יותר מדי מורים יוצאים הבוקר לביה"ס בתחושה שמשרד החינוך סידר להם את העניינים. הם ייכנסו לכיתה, והתלמידים, שיקומו, יפנו אליהם בגוף שלישי, וילבשו תלבושת אחידה מגוהצת למשעי, כבר לא יהיו אותם התלמידים מהם נפרדו רק לפני חודשיים.
אני מאוד מקווה שהצלצול הראשון יעיר אותם מהפנטזיה, כי גם אם הם ינפנפו בחוזר המנכ"לית עד החופש הגדול הבא, שום דבר טוב לא ייצא מזה.
אז בוקר טוב לכל המורים. שנת הלימודים תשס"ד נפתחת עכשיו. ומכיוון שהצוות המיוחד שהוקם במשרד החינוך לבדיקת תקלות, לקבלת החלטות ולהמלצת תיקונים לא אמר לכם את כל האמת, אני לוקחת על עצמי את המשימה.
ובכן, דבר ראשון שאתם צריכים לדעת הוא שתלמידים, כבר בכתה א', יודעים לזהות חרטא כשהם נתקלים בה. אל תבנו על הקביים שניתנו לכם בהמלצת השרה והמנכ"לית. גם תלמיד מתוח בדום, הפונה אליך ב"המורה" ותלבושתו משמימה כמערכת השעות עצמה לא עושה את זה מתוך שכנוע פנימי עמוק, אלא כחלק מכללי המשחק הישן, שנוספו לו עוד כמה כללים מעצבנים, לרעתו. אם התלמיד הוא ילד טוב בחייו הפרטיים, נוטה לשתף פעולה עם העולם ומסתגל בקלות, הוא יצליח לשחק גם את המשחק הזה. רק בהפסקה הוא יגיד לחברים: "עוד לא נתקלתי בחיים במורה כל-כך מפגרת", או "איזו מורה מדהימה". רוב הסיכויים שכללי המשחק אצל המדהימה לא לקוחים מחוזר המנכ"ל.
שנית, בחינוך, למרבה הצער, ממש לא חשוב מה "אומרים", "דורשים" או "מצפים" המחנכים מהילדים, אלא רק מה שהם עושים. וזה, למשל, לא כתוב בהמלצות: לקום בפני תלמיד שבא לשוחח אתך. להקשיב לו בתשומת לב, להביט בעיניו ובשפת גופו, לדבר אליו בנחת ובשקט (לא צריך בגוף שלישי), לכבד אותו.
גם חסרונן של המלצות בתחום לבוש המורים בולט, לעומת העמדה הנחרצת לטובת המדים האחידים של התלמידים. ראוי היה, לאור חוסר הטעם והצניעות ביותר מדי חדרי מורים, שיהיה קוד-לבוש ברור בעניין הזה, לא רק בחינוך הממ"ד. גופיות, מותגים, ג'ינס, איסוף שיער וכיוב' הם חלק משלל הדוגמאות שצריך היה לדון ולהחליט בהן.
שלישית ואחרונה, המלצתי החשובה ביותר למורים: אתם לא אוהבים את התלמידים? קשה לכם ארבעים תלמידים חמש שעות ביום? השכר נמוך מדי? ההורים לא מבינים? סימן שאתם לא במקצוע הנכון, וחבל. למה להרוס לעצמכם ולעוד עשרות תלמידים את החיים?
אין לי ספק שכוונת משרד החינוך היא טובה. מצב מערכת החינוך בארץ (בדומה לכל המערכות האחרות, אגב) רע מאוד, וחייבת להימצא דרך מתקנת. אני גם לגמרי בעד שיטות שמרניות-מסורתיות, בתנאי שהן כולן לטובת התלמיד, לכבודו, מאהבתו. "חנוך לנער על-פי דרכו" (משלי), ו"לא הקפדן מלמד" (אבות) הוא המוטו השמרני-מסורתי המומלץ.