחקנית? את רוצה להיות זמרת? רק להתפרסם, ולא חשוב במה?

 

"אני לא שחקנית ואני לא מגדירה את עצמי כשחקנית. לקחתי כמה קורסים של משחק, אבל אני לא יודע אם אני רוצה להיות שחקנית, זה משהו שבחיים לא חשבתי עליו. תמיד רקדתי, לא שיחקתי. אני לא יודעת בדיוק במה אני רוצה להתפרסם, לאט-לאט אני אגלה את זה.

לפני כמה שנים לא הייתי יכולה לעשות את התוכנית. הייתי במקום אחר, מבולבל, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי, אבל עכשיו אני מאוד שלמה עם עצמי, יש לי שקט, אני כבר לא מפחדת ממה אני אהיה כשאני אהיה גדולה. יש כאלה שיודעים מהרגע הראשון שהם רוצים להיות עשירים ומפורסמים, אני רוצה את החופש לעשות את מה שאני רוצה, וזה מה שאני עושה עכשיו. אני מאוד נהנית להיות חלק ממשהו גדול, ואם הדבר הזה יוליד לי הזדמנויות לעשות דברים נוספים בטלוויזיה, אני מאוד אשמח. ואם לא - תמיד יש לי את העבודה שלי שאני מאוד אוהבת. אני לא תלויה בזה".

 

את מדברת על זה כאילו זו החלטה קטנטונת, כאילו זה משהו זניח שלא הולך להשפיע על החיים שלך בשום צורה.

 

"לא, ממש לא. זה כבר שינה לי את החיים לגמרי, וזה רק התחיל. אני בכלל מפחדת לחשוב מה יהיה בהמשך. אני מודה שלא היה לי מושג כמה זה גדול. לא הכינו אותי לזה ולא היה לי מושג שבנאדם לא יוכל לפתוח טלוויזיה או עיתון בסוף שבוע בלי לראות את הפרצוף שלי. אני לא ידעתי שזה הולך להיות בעוצמות כאלו. כשהתחלנו לצלם עוד לא ממש עיכלתי שכל הדבר הזה הולך להיות נחלת הכלל. כשגיליתי את זה, זה היה מאוד מבהיל. לפני שהספקתי להתרגל לזה, יש סביבי טירוף מוחלט. ואני הולכת לאותם מקומות שהייתי הולכת כל הזמן, ופתאום יש צלמים שרודפים רק אחריי ואנשים שאני לא מכירה קוראים לי ברחוב ומכוניות נעצרות לידי, והשבוע אכלתי לבד במסעדה ואני רואה איך כל העיניים מופנות אליי וכולם מתלחששים, וגברים שניגשים אליי ורוצים להיות הבחור ה-16. פתאום כולם מדברים עליי ואני ואני ואני, בחיים לא התעסקתי בעצמי כל כך הרבה".

 

והביקורות הרעות שמתייחסות אלייך אישית, והתגובות ברשת?

 

"אני משתדלת לא להתייחס לזה, להגיד לעצמי שזה כולה ביקורת של בנאדם אחד, ועל כל אחד שכותב משהו רע באינטרנט יש מישהו שכותב משהו טוב. רבים המסנגרים מהמקטרגים".

 

אני לא מאמינה לך. שום דבר מזה באמת לא נוגע בך?

 

"נוגע. אני רק נורא משתדלת להחזיק ולא לתת לזה להשתלט עליי, ברור שזה נוגע. אנשים רק מחפשים את הרע כל הזמן, איפה אני לא בסדר, איפה אני לא אמיתית. ביום שאחרי שידור התכנית הראשונה, שראיתי אותה פעם ראשונה בטלוויזיה יחד עם כולם, כי אני הבנאדם הכי ממודר בהפקה הזו ולא מראים לי כלום, הדבר הראשון שקראתי בשש בבוקר היה את הביקורת של רוגל אלפר ב'הארץ', שהייתה קטלנית לחלוטין, אז ברור שהשתנקתי. זה פוגע. אבל החברים שלי והמשפחה מגינים עליי בינתיים, ואם הם לא היו לצדי לא הייתי עושה את זה, ואם זה ילך ויהיה יותר גרוע יכול להיות שאני לא אעמוד בזה, אני לא יודעת עוד. זה קשה לי, זה מאד קשה. הכל קשה. אומרים עליי דברים איומים וכותבים עליי דברים לא נכונים ומטרידים את כל הסביבה שלי. אומרים, היא מנותחת, עשתה ניתוחים. איזה ניתוחים, עשיתי כולה ניתוח אף קטן. אני לא מבינה מה זה לבוא ולשפוט ככה בנאדם רק לפי איך שהוא נראה".

