זה כשר?

מה קורה כשפרח ייקים מגיע לגיל בר מצווה ומחליט לשמור כשרות? שגיא קופר נזכר בהפטרה שלו ומציע שני מתכונים לדגים שטוחים ואחד למולים

"זה כשר?" שאלתי את אמא.

 

"כשר? כשר, כשר... תאכל עכשיו", ענתה ופנתה לאבא: "נו, מה אתה אומר על הרבי הביתי שלך?"

 

"שגם אני אכלתי צדפות כשהייתי בגילו." חזרה התשובה.

 

הייתי בגיל שלומדים את הפרשה לבר מצווה, בן כמעט 13. גיל שבו אני אישית נחשפתי לראשונה לענייני כשרות. הכל התרחש אצל ה"רבי" שלנו, ובצורה מרוכזת מאוד: פעמיים בשבוע, לא פחות.

 

ה"מלמד" המקומי לא היה אלא אחד השכנים, משומרי המצוות המעטים שגרו בשכונה. בתור תחביב, הוא הרביץ תורה בדרדקים. היינו נפגשים אצלו לשעה קלה ושרים את ההפטרה שלי - הוא מדגים, ואני חוזר אחריו. אחרי שהאזין לאי-התקדמותי ("לך לא יעזור שום דבר. אוזן לזה לא ממש יש לך, וקול – שלא נדע"), היה סוגר את הספר, דורש בענייני היום ומלמד דבר או שניים בענייני כשרות.

 

"זה חשוב מאוד לשמור על כשרות", היה אומר, "זה עניין כל כך חשוב, שאם לא מקפידים עליו קורים דברים מאוד לא נעימים. אתה מבין?", היה מוסיף, "האוכל הלא כשר הוא מאוד לא הגייני. יש בזה כל מיני חיידקים וצורעס אחרים. זה חוצמזה שאלוהים אסר על טריפה ולא מרגיזים את אלוהים".

 

נו טוב. הכמעט-יקה הצעיר שמע והאזין, והחליט לנסות לבצע, לפחות עד הבר מצווה. האיש היה משכנע למדי ונטיתי לקבל את מה שאמר. היות ואני חצי פולני, אז הרצון הכן לשמור כשרות בא, אם לא מהציתנות הייקית, אזי מפחד פולני. צריך להבין - וכאן אני מצטט את יאיר גרבוז - הפולנים לא מאמינים באלוהים, אבל הם פוחדים ממנו פחד מוות.

 

אחרי כמה מפגשי "הכנה לבר מצווה" ופעולות שכנוע והפחדה, סוכם עם הורי שלפחות עד לחגיגה הקרבה אני אנסה לשמור על עצמי ועל יחסי עם אלוהים, קרי בלי סטייקים לבנים. לענייני בשר וחלב ממש לא הגעתי. הקטע היה "חזיר", ועד הבר מצווה. את המחשבות על העתיד השארתי בצד. "אז מה כל הרעיון של ה'בר מצוה' אם אתה לא מקיים מצוות?" חלפה מחשבה בראשי, אבל העדפתי להשאיר אותה ל"ימים יגידו".

 

אז מה? צדפות מותר? הרבי קופר הצעיר היה בדילמה, כי הדברים האלה נראו טעימים. האמת שהצדפות לא היו ממש צדפות. בכל אופן לא מה שאנחנו חושבים עליו היום כעל צדפות. השיחה ההיא נסבה סביב קופסה של מולים משומרים שהורי הביאו ברוב תעוזה מביקור בחו"ל.

 

הפחית הקטנה הגיעה מספרד ולא רמזה בשום צורה אם התוכן כשר או לא, ואם הוא מותר לחוגגי בר מצווה או לא, לפני או אחרי הארוע. בניגוד גמור לשרימפים שנחשבו אוכל זול וידענו שהם לא כשרים, מולים היו נדירים במחוזותינו, ומעטים ידעו אז מה הם אוכלים.

 

"אתה חושב שזה כשר?" שאלה אמא את אבא אחרי שגמרו להתלוצץ על העניין. "אותי את שואלת?", הוא השיב, "אולי תתקשרי ל'עשה לך רב'?"

 

בקיצור, עד שהדיון ההלכתי הסתיים, כבר לא היה על מה לדבר. בכל הקופסה הזאת היו מ לא יותר מ-12 חתיכות שחרחרות של בשר מולים, ואני החלטתי ביני לבין עצמי שלטעום כבר טעמתי, אז אין כבר ממש הרבה מה לעשות. ביקשתי עוד אחד או שניים, אם אפשר אז על קרקר, ולמחרת פתחנו את הקופסה השניה - מולים בשמן ושום.

