עמית צח, רק בן 24, משתדל להישאר עם הרגליים על הקרקע למרות שבשנים האחרונות הוא המריא פעמים רבות לחו"ל בזכות כישורי ההפקה והעיבוד המוזיקליים שלו. עד כה הוא נודע בארץ בעיקר בזכות צמד הורים מפורסמים, הזמרת אילנה אביטל והמפיק האגדי שלמה צח, אך כעת הוא מרגיש שהגיע הזמן לאפשר ליצירותיו לדבר בזכות עצמן.
המשיכה הראשונית שלו למוזיקה הופיעה כבר בגיל שש. אז גדל בצרפת וחיידק הבמה גרם לו לכתוב את השיר הראשון, ולאזור אומץ לשיר מול כל ילדי בית הספר. אחרי תקופת התאקלמות בארץ הוא החל ללמוד לנגן על פסנתר. "אין לי השכלה קלאסית על הפסנתר, אני אוטודידקט בנשמתי", הוא אומר. כשהגיע לגיל 14 הצטרף ללהקת הנוער "השכנים של צ'יץ'" ומאותו הרגע ניתן אור ירוק להסתערות חזיתית על עולם ההפקה. בגיל 17, כבר יכל לרשום הצלחה הפקתית ראשונה עם אלבום שירים בצרפתית של אמו. "דמיין לעצמך שאתה מפיק לאמא שלך אלבום בגיל כל כך צעיר. כבר פוטנציאל אדיר לבעיות וחיכוכים", הוא נזכר בחיוך.
מאולפן ההקלטות הדרך ללהקה הצבאית התקצרה במהירות. במהלך שירותו הצבאי הכיר צח את הפסנתרן טל פורר, השניים מצאו שפה משותפת בזכות האהבה הגדולה לקלידים, נהפכו לחברים טובים ומאז עובדים ויוצרים ביחד. "הוא חבר נפש, במלוא מובן המילה", מגדיר צח את הידידות. אהבתו של צח למיתולוגיה היוונית הניעה אותו בתחילת המילניום לכתוב מחזמר מצליח בשם "אדיפוס" שהוצג בפסטיבל עכו ואף זכה בפרסים.
קריירה בינלאומית
לפני שנתיים, הוא ארז בפתאומיות את המזוודות ועבר לאמסטרדם. "הייתי חייב לצאת החוצה כדי לנסות ולפתח קריירה בינלאומית. עבדתי עם חברות הפקה שונות, עם זמרים הולנדים וגרמנים ואז נפלה עלי הזדמנות של פעם בחיים - לכתוב שיר למונדיאל בקוריאה. תוך זמן קצר הוא הפך ללהיט בכל מזרח אסיה. אפילו המפיק של 'דפש מוד' שמע עליו וזרק מילה טובה. אחרי שהרוחות נרגעו, נולד הרעיון לפרוייקט 'הסירנות' וזאת הסיבה שחזרתי ארצה, כדי להרים את ההפקה ולעשות את החומר שלי, אחרי שעבדתי כל כך הרבה זמן עם אנשים אחרים".
המופע "סירנות", שנכתב ועובד על ידי צח עלה למספר הופעות מצומצם בארץ וכנראה שיעלה שוב באוקטובר הקרוב. "המצאתי את המופע מאפס והקזתי עליו המון דם וזיעה", הוא אומר. "זהו מופע מוזיקלי, בידורי, תיאטרלי ללא מילים. שש זמרות מספרות את הסיפור של הסירנות במיתולוגיה היוונית באמצעות שירה ומגוון סגנונות כמו רוק, ג'ז ועד מקצבים מרוקאיים. בקרוב תהיה בכורה חגיגית בגרמניה ואני מתרגש מאוד".
על ההחלטה להקליט את אלבום הבכורה שלו "בשמונה ליד הפסנתר" שראה אור לפני חודשים אחדים הוא מוסיף: "הכל התחיל במהלך החזרות למופע 'סירנות'. היו לי במגירה שירים שכתבתי בשנים האחרונות, אוסף של דברים שהרבה זמן יושבים בתוכי. הייתי די מגובש עם הכיוון המוזיקלי שלי, כך שלא היו הרבה הפתעות בדרך והיה לי מאוד חשוב להעביר באלבום הראשון את הכיוון הפחות מסחרי. רציתי שירים נקיים ופשוטים, בכיוון של פופ מלודי שקט, בדיוק כמו שכתבתי אותם על הפסנתר. לא להיטי רדיו, רק אני נטו. בלי הפקה, בלי הרבה רעש מסביב. טל ואני עשינו חזרות במשך חודש, כשכל פעם קבענו להיפגש בשמונה ליד הפסנתר וכך נולד השם של האלבום. אחרי שהרגשנו בשלים מספיק, נכנסנו לאולפן ולמרות הפרפקציוניזם שלי, סיימנו את ההקלטות והמיקסים בחודש אחד".