איילון טוענת שלמראה אין שום קשר לזה, אבל עיקר התגובות הנזעמות של הצופים של שרון יצאו כבר בתכנית הראשונה, אחרי שהיא ושתי חברות שהביאה מהבית העבירו את הבחורים משפט בבית דין שדה מאולתר וירו פסקי דין אחרי היכרות של חמש דקות. למראה, באופן טבעי, היה חלק לא מבוטל בזה. יואב הדוגמן יפה התואר הפך תוך שלושים שניות לחביב הקהל וסמל מין בהתהוות, על רון – גברבר מצודד פחות – אמרה ענת גידרון שהוא פשוט לא בליגה של שרון ואין מה לעשות, והוא נופנף בסוף התכנית. בפורום הגולשים של 'קשת' קבעו מיד לפיכך ששרון היא בחורה נבובה ושטחית, שבוחרת את הגבים שלה רק לפי איך שהם נראים.

 

"יש לי את הטעם שלי"

 

"קודם כל יופי זה עניין של טעם, אבל זה ממש לא נכון שאני בוחרת אותם לפי היופי. זה ברור שלחיצוניות יש השפעה, אבל אם לא תהיה פנימיות, אז הם לא יישארו איתי. יש לי את הטעם שלי, והטעם שלי בבחורים מאוד מוזר, ממש לא היופי הקונבנציונלי. למשל, כל הבנות הרוסות מיואב, והוא חתיך, אני לא אגיד שלא, אבל האמת היא שיואב הוא בכלל לא הטעם שלי, ועובדה שבתכנית הראשונה לא הייתי בטוח האם אני רוצה להשאיר אותו, וזה גם לא סוד שהוא רוצה להתפרסם. אבל הוא אדם משכיל, עם ידע נרחב, והוא בא ממשפחה מדהימה והוא טוב לב, והוא נשאר כי רציתי שיהיה לי עוד זמן לבדוק אותו. ומה שענת אמרה על רון, שעצבן את כל האנשים, זה בגלל שנתפסו למילה שלה, שהיא אמרה שהוא לא בליגה שלי. קודם כל, זה היא אמרה ולא אני, וזכותה להגיד מה שהיא רוצה, אבל אני חושבת שהיא התכוונה לזה ברמה של סלנג, שהוא פשוט לא מתאים לי, לא שהוא נחות ממני, ואני באמת חושבת שרון לא מתאים לי, אני חושבת שהייתה לו בעיה עם זה שיש לי הרבה חברים גברים".

בתכנית ששודרה בשבוע שעבר בחרה שרון להיפטר מגיא, הקירח החייכן, אחרי שהעידה שהוא לא הטעם שלה מבחינה חיצונית. במונולוג קורע לב כמעט אמר גיא שהדבר היחיד שהוא לא יכול לשנות אצלו זה את איך שהוא נראה. "במקרה הזה אני יכולה להגיד שגיא הוא באמת לא הטעם שלי, אבל אני ממש לא חושבת שהוא מכוער. אני ממש לא הולכת על יפי התואר, זה משהו מעבר. כל אחד שהעפתי זה בגלל אי התאמה. יוחאי, למשל, נתפס לזה שהעפתי אותו בגלל שהוא רופא, וזה לא נכון. אחרי שראיתי את התכנית ראיתי אצלו עוד דברים, ואני חושבת שזה חשוב גם בשבילו לראות את התכנית ולהבין למה הוא לא נשאר".

 

מה את מחפשת בגבר?

 

"שותפות, אני מחפשת פרטנר לחיים. שילוב בין גבר לילד. באודישנים שאלו אותי את מי הייתי מעדיפה, ביבי נתניהו או אייל קיציס, מי יותר הטיפוס שלי. אז התשובה היא קיציס. אני לא צריכה אותו יפיוף, למרות שיצאתי עם איתי אטיאס. אני לא אוהבת כוחניות ואני לא אוהבת אובססיביות, אני אדם לא תחרותי, וזה משהו שמאוד מפריע לי אל גברים, גם אצל הגברים בתכנית. חלק מהם רואים בי איזה מטרה, כאילו אני פרס, כאילו אני חפץ.

