שחר של יום חדש

שחר אבן צור, המתופף של להקת "מוניקה סקס", מוציא אלבום סולו ראשון, "עירומים". בראיון ל-ynet הוא מספר על המעבר מהתופים לקדמת הבמה, העבודה המשותפת עם אחיו - ומגלה מדוע קנה נעלי ספורט חדשות ולמרות זאת נשאר בלי אוויר

שחר אבן צור, בן 31, לא חשב שהמוזיקה תהיה חלק כה מרכזי בחייו. כשהיה ילד קטן, החלום העיקרי שלו היה דווקא בתחום הכדורסל. "נכנסתי למוזיקה בגיל מאוד מאוד מאוחר. הידע המוזיקלי שלי עד תחילת שנות התשעים, הסתכם בהאזנה למצעדים ברשת ג' ולתוכנית הבריטית 'טוף אופ דה פופס', הוא אומר בחיוך מעט נבוך. "הפעילות המוזיקלית האמיתית שלי היתה בעיקר סגידה לאחי המוזיקאי, אייל. לא משנה איזו להקה הייתה לו באותו הרגע, הלכתי אחריו לכל הופעה. ממש מעודד צמוד".

 

בסופו של דבר, הגנטיקה המשפחתית ניצחה את הכדורסל. אבן צור החליט להשקיע את כל מרצו בעולם התופים, כשאביו, מתופף בחסד, מספק את ההשראה וירמי קפלן את ההדרכה בפועל. ספק אם השכנים של משפחת אבן צור הצליחו לישון בשקט בשנים הללו.

 

לאחר ש"מוניקה סקס" נולדה ופרצה החוצה לקראת אמצע שנות התשעים, הוא לא הסתפק אך ורק במלאכת התיפוף. הרצון לכתוב ולשיר פילס דרכו לשירים במסגרת הלהקה, כגון: "180" (מהאלבום "פצעים ונשיקות), "גשם חזק" ו"מוצ"ש בקניון" (מתוך "יחסים פתוחים"). בהמשך שהותו הארוכה בניו יורק, בתקופה ש'מוניקה סקס' לקחה פסק זמן אחרי האלבום הראשון, הוא הקים וניגן במספר הרכבים. לדבריו, לניו יורק היתה השפעה גדולה על האופן בו הוא חושב וכותב מוזיקה.

 

מתי כתבת את השירים לאלבום?

 

"מרבית מהשירים נכתבו במהלך התקופה שמוניקה סקס עבדה וניגנה ביחד, מלבד השיר 'הדק' שהוא היחיד שנכתב בתקופה שגרתי בניו יורק. הלהקה הייתה הפלטפורמה העיקרית שלי בה הצגתי את השירים שכתבתי. לכל אורך הזמן, לא ידעתי שאני הולך לכיוון של אלבום אישי, אבל הרגשתי שזה יקרה מתישהו. כשהתחלנו לעבוד על 'חיות מחמד', ניסינו הרבה שירים ומטבע הדברים היו לי הרבה יותר שירים לאלבום החדש. מאחר וזהו תקליט שאספנו ממספר תקופות, היו שירים שלא נכנסו ל'יחסים פתוחים'.

 

כשנכנסנו לעבודה על האלבום השלישי של הלהקה, 'חיות מחמד', עם שלומי ברכה שבא לעזור לנו בתור מפיק מוזיקלי. עוד כשהיינו בשלבים הראשונים של הגישוש המוזיקלי, החלטנו לקחת פסק זמן ולחכות קצת עם העבודה על האלבום. למרות שהיה לנו כיף ביחד, יהלי הרגיש קצת פחות שלם עם החבילה הנוכחית של השירים ורצה רגע לחשוב. אני הסכמתי איתו. אני חושב שההחלטה לקחת אוויר אחד מהשני הייתה בדיוק בזמן. תמיד טוב לעשות משהו שונה מהצד, במיוחד כשאתה בלהקה שלא עובדת על אוטומט. לנו יש גיר ידני לחלוטין ולא כדאי לשחוק אותו יותר מדי. כשהיה ברור לי שיש הפסקה בעבודה על האלבום המשותף, ידעתי שאין לי הרבה ברירות. להבדיל מיהלי שיכול לעסוק גם בכתיבה, הברירה היחידה שלי היא להמשיך וליצור מוזיקה באופן טבעי. מהרגע שהחלטתי, הכל קרה די מהר".

