למה אין פולנים בטלוויזיה?

בלווין שלנו יש ערוצים מכל העולם, רק לא מפולין. למה? אולי בגלל שיוצאי העדה המושמצת מתכחשים לזהותם ולשורשיהם

מכשיר הטלוויזיה בחדר העבודה שלי מחובר לצלחת הקולטת שידורי לווין. מלא שידורים של "יס"; את הצלחת התקינה על גג העיתון לפני כמה שנים חברה פרטית והיא משמשת אותי מצוין למטרה אחת: צפייה אקראית באחד מארבעת ערוצי הטלוויזיה של פולין.

למה פולין? כי מוצאי משם. הורי העלו אותי מפולין ארצה ב-1957. ולמה לא "יס" או כבלים? כי עד היום לא עלה בידי לשכנע את האחראים ב"יס" ובכבלים לצרף לתפריט התוכניות שלהם לפחות ערוץ אחד מפולין.

היום משודרים באמצעות "יס" והכבלים עשרות ערוצי טלוויזיה ממדינות רבות ובשפות רבות. הישראלי המעוניין בכך יכול לצפות בערוץ הודי, בערוץ רומני, בערוץ הונגרי, בשניים עד שלושה ערוצים טורקיים, בעשרה ערוצים רוסיים, בארבעה ערוצים גרמניים, בשלושה ערוצים צרפתיים, בתריסר ויותר ערוצים ערביים. משום מה, לא בערוץ פולין.

אין כאן בעיה של עלות: הערוצים מפולין לא מקודדים ונקלטים היישר מהלוויין. גם אין כאן בעיה של מקום על התדר: בשידור הטלוויזיה הדיגיטלי לא קיימת מגבלה של קיבולת וניתן להוסיף עשרות רבות של ערוצים. ואין גם בעיה של ביקוש: רבבות רבות של ישראלים מתעניינים בשידורי הטלוויזיה מפולין ומספרם לבטח עולה בהרבה על מספר המתעניינים בשידורים מהודו או טורקיה, למשל (מאז הקמת המדינה עלו לישראל מאתיים אלף יהודי פולין וכ-60 אלף יהודי טורקיה).

 

אין לנו רגשות?

 

אז למה בכל זאת אין בלוח השידורים אף ערוץ פולני? אין לי תשובה מוסמכת לכך, אבל יש חומר למחשבה. כזכור, בשבוע שעבר התראיין בתחנת רדיו מר דודו טופז. מר טופז אמר שהיה נשוי למספר נשים "מרוקאיות", (הוא התכוון, אני מניח, לנשים שהוריהן עלו ממרוקו), ועל סמך הניסיון האישי הזה הוא יודע שהן, ה"מרוקאיות", חושבות ש"הכל מגיע להן". התגובות לאיפיונו של מר טופז היו מאסיביות ונזעמות. פרשן חוק ידוע דרש להעמידו באשמת הסתה גזענית, ואזרח פגוע אחר הגיש תביעת פיצויים בשם העדה המרוקנית כולה.

כששמעתי וקראתי את גל התגובות הנ"ל, עצמתי לרגע את עיני ושאלתי את עצמי מה היה קורה לו אמר בדרן צמרת אחר בפומבי שעל סמך נישואיו לשלוש "פולניות" הוא יודע ש"הפולניות" חושבות ש"הכל מגיע להן". דעת הקהל הייתה מגיבה על אפיון כזה של ה"פולניוּת" ברעם צחוק בריא. גזענות? פגיעה ברגשות? מה קרה, ל"פולניות" ול"פולנים" שלנו יש רגשות ורגישויות?

בהשתוממות זו טמונה התשובה לסוגיית אי-השידור של הערוץ הפולני. רבים מקרב מקבלי ההחלטות בתקשורת הם "פולנים", אבל הם מתביישים ב"פולניותם", מתכחשים לה. הם מרגישים אי-נוחות אישית להתעקש על הערוץ הפולני, שמא ייחשבו למקדמי הפולניות בישראל. והם הרי משוחררים ממנה; שפתם גרונית ותודעתם צברית. יחסים לפולניות כיחסם של ילדים שלא התגברו על המסורות של הוריהם: בושה חבויה.

או לפחות כך היה עד שנודע כי פולין מצורפת לאיחוד אירופה. מאז, השיבה למקורות פולניים נעשתה לתנועה ישראלית המונית למדי. כבר לא בושה להיות "פולני", כי "פולני" משמעותו "בעל דרכון אירופאי", וזה משהו מכובד כמו הגרמני והאוסטרי, לא?

לא אפתח כאן בתיאור תרומותיה של יהדות פולין לציוויליזציה היהודית ולמדינה הציונית. גם לא אכנס לסוגיות של זהויות, קיפוחים או רב-תרבותיות, ולא ארחיב את הדיבור על מערך הקשרים הפוליטיים והעסקיים בין פולין לישראל, שהם עמוקים, מסועפים ומתרחבים. די לי לציין שישראל כיום היא מדינה מעורבת במנהגיה, במאכליה ובתרבויותיה. וכזו היא גם הטלוויזיה שלנו, ראי העם. לכן יש בה מקום גם לערוץ הפולני. בלי מרכאות.