ספר: הילדים הראשונים במשפחה מוצלחים יותר

מומחה ההורות האוסטרלי מייקל גרוס: הבכורים שאפתנים ורציניים יותר מאחיהם ואחיותיהם הצעירים. כראייה הוא מציין את העובדה שצ'רצ'יל, סטאלין וסדאם חוסיין היו בכורים, כמו גם ג'ורג' בוש ורוב האסטרונאוטים של נאס"א

מה משותף לווינסטון צ'רצ'יל, סדאם חוסיין, יוזף סטאלין, ביל קלינטון וג'ורג' וו. בוש מלבד היותם מנהיגים מפורסמים? כולם בנים בכורים.

 

הביוגרפיות של מנהיגים, מצביאים או פורצי דרך במדע או בתרבות פוסחת לרוב על הסעיף הזה בלי להתעכב עליו ארוכות. אבל מנקודת מבט השוואתית מתברר שכמחצית מנשיאיה של ארה"ב, כמחצית מחתני פרס נובל ורוב האסטרונאוטים של נאס"א נולדו ראשונים במשפחתם.

 

האוסטרלי מייקל גרוס, מומחה להורות, טוען בספרו כי לסדר הילודה במשפחה יש השפעה על אישיותם של הילדים. לטענתו, בנים ובנות שנולדו ראשונים הם שאפתנים יותר ומצליחים יותר מאחיהם ואחיותיהם הקטנים. הם רציניים ונחושים יותר ומוּעדים יותר מהאחרים להיכנס לתחומי המשפטים והרפואה. על צאת הספר דיווחה רשת BBC.

 

עוד טוען גרוס כי הילדים האמצעיים במשפחה, "ילדי הסנדוויץ'", הם משוחררים וחברותיים יותר, יש להם כישורים חברתיים טובים יותר ויכולת לנהל משא ומתן ולפיכך יש להם גם הרבה יותר חברים. מנגד, ילדי הזקונים מחזיקים ביכולת להקסים ולגרום לאחרים לרצות אותם, והם מאוד אוהבים שעושים כרצונם. לדבריו, יש להם נטייה לעסוק בתחומים יצירתיים ואמנותיים ויש להם נטייה להיות מרוכזים בעצמם.

 

"למקומו של הילד במשפחה יש השפעה מכרעת על אישיותו, התנהגותו, כישורי הלימודים שלו ולפיכך כושר ההשׂתכרות שלו", טוען גרוס באתר האינטרנט שלו. "לרוב האנשים יש הבנה מסויימת שסדר הילודה קשור לדרך התפתחותו של הילד, אולם מעטים מבינים עד כמה רבה ההשפעה של עובדה זו במציאות".

 

עם זאת, גרוס מודה שהבכורה אינה כרטיס מובטח להצלחה. הוא מציין בהקשר זה את טוני בלייר, מרגרט ת'אצ'ר וג'ורג' בוש האב, שהצליחו למרות שלא נולדו ראשונים במשפחותיהם.

 

עוד טוען גרוס בספרו "למה הילדים שנולדו ראשונים שולטים בעולם והילדים שנולדו שניים רוצים לשנות אותו", כי ילדים יחידים מציגים נטיות דומות לאלה של ילדים בכורים.

 

"מחקרים מראים כי ילדים שנולדו ראשונים הם בעלי ביטחון והערכה עצמית גבוהים יותר משל הילדים האחרים, שהם בעלי כושר התבטאות טוב ומועדים לעשות שימוש רב יותר בדימיון", אומר גרוס.

 

"כמוהם, גם ילדים יחידים הם בעלי ציפיות גבוהות מאחרים, שונאים ביקורת, עשויים להיות לא גמישים ולא אוהבים לחלוק את שלהם עם אחרים. בדומה לבכורים, יש להם נטייה חזקה להיות פרפקציוניסטים", מוסיף גרוס.

 

גרוס סבור שעל ההורים לנהוג בילדיהם באופנים שונים בהתאם לסדר הילודה. לדבריו, בכורים זקוקים לעידוד מצד ההורים, כי הדבר משחרר אותם מהלחץ שהם חשים שמופעל עליהם להראות תוצאות. ילדים שנולדו שניים נוטים להשתולל כאמצעי למשוך את תשומת לב ההורים אליהם. הם חשים מוזנחים ולפיכך ייפתחו למבוגרים שיראו רצון להקשיב להם או יביעו התעניינות במעשיהם.

 

"הצעירים מקבלים בכל יום תזכורת שיש מישהו גדול, חכם ובעל יכולת טובה משלהם. לכן יש להם נטייה להתנהג כחסרי אונים, בדומה לאופן שבו הם מאמינים שאחרים רואים אותם. חשוב שהם ילמדו לקחת ולהפגין אחריות", דברי גרוס.