הרגיז אותי הביטחון של יואב, שהיה בטוח שבגלל שהוא גרם לי לבכות הוא נשאר. הוא לא מכיר אותי, אז מה הוא מסיק מסקנות. או כשראיתי בתכנית השנייה את תמיר אומר שהוא חייב לנצח וחייב להגיע עד הסוף, זה שיגע אותי. אני הרי לא רואה קודם את מה שיש להם להגיד, רק בתכנית כשזה משודר, אבל אם הייתי רואה את זה קודם, אולי הוא לא היה שורד אפילו את התכנית הראשונה. ככה אתה מתייחס לזה, כמו תחרות?".

 

את בכלל מחבבת אותם, מרגישה אליהם משהו?

 

"ברור שאני מרגישה משהו, אני רק לא יודעת להגיד בדיוק מה. ביני לבין יואב יש מתח, רואים את זה .יואב מקרין את זה, ואני מגיבה ומשדרת משהו מעצמי, ויגאל הטריף אותי בתכנית השנייה. עם כל אחד יש משהו, עם חלק יותר וחלק פחות. בשבוע שעבר צילמנו פרק שלישי בים, אחרי שלא ראיתי אותם הרבה זמן. חלק זה סתם אהלן, וחלק באמת שמחתי לראות.

אני נמצאת עכשיו גם בשלבים קצת יותר מתקדמים ממה שראו בטלוויזיה, וכל פעם מתקרבים עוד קצת ומכירים יותר, אבל אין לי דפיקות לב. יש כאלה שמעניינים אותי, שהיה מעניין אותי להכיר אותם יותר. בכלל, מאוד לא נוח לי עם זה שלא נותנים לי זמן לבד עם הגברים. אני כל הזמן מבקשת ולא נותנים לי. יש את התכנית, ויש את המציאות, ויש הפרדה מוחלטת ביניהן. אז אסור לי לדבר אתם או לראות אותם מחוץ לימי הצילום, ויש רווחים בין הימים וזה נורא מפריע לי. את יואב, למשל, יוצא לי לפגוש בכל מיני אירועים, אבל אסור לי לדבר אתו חוץ משלום-שלום, וזה מטורף. מה גם שבינם לבין עצמם הם כן נפגשים אחד עם השני והם בכלל נהיו חברים והולכת שם סחבקייה שחבל על הזמן, ואני מחוץ לזה. אני מרגישה קצת לבד. אבל אין שם סיטואציות שממש מרגישים שזה גבר מול אישה".

 

למען האמת, את גם נראית כאילו היית יכולה להיות אמא של חלק מהם.

 

"אה, הם קצת צעירים באמת. גברים יותר מבוגרים כנראה פחדו לבוא לתכנית וחבל. חלק מהם צעירים מדי בשבילי, כמו רודריגו שהוא בן 22, למרות שבסופו של דבר הוא לא נפל על גיל. כבר יצאתי בעבר עם בחורים שהיו צעירים ממני בחמש-שש שנים, היה בחור צעיר שיכולתי לראות את עצמי איתו, בחור בן עשרים. פגשתי אותו בסיני, והוא כתב לי על צדף 'אם ילדיי', עם מספר הטלפון שלו. זה לא עניין של גיל בעיניי. מה שיותר מפריע זה שהם מאוד עצורים, צריך לדובב אותם ולפתוח אותם, ולחלק מהם נורא קשה מול המצלמה, ויש משהו נורא מלאכותי באיך שזה מתנהל ובזה שצריך להעיף אנשים כל פרק. זה קשה להכיר באמת בתנאים האלה, אבל זאת התכנית. התכנית הזו מיועדת לאנשים שמבינים מה עשו פה".

 

מה זאת אומרת?

 

"שצריכים לזכור שיש טלוויזיה ויש מסביבנו כל הזמן צוות ומצלמות ומאפרות. טלוויזיה היא מדיום מדהים, אבל אנשים קצת יוצאים מפרופורציות. אני קוראת בתגובות באתר של 'קשת' שאנשים מתחילים להשתמש במילים כמו 'אל תעיזי להעיף אותו' ונכנסים לי לחיים ואומרים לי מה לעשות, והם לא מבינים שיש לי חיים פרטיים ובכלל לא קשורים לתכנית. זה מלחיץ, ונורא מלחיץ. אותי מה יהיה ביום שבו ייכבו המצלמות, אני לא נושמת בגלל זה, בגלל הלחץ שיהיה עליי מהתקשורת להיות עם הבן-אדם שבחרתי אותו בתכנית. אנשים חושבים שאני אעבור לגור בדירה שנותנים לי עם זה שאני אבחר, וזה לא נכון".

