דיאטה: זה מתחיל כבר בגנון

הפרעות אכילה אינן רק בעיות של בני נוער ומבוגרים. 40 אחוז מבני התשע עברו דיאטת הרזייה ועוללים בני 5-4 כבר עסוקים בלהשיל ממשקלם. מה קורה לנו?

שתי ילדות, בנות 7 ו-8, מתכוננות לצאת מהבית לבריכה. שתיהן עומדות מול המראה ולובשות את בגדי הים שלהן. הקטנה, רזה כמו גבעול, שואלת את חברתה: שמנתי?. החברה, קצת יותר מלאה, עונה לה: את לא, אבל תראי אותי. לאחר התאוששות מתחושת סוף העולם, אני שואלת על העיסוק הזה בגוף, והן עונות ביחד: אנחנו מפחדות להשמין, שמן זה מגעיל.

 

אז הנה לכם עוד סממן שמבשר את תום עידן התמימות של הילדים שלנו - העיסוק שלא תואם את גילם בעניינים של הרזייה והשמנה. זה מתחיל בשיחות שכאלה מול המראה ומגיע לממדים של הפרעות אכילה קשות בגילאים צעירים ביותר. הפרעות האכילה, שנחשבו לבעיות של גיל הנעורים והלאה, תקפות גם לגבי ילדות. מה הגורמים לכך? איך ספרות הילדים תורמת לתפיסה מעוותת של ילדים ביחס לאוכל ולממדי הגוף ומה ניתן לעשות כדי להציל את דור ההמשך מרוע הגיזרה?

 

אוכלים כמקור לנחמה

 

הערכות מחקריות מלמדות שכ-40 אחוז מבני התשע כבר עברו דיאטת הרזייה ועוללים בני 5-4 כבר עוסקים ברצון בלהשיל ממשקלם. יש סיבות רבות לממצאים המפחידים האלה ולעיסוק הכפייתי של ילדים רכים כל-כך בדיאטות ובמשקל. הבולטות ביניהן קשורות באקלים המשפחתי ובמסרים שמקבלים ילדים על החשיבות של היות האדם רזה.

 

מחקרים מראים כי ילדים שגדלים במשפחות לא מתפקדות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח הפרעות אכילה. כשהבית מופרע ויש בו, למשל, ניצול מיני או פיזי, ילדים עלולים לפתח הפרעת אכילה כדי לזכות בתחושת שליטה בעולם בו אין להם שליטה על המתרחש בגופם.

 

גם בבתים פחות מופרעים עלולות להתפתח הפרעות אכילה: בבתים בהם אין מקום להבעת רגשות עלולים ילדים להשתמש באוכל כאמצעי להבעת רגשות ולהתמודדות איתם. ילדים שהם אכלנים כפייתיים, מתמודדים פעמים רבות באמצעות אוכל עם כעס, עצבות, כאב, בדידות, נטישה, פחד ופגיעה. כשאין להם אפשרות להביע את רגשותיהם בבית ולזכות בתמורה בתהודה, הם עלולים להפוך לאכלנים רגשיים. מזון, בבתים שאין בהם מקום לרגשות, הופך פעמים רבות מקור לנחמה.

 

גם הורים שעסוקים בעצמם יותר מדי במשקל ובהופעה החיצונית שלהם, ומביעים חוסר נחת מהגוף שלהם, יוצרים אווירה שעלולה להיות כר להתפתחות הפרעות אכילה. הורים כאלה מעבירים לילדים מסר שלהופעה החיצונית יש חשיבות רבה ביותר, ושלהיות רזה זה להיות מקובל חברתית, מצליח ולכן גם מאושר.

 

גם כשהכל כביכול תקין בבית, החברה והתקשורת מסכנות את הילדים. מסרים כמו זה שבעולם יש מקום רק לאנשים רזים, עוברים השכם וערב באמצעות הטלוויזיה וחברות הצעצועים מהזן המייצר את הברביות המושלמות. ואם נדמה שעל מדפי הספרים יימצא מפלט מהטלוויזיה ומההשפעות של התרבות האמריקאית, מחקר חדש מלמד שגם משם לא תבוא הבשורה.

