זה חודשיים מפגינה קבוצה של נשים חד-הוריות בקריית הממשלה. בזירה הזאת הפגינה במשך שעות אחדות משלחת של דרוזים. הנשים נאבקות על תנאי מחיה, ואילו הדרוזים - לא על לחם ולא על כבוד אלא על זוטות. למה ההפגנה הראשונה מתנהלת ללא אלימות ואילו השנייה היתה אלימה מאוד? אין ספק שנשים נוטות לאלימות פחות מגברים ושוטרים נזהרים בגופן של נשים יותר משהם חוששים מריצוץ ראשיהם של גברים. אבל הסבר אחר נעוץ באופן שבו פירשו אלה ואלה את כלליו הלא כתובים של התיאטרון.
הפגנה היא מעין הצגה וכבהצגה נדרש המופיע לשכנע את הצופים בכנותו. אם שחקן הבמה המיומן מבחין בין הדמות המגולמת לבין אישיותו, המפגין הנלהב נוטה לערבבן זו בזו. אם לא יתחמק מהשגחת "העין השלישית" וישקע כל כולו בדמות שהוא מגלם, לא ישכנע את קהלו. במה עליו לשכנע? לא באיכות טיעוניו - שהרי הפגנה איננה מועדון ויכוחים - אלא במחוייבותו הגמורה למטרה שלמענה הוא נאבק.
תכסיס השכנוע אחד הוא בכל ההפגנות: המפגין מכריז על בטחונו בכך שמלוא הצדק עימו ושיוסיף להילחם על צדקתו, תהיה המערכה ארוכה ככל שתהיה ויהיה המחיר שישלם כבד ככל שיהיה. עליו להיות מר ונואש ולהשים עצמו כמי שאין לו מה לאבד, כי המציאות שאותה הוא מבקש לשנות היא כה נוראה עד שטוב מותו מחייו. מפגין המודיע מראש על תוחלת ההפגנה, על נכונותו לפשרה ועל המחיר המרבי שהוא נכון לשלם, מחליש את דימוי כנותו ואת סיכוייו לזכות. קורה שהדמות המגולמת כובשת את המפגין ומשתלטת עליו, עד שסיסמאות כגון "עד מוות" הופכות לממשות.
קורה שמפגינים יחידים נגרפים לתוך תפקידם עד אובדן הנפש, אבל הסיכוי לכך גדול יותר בהפגנה קבוצתית שבה ניטשת תחרות על הנהגה. את העמדה הזאת כובשים בסיכון, בסבל ובנחשוניות, ותכופות קורה שהקיצונים משתלטים על הפגנה נטולת ראש. ויקי כנפו קנתה את מעמדה בזכות סבלה. בעקבותיה צעדו אחרות, אבל עד שהללו הגיעו לירושלים כבר היתה ויקי מנהיגה מוכרת וסביבה עגו מצלמות הטלוויזיה ומאחוריה עמדו יועצים מנתבים וממתינים. לכן היתה יכולה להשתיק מרד של דיסידנטיות שקראו להקצנת המאבק.
הפגנת הדרוזים התארגנה בדרך אחרת: משתתפיה הם עסקנים שההתלבטות בנפשם ובראשם לא עמד מנהיג מתייסר. וכן, גברים מתקרבים בצורה שונה מנשים והסיבולת שלהם קטנה יותר. נשים חושפות את כוח התמדתן וגברים - את תעוזתם.
המפגינים הדרוזים הם גברים בעלי עבר של לוחמים. הם מורגלים בהסתכנות רבה המסתיימת בהכרעה מהירה ומתלהטים נוכח פגיעה בכבודם. הדם הניגר על פניהם הוא אות של כבוד ועדות לכך שחלקם במערכה לא היה זניח. תוכן המחזה שהעלו אינו משכנע, אבל איכות משחקם היתה לעילא ולעילא.
איזה סגנון יעיל יותר, המתון או האלים? נכונותו של ממסד להיענות לדרישותיהם של מפגינים תלויה בנזק שיוסב לו אם לא ייענה. בכל הפגנה טמון איום להסלמה והערכת הנזק כרוכה בהערכת יכולתם של המפגינים להסלים את מאבקם, אלא שהמעריכים, כפי שהבינה מארי אנטואנט רגע לפני שהמערפת ירדה על צווארה, עלולים לשגות.