 

מה זאת אומרת? ככה זה מוצג בתכנית.

 

"נכון, כי ככה הם רוצים להציג את זה. הם מראים את האוטופיה, את החלום הוורוד, וזה מאוד מלחיץ אותי שמציגים את זה ככה, זה לא עושה לי טוב, כי בונים לי תכנית לחיים וזה לא עובד ככה. זה נראה לך הגיוני, לעבור לגור עם מישהו שאת לא מכירה?".

 

לי זה לא נראה הגיוני, אבל את זה שעושה את התוכנית.

 

"כן, אבל אחרי שנכבות המצלמות אז זהו, נגמר, כולם חופשיים, אין תוכנית המשך. אני מפחדת שלא ייתנו לי אחרי זה לנהל מערכות יחסים ולא יתנו לי פרטיות. למען האמת, אני גם לא מבינה איך אפשר להעביר את מערכת היחסים מהתכנית לחיים האמיתיים. זה לא ברור לי. בטח לא אם אני אהיה תחת עין העדשה כל הזמן. אני מרגישה אליהם דברים, אבל זה לא כמו בחיים האמיתיים. בואי נגיד שאם בהתחלה הייתי סקפטית ואחר כך קצת פחות, אז עכשיו אני כבר שוב סקפטית".

 

אז בעצם את אומרת שלא תהיי עם מי שתבחרי בסוף?

 

"אני לא יודעת. אולי אני אהיה ואולי לא. אני לא מתחייבת. כל מה שאני מבטיחה זה שמי שזה לא יהיה, אני לא אפנה אליו את הגב, יהיה נסיון לראות מה אפשר לעשות עם זה, אבל יכול להיות שזה יימשך רק שעה או יום. ברור לגמרי שאי אפשר לעבור לגור בבת אחת. הרעיון הוא שאם זה יהיה מתאים, ואם זה שייבחר ואני נחליט שאנחנו רוצים לנסות, אז תהיה לו אפשרות להיכנס לדירה, אבל אני עוברת לגור בה לבד, ומתאים לי הלבד הזה עכשיו. אני זו שקובעת מה יהיה".

 

היו גברים אחרים שפגשת בתקופה הזו מחוץ לתכנית ומאוד רצית?

 

"היו. אבל לא יכולתי לעשת כלום, כי אני חתומה על חוזה שאסור לי לקיים מערכות יחסים עם אף אחד עד סוף התכנית. ואני עומדת בזה, למרות שבהתחלה היה לי רצון למרוד, אבל לא עשיתי את זה. אני בן-אדם שכל הזמן פוגש. בתקופה האחרונה פגשתי שניים, מדהימים, באמת בחורים מדהימים, שאם לא הייתי בתכנית בטוח הייתי מנסה את זה ונותנת להם צ'אנס.

החוזה הזה בעייתי, אבל זה ברור שההפקה צריכה להגן על עצמה. יש גם קטעים נורא מעצבנים. יצאתי למסיבה עם ידיד שלי, ובבוקר אני מקבלת טלפון מהמפיק שמישהו אמר לו שאני נראיתי מתמזמזת במסיבה. מה זה התעצבנתי, קודם כל אני לא נראיתי מתמזמזת, כי אני לא בנאדם שמתמזמז בפומבי, הרגיזה אותי הרמה הזו. אני כל הזמן פוגשת, אני חיה בסביבה שאני פוגשת הרבה, ומשהו בי באמת שואל בשביל מה הייתי צריכה את כל זה, אבל בסופו של דבר עובדה שאני לבד".

איילון מעידה על עצמה שהיא לא אוהבת לחפור בעצמה. פעם אחת היא ניסתה ללכת לפסיכולוג, אבל היא לא התחברה. לקח לה שנים להתייצב, להיות רגועה, לא להרגיש שהיא חייבת להחזיר טלפונים ולהיות בסדר עם כולם, ובשנה האחרונה למען האמת לא כל כך ברור לה באמת למה היא עדיין לבד. קורות החיים שלה כוללים בין היתר חמש שנים בילדותה בסינגפור, שירות בצבא כפקידת מבצעים, לימודי מנהל עסקים, שני טיולים ארוכים לחו"ל, דיילות באל-על ושתי מערכות יחסים רציניות.