 

"אי אפשר לנבא"

 

הפסיכולוג דני עמית, מנהל היחידה לטיפול בילד ובמשפחה במכון אדלר, מסכים עם הקביעה שלסדר הילודה ולסביבת הגדילה יש השלכות על התפתחותו של הילד, אך סבור שלא ניתן להגיע למסקנות חד-משמעיות בשל כך. "יש כל כך הרבה משתנים שמעורבים בתהליך של גידול ילדים במשפחה, וקשה לנבא מה תהיה מידת הצלחתו של ילד על פי סדר הילודה בלבד", אומר עמית.

 

"הילד הבכור נולד למציאות מסויימת, שהילדים שנולדים אחריו אינם שותפים לה", מוסיף עמית. "הבכור נולד לעולם של מבוגרים וכך מעצבת תפיסת העולם שלו. הוא למעשה זה שהופך את ההורים להורים, הוא השינוי המשמעותי הראשון בחייהם כזוג, הוא חדש להם ולפיכך הם קשובים לו יותר, מתרגשים יותר ממעשיו ומסוגלים להעניק לו משאבים - זמן, כסף ועוד". כדוגמה הוא מציין את מספר האלבומים שיש בסלון ההורים שמוקדשים לילד הבכור לעומת מספר האלבומים שמוקדשים לילדים האחרים.

 

אך מנגד מצביע עמית על אלה שהרואים את הנסיבות הללו מהכיוון ההפוך. אלה סבורים שכאשר נולד הילד הראשון, לעיתים ההורים עדיין נאבקים על רמת חייהם, הם עסוקים בעבודה או לימודים ואינם מסוגלים לתת לילד את רמת תשומת הלב והמשאבים לה זוכים הילדים האחרים, שנולדו לאחר שההורים כבר צברו ממון או השכלה ופנויים יותר.

 

עמית סבור כי ישנן נסיבות עיקריות שמעצבות את אישיותו של בכור, ויש בהן מאפיינים שיכולים, בדיעבד, להצביע על שורשי הצלחתו. בהקשר זה הוא מציין, בין היתר, את העובדה שבכורים נושאים את נטל ציפיות ההורים ושאין להם את האינטראקציה עם בני גילם שהילדים האחרים זוכים לה. לעומת זאת, לפעמים עיקר האינטראקציה שיש לבכור היא עם מבוגרים ולא עם בני גילו – וזה מעצב את אופיו.

 

עמית מודה כי הדעה הרווחה, שיש לה עגינה במציאות, היא שילד שנולד שני או שלישי צריך להילחם על תשומת לב הוריו, אבל לעיתים המצב הפוך. הילד הבכור נדרש לפעמים לסייע להורים ולפיכך נשללת ממנו ילדותו. הוא צריך לדאוג לאחיו הצעירים או לעזור בפרנסה והיחס אליו הוא כשל מבוגר. לעומתו, הילדים האחרים נותרים ילדים ונהנים מיחס אחר.

 

כדוגמה מציין עמית חברות מסורתיות ודתיות, בהן ניתן לבכור פיצוי על החובות שמוטלות עליו בדמות זכות הראשונים שנשמרת לו בכל הקשור לירושה או תפיסת מקומם של ההורים בהעדרם. "ייתכן שסוד ההצלחה של בכורים טמון בעובדה שהם נתפסים כמי שצריכים מתוקף מעמדם לדאוג לאחרים. לפעמים הם אולי יידרשו לוותר על הזדמנויות בשל כך – לימודים או קריירה – אבל לפעמים חוש האחריות המפותח הזה הוא שמניע אותם קדימה".

 

"אני בטוח שכמו שיש רשימה של מוצלחים ומפורסמים שהם בכורים, יש רשימה של אחרים, מוצלחים לא פחות, שלא היו בכורים", אומר עמית. לדבריו, לילד השני ניתנות הזדמנויות שלבכור לא היו – בין אם במשאבים ובין אם ביכולת לבחון את עולמו מנקודת מבט אחרת. "השני יכול לראות מה עשה הקודם, אם זה השתלם לו, וכך הוא לומד כיצד לנהוג. השלישי מביט על השניים שקדמו לו וכך הלאה".

 

"אבל יש כאן נקודה מעניינת, הוא מוסיף. "במשפחות שמתייגות את הילדים – הספורטאי, הלמדן, המצחיקן וכ"ו, לילד השני יש מגוון אפשרויות. הוא יכול להתחרות על המשבצת שתפס הבכור ולנסות לתפוס אותה בעצמו, או שהוא יכול ללכת לכיוון אחר לגמרי".

 

"באופן עקרוני", אומר עמית, "הראשון סולל את הדרך והאחרים עוברים בה. לעיתים דווקא האחרונים מרגישים את הנטל שמוטל עליהם להוכיח את הציפיות שלא התגשמו. האחרונים מרגישים שהם הסיכוי האחרון של המשפחה והם חייבים להוכיח את עצמם".

 

עוד אומר עמית: "לרוב תחרותיות ניכרת כשיש חוסר במשאבים. לבכור לא היה עם מי להתחרות והוא קיבל את מה שרצה. האחרון – כמו בטבע – חייב להיות חזק כדי לשרוד. הוא צריך להתחרות על כל דבר עם הגדולים ממנו וזה לעיתים קשה והוא מתחשל".