 

אתה טיפוס שמחליט ומסתער על המטרה עם מבער מלא?

 

"רק אחד? הפעלתי שני מבערים מלאים, פול גז!", הוא צוחק. "היתה לי בראש תמונה כללית לגבי ההרכב שאני רוצה ותוך מספר ימים הוא קיבל חיים. הזמנתי את יוסי חממי, שניגן בס בהרכב הראשון של מוניקה סקס, מאחר והיה לי איתו חיבור מוזיקלי מצויין. קראתי לשיקו פלדמן שמנגן ב'שייגעצ' לעמדת הגיטרות ואחרי שהשמעתי להם סקיצות ראשוניות, הם התלהבו מאוד ומשם נכנסנו לתהליך של חזרות. השתדלתי שיהיו לפחות שתי חזרות בשבוע, עד לרגע שהרגשנו שאנחנו בשלים והחלטנו לעשות הופעה. זאת היתה חוויה נכונה לאותה תקופה. אז עדיין תופפתי ושרתי בו זמנית...".

 

איך הסתדרת עם חלוקת האוויר? יש הבדל גדול בין נשימה של מתופף לנשימה של זמר.

 

"לא שיערתי עד כמה הוא גדול... התחלתי לעשות כושר. קניתי נעלי ריצה וכל ערב רצתי בלי הפסקה, במטרה להרגיל את הגוף למאמץ החדש. אחרי כמה קילומטרים טובים, עשינו הופעה אחת בבארבי. בסופה, קיבלתי רמזים עבים ממקורבים שראו אותי מרזה תוך כדי ההופעה, דבר שגרם לנו לוותר על הקונספט הנוכחי. מה גם שהייתי די מותש מכל הריצות והחלטנו להתרכז בהתכווננות לתקליט. בתקופה הקרובה, אני אתחיל לקחת שיעורים לפיתוח קול".

 

לא פחדת לצאת לבד לדרך חדשה?

 

"לא. אבל אני מודה שלמרות שהיו לי רגעים קשים בדרך, אף פעם לא חשבתי שאני תקוע או רציתי לוותר. תמיד הרגשתי בטוח במטרה הכללית. כשאתה יושב עם עצמך, לבד באולפן, אף אחד בחוץ לא יודע שהוא הולך לשמוע את 'עירומים' בקרוב. אני גם לא חושב שזה מעניין אותו. עד שאתה לא מושמע ברדיו, אתה לא קיים. אף פעם לא יצא לי להפיק תקליט בצורה מלאה לבדי ולהערכתי, זהו דבר שלא יתאפשר לי לעשות שוב בעתיד. הייתי צריך את זה להתחלה, בשביל הביטחון העצמי, לאמירה הכללית. רציתי שירגישו שהאלבום ישקף את מי שאני, עם כל המלודיות, האנרגיות והאסתטיקה הפנימית והחיצונית. אין באלבום התערבות של חברת התקליטים, רק של חברים קרובים אלי. הם נתנו לי הערות לאורך כל הדרך. היה חשוב לי להגיע לשם לבד. אם הייתי עושה סקיצות ורץ לחברות תקליטים, הייתי מגיע למשהו שהוא יותר אמצע הדרך, בין מי שאני לבין מי שחברת התקליטים הספציפית רוצה שאני אהיה"

 

אתה חושב שהמאזינים ירגישו את ההשקעה שלך באלבום, גם במישור הטכני והרגשי?

 

"האלבום הזה הוא רזה ושרירי. אין לו שומן מבחינתי. גם לא בכמה שהוא עלה, גם לא בכמות העותקים שאני צריך למכור כדי להתחיל להרוויח ממנו. עשיתי והפקתי כבר מספר אלבומים בשנים האחרונות, אבל הפעם הרגשתי שההשקעה באה לידי ביטוי, לאו דווקא במחיר הכלכלי, למרות שאני מימנתי את ההקלטות, את הבורקסים ואת הקולה, כולל הכל. אני חושב שניכרת באלבום השקעה עצומה. היום אפשר לעשות דברים זולים יחסית, שיש בהם לפחות את כל הכוונה של היוצר הספציפי, מבחינת השקעה של כמה אתה שם סביב דבר, כמה אתה משקיע כדי להיות שלם עם התוצאה הסופית. מבחינתי, זהו תקליט שהשקעתי בו, גם מוזיקלית וגם בעטיפה, את הכל. הוא כמעט אותנטי להרגשה שלי מאז שחזרתי לארץ".