צח הפיק מוזיקלית את האלבום מתחילתו ועד סופו, הוא אחראי על מרבית הטקסטים והלחנים, מלבד שיר אחד שנכתב ע"י רחל שפירא וצמד שירים של אהוד מנור. אביו של צח, שלמה, תרם את ניסיונו כמפיק ואמו, אילנה, לא היססה לשמש כיועצת לאורך הדרך. "אחרי שעבדתי עם ההורים שלי, אני יכול לעבוד עם כל בן אדם בעולם", הוא צוחק. "אני יודע שהם רק רוצים בטובתי. לשמחתי, הגענו היום למצב שכל אחד יודע מה הוא רוצה מעצמו. כנראה שהגיל והנסיון מהעבר, גורמים ליחסים בינינו להראות אחרת ובאים ממקום של בגרות".
צח מרוצה כרגע מהמכירות של האלבום ומתגובות הקהל. "זה לא אלבום גלגל"צ טיפוסי, אני מודה שדי קשה לשדרו ברדיו. זהו אלבום אינטימי שכדאי לשבת איתו לבד בבית ולשקוע לתוכו באיטיות". צח לא פוחד מדברי המבקרים. "אני חסין ציניות", הוא אומר. "הקהל הוא הקובע האמיתי".
כמו מלך
לפני שבועות אחדים נסע צח נסע לפסטיבל המוזיקה הבינלאומי, "אייל הזהב" ברומניה, למטרת חשיפה בינלאומית. "זה היה תענוג להגיע לפסטיבל. המארגנים מימנו לי את כל הוצאות הטיסה, הלינה ופינקו אותי כמו מלך. בפסטיבל עצמו היו כעשרים מתמודדים מוכשרים מאוד מכל רחבי אירופה. כל אמן היה צריך לשיר שני שירים, הראשון מקורי והשני קאבר לשיר רומני ידוע. לא חשבתי שהתחרות היא כל כך פופולרית ומקצועית. הקטע הכי נחמד בפסטיבל, היה שהתחברתי מאוד לחבר'ה שבאו מלבנון. בהתחלה, היו הרבה הסתכלויות מרחוק ומתח באוויר, שני הצדדים לא היו בטוחים איך הם צריכים להתנהג זה עם זה. לבסוף הקרח נשבר ונוצרו בינינו קשרים מצויינים, כל עוד התקשורת לא היתה בסביבה. הפסטיבל נמשך מספר ימים והאווירה היתה מדהימה. ריקי מרטין הופיע בטקס הפתיחה מול עשרות אלפי צופים ולהקת 'סימפל מיינדס' הופיעה בסיום. כשהלכתי לטייל מעט בעיר, בין ההפסקות בתחרות, נדהמתי מכמות האנשים הגדולה שזיהתה אותי. כולם ביקשו חתימות ורצו להצטלם איתי. כשאתה מקבל פרגון מאנשים זרים זה מחמם את הלב".
בסיום הפסטיבל, צח נבחר ע"י הצופים בבית כ"אהוב הקהל" וזכה בפרס כספי. הדבר עורר את תשומת לבם של מספר מפיקים והוא כבר הוזמן לפסטיבלים נוספים בבולגריה ובסין. "אני מקווה שזה יעזור לתקליט הבינלאומי שלי לצאת בקרוב", הוא אומר.
לצח יש בטן מלאה על ההבדלים בפרגון בארץ ובחו"ל. "נולדתי כאן ואני אוהב את המדינה הזאת, אבל נראה לי שאנשים נוטים לעיתים לשכוח שישראל היא לא מרכז העולם. לא ברור לי מדוע בחו"ל ישנם אנשים שיודעים לפרגן, להקשיב ולהעריך מוזיקה בפרופורציות הנכונות וכאן אמנים רבים נתקלים בחומות של ציניות מצד התקשורת. כנראה רק כשיש הצלחה בינלאומית, יותר נוח לקבל אותך בארץ. אני מקווה שערוץ 24 יתן דחיפה חזקה לכל תעשיית המוזיקה. יש כאן אנשים רעבים ליצירה שרק מחכים להזדמנות הנכונה".
ב-13 בספטמבר, צח לוקח את "בשמונה ליד הפסנתר" להופעת בכורה במרכז ענב בתל אביב. הוא מבטיח שתהיה שם חגיגה אמיתית עם אמנים אורחים והפתעות רבות. "יש לי מזל גדול לעסוק באמנות כמקצוע. אני לא מרגיש שאני עובד, אני קם בבוקר וקובע לעצמי את הלו"ז. לפעמים, אני תופס את עצמי ולוקח צעד אחד אחורה, כדי להסתכל על כל מה שקרה לי בשנים האחרונות. אני חייב להעריך את זה כדי להמשיך ולהשתפר. השמיים הם הגבול", הוא מסכם.