רוחות רפאים מלוכסנות

סיורים מקפיאי דם מצננים את הקיץ הלוהט של טוקיו: טיול מודרך בעקבות רוחות רפאים הוא הלהיט של אוגוסט. וכן, גם המדריכים נזהרים שלא להסתבך עם הישויות העצבנית

החום והלחות בקיץ מקשים על החיים בטוקיו, אבל חברת טיולים מצאה דרך מקורית להעביר צמרמורת בגו המשתתפים גם עכשיו: סיורים בעקבות רוחות.

 

הסיורים מתקיימים בחודש אוגוסט בלבד וזוכים לפופולריות רבה. בסופי שבוע יש לעיתים צורך להוסיף אוטובוסים על מנת לעמוד בדרישה. "אני מתעניין בתופעות על- טבעיות", אמר אסהי שימבון גבר בשנות ה- 40 לחייו, שהתייצב בנקודת המפגש מלווה באימו, אחותו ואחייניתו. כמו כולם הוא שילם 9,200 ין (כ- 345 שקל) והסביר ש"קשה לבקר בבית- קברות רדוף רוחות בכוחות עצמינו, לכן כששמעתי על הסיור בתוכנית טלויזיה, מיהרתי להזמין מקום".

 

רוחות משמשות מוטיב חוזר במחזות קבוקי ובסרטי אנימציה יפניים. תוכניות טלויזיה העוסקות בעל- טבעי פופולריות מאוד, ואנשים רבים מדווחים על מקרים בהם ראו רוחות במו-עיניהם. אכסניות יפניות (ריוקאן) מסוימות התפרסמו בשל הדיווחים על ביקורי רוחות חסרות מנוח בחדריהן.

 

המדריכים אינם מורי דרך רגילים. כולם מספרי סיפורים מקצועיים, המתמחים בשיטת סיפור יפנית-מסורתית. הם מובילים את לקוחותיהם לסיור בסדרת מקדשים, בתי קברות ואתרים אחרים המקושרים עם סיפורי רוחות ותופעות על- טבעיות.

בכל נקודת עצירה הם מצטטים סיפורים ומוסיפים פרטי רקע מתוך מחקרים מקיפים. ב-10 בבוקר הטמפרטורה מטפסת מעל ל-30 מעלות והלחות גבוהה מאוד, אבל זה לא מפריע לריכוז המשתתפים.

 

איך מפייסים רוח?

 

באחד ממקדשי השינטו (דת הטבע היפנית) סיפרה אחת המדריכות את סיפורה של Oiwa, הדמות הראשית בסיפור רוחות ידוע, שהיה במקורו מחזה קאבוקי.

על פי הסיפור, בעלה של Oiwa בגד בה והיא מתה אחוזת טינה. משהפכה לרוח, הטילה קללה קטלנית על בעלה ועל הסובבים אותו. המקדש בנוי על האתר בו עמד ביתה. הוא נושא את שמה, וכיום משרת אותו אחד מצאצאיה, כהן שינטו.

 

לאחר שמשתתפי הסיור סיימו את תפילתם מול המקדש, הסבירה המדריכה כי הרוח האמיתית של Oiwa לא שבעה נחת מן הדרך בה הוצגה דמותה במחזה, ולכן הטילה קללה על רבים מהמשתתפים בו. זו הסיבה לכך שמספרי סיפורים ושחקנים תורמים כספים ומתנות למקדש. גם בעלי מתקני שעשועים המפעילים 'בתי רוחות' המבוססים על הסיפור מנסים לפייס אותה בצורה זו וליתר ביטחון משתתפים בטקסי טיהור שינטואיסטים.

 

מפעילי סיורי הרוחות ונהגי האוטובוס נוהגים גם הם לקיים טיהור כזה בכל שנה לפני פתיחת העונה, בעקבות מחלתו הלא מוסברת של מדריך לפני 10 שנים. "הרופאים לא הצליחו לזהות את מחלתו", אומרת מדריכה אחרת. "זה היה מאוד מוזר, אבל דברים מסוג זה קורים כל הזמן".

 

תחנה נוספת בסיור ידועה בשם 'מריצת הצוואר של מאסאקאדו', קרוב מאוד לארמון הקיסר במרכז טוקיו. על פי האגדה, לאחר שהותז ראשו של הלוחם מאסאקאדו במאה ה-10 לספירה, יצא צווארו למסע חיפוש אחר שאר גופו, ומצא מנוחה בחלקת אדמה זו.

בסוף המאה ה-19 תיכננה ממשלת יפן לבנות בנייני משרדים במקום זה ממש, אבל אז מנהלים רבים, ביניהם שר האוצר עצמו, נפטרו או חלו. הממשל הבין שכח על אנושי שולט במקום ומיהר לפייס את הרוח באמצעות הקמת מצבת זיכרון.

 

הרוחות באות לבקר 

 

לא במקרה מתקיימים סיורי הרוחות באוגוסט. באמצע החודש נחוג האובון, במהלכו מגיעות רוחות אבות המשפחה לביקור בארץ החיים.

בבתים רבים האובון נפתח בתליית פנסים על דלתות הבתים, להדרכת הרוח אל הבית הנכון. סאקה והמאכלים שהיו חביבים עליהם בעודם בחיים מוגשים במזבח הביתי והקברים זוכים לטיפול תחזוקתי. בערבים חוגגים בני המשפחה את האיחוד המחודש עם המתים בריקודי אובון הנערכים במקדשים מקומיים.

כשמגיע הזמן להיפרד, מושטים פנסים על מי הנהר, ותפקידם לסייע לרוחות (השתויות במקצת אולי?) למצוא את דרכן חזרה.

 

הסיור המשיך אחר הצהריים, בחום של 36 מעלות ועבר דרך מקדשים הקשורים לרעידת האדמה הגדולה של המאה ה-17 עד לתחנה הסופית: מקדש בודהיסטי המפורסם בשל אוסף ציורי הרוחות שלו, המוצג לציבור בחודש אוגוסט בלבד. שם הצטמררו המשתתפים כאשר הודיע אחד מהם כי הוא חש כאב בכפות ידיו שמגיע מאחד הציורים.

"לפעמים הלקוחות כל- כך מותשים מן החום, עד שאני נוהגת להתבדח ולומר שהם עצמם נראים כמו רוחות", צחקה המדריכה.