 

ד"ר אפרת קס וד"ר לאה ברץ, שערכו מחקר במסגרת מכון מופת להכשרת מורים, מצאו שיצירות רבות לילדים ולנוער מכילות מסרים המחנכים לתזונה לא בריאה העלולה להוביל בסופו של דבר להתפתחות הפרעות אכילה. בספרים שהם חלק מהקנון של ספרות הילדים, כמו מוקי צימוקי, נמצאים מסרים שליליים כמו מתן לגיטימציה לאוכל כפיצוי על חסכים רגשיים, עיסוק לא ריאלי בהשמנה ובהרזייה ותפיסת המבוגרים כחסרי אחריות לגבי תזונת ילדיהם.

 

עוד עולה מהספרים כי סירוב לאכול הוא דרך יעילה למרוד במבוגרים ומתן אוכל היא דרכם של מבוגרים לבטא את אהבתם. החוקרות סבורות כי ניתן לטפל בתפיסת העולם של ילדים בכל הנוגע לתזונה ולדימוי הגוף באמצעות ביבליותרפיה. הביבליותרפיה היא תהליך של עיבוד רגשי, המאפשר לפרט לחיות את עצמו דרך דמות אחרת, ספרותית, ולהגיע לתובנות עצמיות באופן מוגן ובהלימה לכוחות הנפש שלו, הן מסבירות.

 

זהו כלי בעזרתו יכולים מורים והורים להיות מודעים למסרים המזיקים הנל, ולתווך אותם לילדים באופן כזה שיחנך אותם לצריכה נכונה ומבוקרת של מזון. הביבליותרפיה יכולה לסייע בעיצוב תפיסות חדשות, בריאות יותר, לגבי מקומו של האוכל ושל דימוי הגוף בחיינו, להדגיש את אחריותו של ההורה או המורה להעלות למודעות מסרים בריאים בדבר תזונה.

 

לא בגלל המראה שלהם

 

ככלל, כדי שילדים יגדלו לאהוב את הגוף שלהם ולקבל אותו הם צריכים לגדול באופן בו ילמדו לאהוב את עצמם ולקבל את עצמם. כהורים אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שוב ושוב שילדים זקוקים לאהבה בלתי מותנית. אנחנו צריכים לספק להם עידוד ותמיכה ולעזור להם לבנות את הערך העצמי שלהם. ילדים צריכים לדעת שההורים גאים בהם ואוהבים אותם בגלל מי שהם ולא בגלל איך שהם נראים. מומלץ גם ללמד ילדים להביע רגשות במילים, להקשיב להם ולהיות מעורבים בחייהם במידה שלא פוגעת בצורך שלהם בפרטיות ובשליטה.

 

אם אתם רואים שהילדים פונים לאוכל כדי לזכות בנחמה, כדאי לשבת ולשוחח איתם וללמוד מה מציק להם. מומלץ גם לא לבקר אותם על הרגלי האכילה שלהם ובוודאי שלא להעליב אותם או לבייש אותם, אלא להבין מה מוביל אותם לחפש נחמה באכילה. למרות שהורים רבים עסוקים בעצמם, במראה ובמשקל שלהם, מומלץ לא לחשוף את הילדים לעיסוק הזה. אנחנו צריכים להציב לילדים דוגמה לאכילה מאוזנת ולהתייחסות מכבדת לגוף. ילדים אוכלים כשהם רעבים, ולכן כשילד לא רוצה לסיים את המזון מהצלחת, מומלץ לא להכריח אותו. כמו כן מומלץ לא להכריח ילדים להמשיך לשבת ליד השולחן עד שהם מסיימים לאכול מהצלחת. התנהלות כזאת מעוררת התנגדות אצל ילדים והם עלולים לפתח גישה עוינת לארוחות משפחתיות וגישה לא בריאה למזון בכלל.

 

אימון גופני חשוב כדי לשמור על בריאות הגוף. הרבה מהפרעות האכילה הקשורות בהשמנה מושפעות מחוסר פעילות גופנית. הורים המחנכים את הילדים שפעילות גופנית חשובה ומערבים אותם בפעילות שהם נהנים ממנה מונעים מהם ישיבה רצופה מול הטלוויזיה או המחשב, ללא פעילות.

 

מעבר לכל העצות הקשורות בתזונה ובאימון גופני, ילדים צריכים לגדול עם הידיעה שהם חשובים ובעלי ערך עבור הוריהם ושמה שחשוב הוא האדם עצמו ולא ההופעה החיצונית שלו. כשילדים אוהבים ומעריכים את מי שהם, הם פחות ישתדלו להתאים עצמם לאידיאל שהחברה יצרה לגוף, אלא יאהבו ויקבלו את הגוף שלהם בכל מידה וגודל.