"אודיו קולאז': 3 דיסקים אלטרנטיבים

הדיסקים הראשונים מתת הלייבל החדש משמרים את הקו הניסיוני של "פאקט", אך לא תמיד שומרים על איכות גבוהה

במהלך חגיגות הקמת ערוץ המוזיקה הישראלית נשמעה פעם אחר פעם הקביעה -ישראלים אוהבים מוזיקה ישראלית. קביעה הגיונית לכשעצמה, אחרי הכל קל יותר לישראלי להזדהות עם המוזיקה של משינה, שמדברת ושרה על מציאות ישראלית, מאשר עם המוזיקה של מדנס נגיד. אבל שווה לתהות מידי פעם האם אכן כל מוזיקה שעושה ישראלי היא מוזיקה ישראלית?

הסיבה להעלאת השאלה הסמי-פילוסופית הנ"ל טמונה בשלושה אלבומים שיצאו לחנויות תחת המותג "אודיו קולאז'". מותג מבית אן.אם.סי בניהולו של יורם אליקים מייסד לייבל "פאקט" עליו השלום. שלושת האלבומים בהשראת רוחו של הלייבל המנוח נעים על הקו התפר בין "מוזיקה משלנו" ליצירה מוזיקלית נטולת סממנים מקומים. מה קורה כשיוצר נושא תעודת זהות כחולה עושה מוזיקה נטולת זהות ישראלית? התשובה כרגיל במקרים סבוכים, פשוטה למדי: כשזה מצליח מתקבל תוצר מוזיקלי שמדבר אל בני האדם באשר הם, ללא קשר לזהות לאומית. כשזה לא - לא נעים להגיד, אבל זה נשמע די גרוע.

  

זגונדר- Tumbleweeds

 

אלבום הבכורה (אחרי אי.פי) של ההרכב האלקטרוני משתלב היטב תחת הכותרת "אלבום אווירה". 8 רצועות של אלקטרוניקה עדינה, מלנכולית מעט, ונטולת שיאי תן לו בראש. בדף היחצ"נות מוגדר האלבום כ"מחווה לרוק הגיטרות הבריטי ההזוי של שנות השמונים/ תחילת התשעים". עניין של טעם אולי, אבל נראה שהאלבום שואב את מקורות ההשראה יותר מהמוזיקה של הרכבים דוגמת "אייר", מאשר להקת גיטרות בריטית. יומרנות השראתית בצד, הסימן העיקרי להשפעה מהאיזור הפסיכדלי מגיע בדמות אוסף רעשים, חריקות ושאר לכלוכי סאונד שמסייעים לאלבום להתרחק מקיטש מוזיקלי. לסיכום לא משהו שיפיל לכם את האוזניות מהראש, אבל בהחלט ספק אווירה חינני לשעות הערב או נסיעות ארוכות אל תוך הלילה.

 

The lonesomes-A Tribute To The Great Outdoors

 

הלונסמז הם להקת פרות פיקטיבית בסגנון הגורילאז, שיצר אמן האלקטרוניקה עדי גלברט. ספק פארודיה על עולם המוזיקה, ספק בדיחה פרטית של גלברט. גם אם לא מבינים את הבדיחה, קשה לא להעריך את ההשקעה: סרטון "מאחורי הקלעים" שמלווה ארבע בובות פרה פרוותיות (ג'ף, סינדי, אן ופייר, אם רציתם לדעת) באולפן ההקלטות, ואתר רשמי ללהקה ובו ביוגרפיות מלאות לחברי ההרכב. מאחורי עטיפת הפרות נמצאת המוזיקה, 16 רצועות של ניסויים אלקטרוניים, הכלאות אנאלוגיות ושאר שעשועים מוזיקליים. גיטרות הולכות עם אורגן מיושן, מכונות תופים עם קסילופון, וברצועה הרביעית לערך כבר אפשר ממש לדמיין את גלברט יושב באולפן הביתי לצד אוסף כלים, ומתלבט במה לשחק עכשיו. התוצאה מעייפת למדי, וגם עם לרגע נדמה שנבנה איזה קו מלודי או חיבור מעניין, הוא נשבר במהירות על ידי מעבר קיצוני לקול פרה אלקטרונית גועה או סאונד של אורגן לילדים. לסיכום אם הומור מוזיקלי ונסיוני עושה לכם את זה, האלבום הזה בשבילכם. לשאר חובבי המוזיקה מומלץ לחכות לרגע שגלברט ישאיר את הצחוקים בבית, ויתן אלבום שמנסה לרגש במקום לשעשע. כל העדויות מראות שהפוטנציאל נמצא שם.

  

צוקי- Random ways of being

 

זהו אלבומו החמישי של צוקי. עיון מעמיק בנבכי האינטרנט העלה שרוב אלבומיו הקודמים זכו לביקורות חיוביות בהחלט, בכל זאת לא הרבה יוצרים בישראל זוכים למשוך מעבר לאלבום אחד או שניים. גם כאן מפנה דף היחצ"נות לשלל סגנונות מוזיקליים: פולק, רוק אלטרנטיבי, ו"אלקטרוניקה אינטליגנטית" (מה שזה לא יהיה) ואני למרות נסיונות עיקשים להגיד משהו טוב, הצלחתי לשמוע רק דבר אחד- ישראלי שמנסה לשיר באנגלית. לא ברור למה מה שנשמע כל כך טבעי ונכון אצל אמיר פרי נשמע כל כך מזוייף ולא נכון אצל צוקי, אולי שמץ של מבטא או דבר לא ברור אחר, כך או כך הליחשושים המאונגלזים שבקעו מן הרמקולים העבירו לי רק מסר אחד - זה אלבום שמנסה להיות מה שהוא שלא.

מלבד יצירת אלבומים עוסק צוקי בטכנאות אולפן, ולזכותו יאמר שהמיומנות ביצירת סאונד ניכרת ברוב רצועות האלבום, ובמיוחד בהינדוס הצלילים האלקטרונים. אולי אם היה מצרף ללופים המתוחכמים ורבדי הצלילים פרסונה דוברת עברית היינו צועדים יד ביד לעבר השקיעה.