"הייתי במערכת יחסים רציניות, אני יודעת מה זו מערכת יחסים, אבל היו גם הרבה אנשים שלא עשו לי טוב. היה לי חבר שבמשך שנה שלמה בגד בי עם בחורה אחרת, וכולם ידעו כל הזמן ואף אחד לא סיפר לי. וכל זה קרה בזמן שאחותי קרן נפטרה מסרטן. היא הייתה קטנה ממני בשלוש שנים, וכשהייתי בת עשרים היא נפטרה אחרי שהיא הייתה חולה במשך ארבע שנים, והחבר הזה ליווה אותי תוך כדי המוות של אחותי, וכל הזמן הזה הוא בגד בי. אני לא מבינה איך הוא היה יכול לעשות לי את זה".

 

נפגעת הרבה מגברים?

 

"לא המון. אבל נעזבתי חופשי, נעזבתי יותר מפעם אחת. אבל אין לי קטע שאני חושבת שכל הגברים מניאקים. רוב מערכות היחסים נגמרו טוב ועם רובם אני שומרת על קשר עם היום, אתם ועם הנשים שלהם. בשנה וחצי האחרונות היה לי ממש חוסר מזל ביחסים. יצאתי לא מעט, אבל כלום לא הסתדר.

אחרי הפרידה מהחבר הראשון, שבהתחלה הייתי בטוחה שהוא יהיה בעלי, היו לי מערכות יחסים קצרות שלא עבדו. לפני שנה וחצי הייתה לי אהבה גדולה שהשתבשה. איש מדהים, אבל הוא חנק אותי יותר מדי, ואני לא יכולה שחונקים אותי, אני צריכה את החופש שלי ולהיפגש עם החברים שלי, והוא לא קיבל את זה. לפני חצי שנה פגשתי בחור מדהים שגר בניו יורק, והוא היה פה ואני הייתי שם, ואז הציעו לי לעשות את התכנית והוא נתן לי את ברכתו, ואז הפסקנו את הקשר. אני לא יודעת מה היה קורה אם היינו ממשיכים. אני מאוד עצמאית וחזקה, גם בגלל האסון שעברתי במשפחה, יש לי ביטחון בעצמי ואני חושבת שלהרבה גברים יש בעיה עם זה, הם צריכים להרגיש שאת צריכה אותם. למען האמת, קל לי לבד, יותר קל לי לבד מאשר במערכת יחסים".

 

את בכלל רוצה בן זוג עכשיו?

 

"בטח. דווקא עכשיו, בכל התקופה המטורפת הזו של התכנית, הכי חסר לי מישהו לבוא אליו הביתה, לשים את הראש וזהו. אני יכולה להסתדר לבד, אבל מספיק, די. אני רואה את החברות שלי, שבתקופה הזו מתחילות ללדת ילדים, זה עושה לי משהו. היום לא מעניין אותי טבעת, מעניין אותי הדברים הקטנים, מישהו שכיף לקום איתו בבוקר".

 

ובכל זאת, בטח יש לך פנטזיית יום החתונה.

 

"בטח שיש, לכל בחורה יש. פנטזיית החתונה שלי היא הפנינג. מדשאה, למרות שתמיד רציתי גם ים. יש גם פנטזיית ים וגם פנטזיית מדשאה. איזה את רוצה?".

 

לא חשוב.

 

"טוב, אז זה יהיה הפנינג, ביום, ולא בלילה, אני לא אוהבת בלילה, בלילה יש בזה משהו אפל, לא רוצה משהו כזה שאוכלים והולכים אלא משהו שנמשך כל היום, ובלילה כמובן זה יתפתח גם למסיבה עד אור הבוקר, הכל שאלה של תקציב. חופשי יש לי את פנטזיית החתונה מהסרטים, אני רוצה גם את השמלה הלבנה. אני רק נורא מפחדת שמעכשיו, בגלל התכנית ישימו אותי במשבצת של הרווקה הנצחית שמחפשת גבר. אני ממש לא כזאת ואני גם לא נואשת. אני גם נורא מפחדת שהגברים שאני ארצה לא ירצו אותי אחרי שהייתי בתכנית, אלו דברים שממש לא חשבתי עליהם קודם, על המחיר שאני אצטרך לשלם, ברור לי שאני הולכת להפסיד הרבה דברים בגלל התכנית הזאת, אבל אני חייבת ללכת עם זה עד הסוף. במקרה הכי גרוע אני פשוט ארד מהארץ".