המעיין החרב של הרוק הישראלי מקבל בשנים האחרונות עירויים רבים מעיירות הנגב. הנציג האחרון, שנשלח כדי העלות את מפלס היצירה מעל הקו האדום, הוא שמעון בוסקילה, מהעיר נתיבות, האיש שהסנדק שלו בברית המילה היה ג'ו עמר.
בוסקילה, יוצא להקת "סהרה", כבר פצע את ליבם של מאות אלפי מאזינים, כשהלחין לשרית חדד את השיר "הייתי בגן עדן", להיטה הטוב ביותר של מלכת הזמר המזרחי. חברת "לבנטיני", השייכת לקובי אוז, שחררה השבוע את הסינגל הראשון, "כמה את יודעת", מתוך אלבומו החדש "כשהבית ריק", שייצא לשוק בעוד חודשיים, בחגים. מי שמחפש את הנשמה האבודה של המוסיקה המזרחית, שנעלמה בשנים האחרונות מתחת מכונות להדפסת שקלים, ימצא תקליט ברוח זוהר ארגוב.
בגיל 34, אחרי שהתבשל שנים רבות בלהקת "סהרה" המופיעה בעיקר בחתונות, ואחרי שאטם אוזניו לתחינות זמרים מזרחים המבקשים: "בוסקילה, בחייאת ראבאק, תעשה לי שיר", הוא מוציא סוף סוף אלבום נשמה מרוקאי עם גרוב של רוק. הוא הלחין ושר את כל השירים למילים של המשורר שמעון אדף, קובי אוז, מיכאל וקנין ואהוד מנור.
בניגוד לקולגה שלו מהנגב, עמיר בניון הצמוד לעוד, בוסקילה מרגיש נוח גם עם גיטרה חשמלית, והלהקה הראשונה שלו הייתה להקת רוק בשם "קצפת": " לא הבנתי למה אף אחד לא מזמין אותנו להופיע. ואז אמרתי לחברים: 'שורשים רבותי, שורשים'. התחלנו לנגן שירים מרוקאים בעיבודים של רוק ושינינו את השם ל'סהרה'."
בוסקילה היה גיטריסט, מעבד מוסיקלי וסולן השירים בעברית, והפך את להקתו לאחות תאומה ל-"שפתיים", הלהקה השכנה משדרות. לזכותה של זו ייאמר, שהוציאה את המוסיקה המרוקאית מהארון. "סהרה", לעומת זאת, לא חידשה כלום - להקת שמחות ממוצעת עם נגנים משובחים. יוצאי דופן באיכותם היו השירים "את", הלהיט המקורי היחיד של הלהקה שכתב בוסקילה, ועיבוד שובה לב לשיר מרוקאי, "רניה ורניה".
מדוע לקח לך כל כך הרבה שנים להוציא תקליט, הרי התחלת לפני עמיר בניון?
"לא יודע. התחבאתי, אין לי הסבר. רציתי לשמור את הכל לעצמי עד שאתחיל לשיר לבד. עברתי הרבה הסבות מקצועיות: פעם מתופף, פעם בסיסט, פעם זמר פעם מעבד מוסיקלי. לפני כמה שנים לא הייתי מאמין שאצליח להוציא תקליט, אני שמח שהגעתי לנקודה הזאת".
באלבום יש כמה שירים קורעי לב כמו "כשהבית ריק", שכתב אדף על חוויית האבדן של אביו של בוסקילה שמת לפני חצי שנה. בוסקילה הניח את המילים על עמוד התווים באולפן, ובעודו קורא את השיר בפעם הראשונה הלחין ושר אותו. כשהשמיע את התוצאה לאנשים באולפן פרצו כמה מהם בבכי.
כשבוסקילה שר במבטא מרוקאי מושלם, נראה כאילו נשמתו של זקן מרוקאי נתגלגלה לשירתו. אין ספק שהריחוק של עיירות הנגב ממרכז הארץ, יחד עם השפעתם של סגנונות רוק שונים ומגוונים, עזר ביצירת ז'אנר יחודי, חדשני ורענן בנוף המוסיקה הישראלית.
היחסים בין המוסיקה התימנית, הדומיננטית בז'אנר הקסטות, למוסיקה המרוקאית, ראויים לפרק נפרד. רק נזכיר שג'ו עמר, חלוץ המוסיקה המזרחית, הציג את הצליל והניגון המרוקאי, בעוד שזוהר ארגוב התימני היה הראשון ששר בתרכובת של סגנונות מרוקאיים ותימניים, ועל ידי כך הגיע אל קהל עצום. במאוואליים שלו הזכיר ארגוב את סלים היללי, גדול זמרי מרוקו. האמרגן ישי בן צור השכיל להשתמש בנוסחה התימנית –מרוקאית כדי להפוך את אייל גולן למוכר התקליטים הגדול ביותר בישראל (אל תשכחו ששם המשפחה הקודם של גולן היה – ביטון).
במוסיקה של בוסקילה, שומעים השפעות של מוסיקת הקסטות ושל מוסיקה אלג'יראית, אבל אין ספק שמדובר בדגם מוסיקלי חדש המציג זמרים-יוצרים, עם אמירה אישית. הם אינם יחידים בנוף המוסיקה המזרחית, אבנר גדסי, אביהו מדינה, מרגלית צנעני, אהובה עוזרי, עשו זאת לפניהם, אך גל הזמרים החדש, הכולל את בוסקילה, חיים אוליאל, ועמיר בניון, מחויב יותר לגישה המקדשת יצירה עצמאית נטולת פשרות. שלא כמו ישי בן צור אביהו מדינה, הם אינם מילטנטים, אינם מאיימים, ואינם פוליטיים (מלבד חיים אוליאל), אין פלא שיקירי הקונסנזוס ממהרים לחבק אותם.
השבוע הוא עבר מנתיבות לדרום תל אביב. הוא עדיין בתקופת מעבר, מתוח כמו קפיץ, לילה אחד מנגן בחתונות עם "סהרה" ובלילה שני מופיע בדואט משותף עם שלמה ארצי, בפארק בירקון, בפני קהל מריע של חמישים אלף איש.
ארצי, המארח את בוסקילה במופע 'אהבתיהם', ראה לפני כמה שנים סרט דוקומנטרי צנוע שנעשה על בוסקילה ועיר הולדתו נתיבות והתאהב בזמר. לפני כשנתיים הם נפגשו באקראי באולפן הקלטות, והרומן הבשיל ל'עלש' ("מדוע"), לחן שבוסקילה כתב למילים של יהודה מסיס ושל ארצי. ארצי מזמר במרוקאית, ובוסקילה מחזיר לו בעברית. דו שיח מוסיקלי זה העלה קצת סומק בלחיי הזמר הותיק, ולבוסקילה ישמש כמקפצה לקהל שעד עכשיו לא ראה את עצמו כצרכן של מוסיקה מזרחית.
שמעון בוסקילה יופיע לצידו של שלמה ארצי באמפיתאטרון קיסריה, היום (שבת, 8 ביולי) בשעה 21:00