 

על איזה סאונד חלמת באלבום?

 

 "ידעתי שאני רוצה שזה ישמע כמו הסאונד שאח שלי, אייל (צורי) עשה בלהקת 'נעליים'. אני יודע כמה הוא עבר בדרך והוא גם הטכנאי שאני רגיל לסאונד שלו. טוב לי איתו, לא רק בתור אח, אלא בתור המפיק המוזיקלי של האלבום. הדינמיקה המיוחדת בינינו, מאפשרת לי להסביר לו בפחות מילים ובצורה ברורה יותר את מה שאני רוצה להשיג. הוא מכיר אותי, יודע מה אני רוצה ויש לו את היכולות לכוון אותי בעדינות למקום הנכון. האלבום הזה לא יכל להשמע בצורה שהוא נשמע בלי העזרה שלו. אין לו תחליף".

 

הכנת את עצמך להשוואות הבלתי נמנעות עם 'מוניקה סקס'? 

 

"אני כבר מעבר להשוואות האלו. אני חושב שהאלבום הזה מנקה אותי באופן מסויים מ'מוניקה סקס' ונותן לי כוח להמשיך הלאה. התפקיד שלי על התופים בלהקה הוא אינטנסיבי, מרוכז ומאוד נעים לי איתו. אני בטוח שאני אמשיך לשיר ולכתוב ב'מוניקה סקס'. מה שטוב בלהקה הזאת, הוא שאנחנו אנשים שחיים בזמן אמיתי ונראה לי שהחברות שלנו היא אמיתית וכנה. בלי הפרגון של קבוצת האנשים המיוחדת הזאת, שעשתה איתי את כל הדרך והיא בעצם הכי קרובה אלי, לא הייתי עושה את זה. לפחות לא בצורה הנוכחית".

 

רעב לאמירה אישית

 

"עירומים" חושף את שחר אבן צור בשל ורעב לאמירה אישית. האלבום מכיל 12 שירים בעלי גוון פופ רוקי עם מלודיות משוייפות וסאונד משובח. למרות העיסוק בנושאים שגרתיים למדי כגון געגוע לילדות שחלפה, עליות וירידות במדרון הזוגיות וחיפוש עצמי מתמיד, הטקסטים של אבן צור שומרים על פשטות זורמת, אם כי לעיתים קלילה מדי ומשתלבים היטב עם מארג הכלים סביב.

 

באלבום, תוכלו לגלות שני שחרים שונים זה מזה - האחד מהורהר, רגיש ונוסטלגי. השני, פחות מרוסן, תזזיתי ובועט יותר לכיוון הרוק. למרות שהגיטרות החשמליות מרבות לקבוע את הטון השובב, מחליפות במיומנות צבעים ודחיסויות.,נראה כי אהבתו הגדולה של אבן צור לכלי מיתר, מסתמנת כנקודת האור הרגועה יותר באלבום ומאפשרת לו לבטא את הפינות העדינות שבו, מבלי להיגרר לקיטש. עם עוד קצת השקעה והרבה סבלנות, אבן צור בכיוון הנכון למצוא לעצמו קול ייחודי שירחיק אותו מצלה הגדול של להקת האם.

 

אבן צור מודה שהעבודה על האלבום, רק פתחה לו את התיאבון. "בצורה מסוימת, חיכיתי לזה כל חיי, בין אם זה בתוך או מחוץ ל'מוניקה סקס'. כרגע, אני הולך להופיע כמה שיותר עם ההרכב החדש. המטרה שלי היא שהאלבום יגיע לכמה שיותר אנשים, מבלי שאצטרך למכור את עצמי בזול. יש לי רק ציפייה אחת ויחידה - אני מקווה שהתקליט השלישי יהיה טוב יותר פי שלוש מהאלבום הנוכחי".