 

בגרמניה אוכלים לא מעט מאכלי ים, ובעיקר כאלה שמקורם בים הצפוני. בשיטוט בירידים של ימי ראשון או של טרם חג, תמיד יהיו דוכן אחד או יותר של דגים ומאכלי ים. אחד הדגים החשובים  והנפוצים בגרמניה, הוא השיבוטה, או דג הפוט - דג שטוח, כמו סול. תחילת העונה שלו היא בסביבות חודש מאי. הדגיגונים שלו מתחילים את חייהם כדגים רגילים לגמרי, עם עיניים בשני צידי הראש. לאט לאט משתנים אצלם הדברים ועין אחת עוברת למעלה, והם מקבלים צבע כהה בחלקם העליון ובהיר למטה. בחייו הבוגרים הדג מתחפר בחול ושוכב בו, מציץ למעלה, רואה ואינו נראה.

 

הנה שני מתכונים קלים מאוד שיתאימו לכל סוגי הדגים ה"שטוחים", ואחד למולים.

 

סול ברוטב חמאה

 

סול ממש לא צריך רטבים כבדים או עשירים. הטעם של הדג הזה - פילה, או שלם - עדין, ולא מצריך שום דבר מלבד בישול, צליה קלה, ורוטב עדין.

 

חומרים:

4 פילטים של דג - כ-400 עד 500 גרם סה"כ

200 גרם חמאה

1 כוס שמנת מתוקה

2 בצלי שאלוט קצוצים דק

קמח, מלח ופלפל ומעט מוסקט

כמה עלי פטרוזיליה לקישוט

1/2 לימון

 

הכנה:

1. סוחטים את הלימון, מוסיפים מעט מים ומשרים את הדגים ל-1/4 שעה. מוציאים ומיבשים את במגבת נייר. מקמחים וממליחים בעדינות.

 

2. מכינים בן מרי: מרתיחים מים בסיר ועליו שמים קערה או סיר נוסף שתחתיתו לא נוגעת במים הרותחים.

 

3. במחבת, על להבה בינונית ובמעט חמאה, מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד.

 

4. בינתיים, יוצקים את השמנת לבן מרי וממיסים בה את החמאה. מוסיפים מעט אגוז מוסקט מגורר, מלח ופלפל. לא מרתיחים את השמנת - רק ממיסים את החמאה.

 

5. כשהדגים מוכנים, יוצקים עליהם את הרוטב, מפזרים את בצלי השאלוט הקצוצים ומקשטים בפטרוזיליה. מגישים מיד, חם.

 

סול בבייקון

 

כאן, אם אתם לא חובבי בייקון, אפשר לעשות "טריק" כדי לקבל את הטעם המעושן. קחו פילה מקרוסקה אחד, יש בכל סופר, פרקו אותו וטגנו אותו בחמאה במקום בייקון. אל תמליחו את הפילטים לפני הבישול, אלא רק אחרי ההגשה, אם יש צורך.

 

חומרים:

4 נתחי דג הליבוט או פילטים של סול, מושרים במעט מי לימון

150 גרם בייקון קצוץ

מלח וקמח

 

הכנה:

1. מוציאים את הפילטים מהמים, ממליחים ומקמחים.

 

2. מטגנים את הבייקון בשומן שלו, ואם אין בו מספיק, במעט חמאה. מוציאים מהמחבת, ובשומן שנותר מטגנים את הפילטים.

 

3. מעבירים לצלחת הגשה - הצד הלבן כלפי מעלה, מפזרים את שבבי הבייקון מעל ומגישים חם, עם לימון חתוך.

 

מולים בעגבניות

 

חומרים:

50 מולים יפים וגדולים

1 כוס יין לבן יבש

1 בצל גדול קצוץ

שמן זית

2 עגבניות גדולות, קלופות, ללא גרעינים, חתוכות לקוביות

כמה שיני שום, מעוכות קצת וחתוכות גס

פלפל ירוק, או אדום חריף, חתוך לטבעות דקות - 15 טבעות יספיקו

צרור קטן של פטרוזיליה

 

הכנה:

1. מחממים תנור למקסימום חום, במצב גריל.

 

1. מחממים סיר, רצוי כבד, ומטילים לתוכו את המולים.  יוצקים מעל את היין וסוגרים את המכסה. מבשלים על להבה גבוהה עד שהמולים נפתחים. מוציאים את המולים ומשאירים את הנוזל בסיר.

 

2. מסירים את הקשווה הריקה מכל צדפה וזורקים אותה. אם יש, מגרדים "זקן" מהקשווה המלאה ומעבירים לתבנית הגשה חסינת חום, מולים כלפי מעלה. מכסים בצורה רופפת בצלחת או בנייר אלומיניום.

 

3. מאדים את הבצל במעט שמן זית.

 

4. מוסיפים בערך 1/2 כוס מנוזלי הבישול של המולים (את היתר שומרים לעשיית ציר) ומצמצמים מאוד. מוסיפים את העגבניות, הפלפל החריף והשום ומאדים עד לריכוך העגבניות. קוצצים גס את הפטרוזיליה ומכניסים לרוטב.

 

5. מחממים את המולים מתחת לגריל במשך 2 בלבד. מוציאים מהתנור, יוצקים על כל מול מעט מהרוטב ומגישים חם.