הנורה האדומה הראשונה החלה להבהב אצלי כאשר בתי, שקיבלה זה עתה את רשיון הנהיגה, שאלה אותי תוך ניסיון חניה ברוורס: "לאן אני צריכה לסובב את ההגה?". האמת, השאלה נראתה לי מוזרה להפליא. יש נהג שלא ברור לו לאיזה צד הוא צריך לסובב את ההגה, אפילו מדובר בנסיעה לאחור?
אז כן, יש נהגים כאלה. קצת בירורים, כמה שאלות, והנה מתברר לי שבשיעורי נהיגה לא מלמדים נסיעה לאחור. אכן, מלמדים כיצד לחנות. אבל נסיעה לאחור? לא קיימת כזו. ומה לעשות שאני גר בקצה סמטה צרה, בה אין מקום להסתובב. ואם ברצוני לעמוד לצד הבית, אני חייב לנהוג מרחק ניכר יחסית לאחור, עם גדר מצד אחד ומכוניות חונות מצד שני.
נהג מלווה? לפעמים
אין לי ספק שבתי תהיה נהגת טובה. קודם כל מכיוון שחסר לי שאומר אחרת. שנית, וחשוב הרבה יותר, כי במהלך החודשים בהם ליוויתי אותה כחוק, נוכחתי שהיא שולטת מצוין ברכב, ערה למתרחש סביבה. כך שאני לא ממש מודאג, מה גם שבינתיים הספקתי להחדיר בה מעט חכמת כביש, בדיוק כמו שעשה אבי ז"ל אתי לפני שנים כל-כך רבות. כמובן, אז לא הייתה חובה לעשות זאת. אבל כשקיבלתי רשיון וביקשתי את מפתחות, הוא צחק ואמר את המשפט שרבים כל-כך שמעו בעבר: "אני אחליט מתי אתה יודע לנהוג, לא הטסטר".
אבל הבת שלי היא לא דוגמא טובה למה שקורה על הכביש. ראשית, אהבת הנהיגה עוברת אצלנו בגנים, ומלבד זאת אני אב שלוקח מאד ברצינות את עניין הליווי לנהג חדש. ואני יודע היטב שלא אצל כולם זה ככה, בלשון המעטה. בסביבתי הקרובה ישנם מספיק הורים שאינם ששים למלא את החובה, וסוגרים "דיל" עם הילד-נהג. חודשיים ראשונים הוא פשוט לא נוהג, משהסתיימו הוא חופשי לנהוג כאוות נפשו. ללא מלווה, ועם חורים עצומים בידע.
התוצאה
ואין צורך להסביר עד כמה מסוכן המצב הזה. בעיקר כי היום מסתבר לי, תוך התנסות ישירה, את מה שידעתי מזמן. את מה שהרשויות יודעות היטב, את מה שוועדות חקירה ומבקר המדינה אמרו זה מכבר. רמת הוראת הנהיגה ודרישות מבחן הנהיגה המעשי הן נמוכות, נמוכות בצורה מפחידה.
למשל, הידעתם כי בתי, זו שתנהג לצדכם החל מעתה, מעולם לא למדה לנהוג בשעות חשכה? נשמע לחלקכם לא מי-יודע-מה? אם כך, אין לכם כל מושג בדרישות מנהיגה לילית. מה על תפקוד תחת ראות מוגבלת בהרבה? מה עם יכול אומדן המרחק הנפגעת אנושות, או נהיגה תחת מצב סנוור? מה עם תגובות מדודות להפתעות הרבות יותר איתן יש צורך להתמודד? תחשבו על זה בפעם הבאה שבנכם או בתכם לוקחים את המכונית בערב.
אבל רגע, למה להרחיק כל-כך? אפילו דברים בסיסיים כמו נהיגה במצבים שונים בכביש המהיר, או שמירת מרחק במהירות שכזו. ומה על בלימת חירום, והס מלהזכיר עליה וירידה משוליים. מה על התמודדות עם אובדן שליטה כתוצאה מהחלקה? למעשה, אפשר גם להזכיר נושאים פחות דינמיים, כמו חניה במאונך או בזווית למדרכה, או תמרון צפוף בתוך מגרש חניה גדול - מבלי לנתץ חלקי פלסטיק בחרטום.
מה כן?
אז מה לכל הרוחות הם לומדים בשיעורי נהיגה? הם כמובן לומדים להחליף הילוכים, וזה חשוב, אלא שאולי צריך להשקיע בכך קצת פחות עניין במבחן, אם אין מספיק זמן כדי להדגים כיצד בולמים בלימת חירום. זינוק בעליה חשוב אף הוא, אבל את הזמן בו הבוחן בודק אם בתי מסוגלת לעשות זאת, מוטב להשקיע בבדיקת היכולת להתחמק תוך כדי תנועה ממכשול בלתי צפוי. ואת "הביטי לאחור, סובבי את ההגה שני סיבובים ימינה, עכשיו סיבוב אחד שמאלה, עכשיו שני סיבובים שמאלה, עכשיו יופי..." אל תזכירו לי אפילו...
וכפי שאמרו כבר לפני לא מעט, אין צורך בהוכחות נוספות לכך שאין מלמדים בישראל נהיגה כהלכה. יש גם יותר מגוף רשמי אחד שהבהיר חד-משמעית כי לימודי הנהיגה משמים בעיקר לצורך הצלחה במבחן ולא יותר מכך. יש גם כמה גופים שיש להם מה להגיד על הבוחנים עצמם, אבל זו אינה הנקודה.
לי פשוט חשוב שסוף סוף יגיע המחוקק, ויסביר לי בדיוק מה לעשות. הוא הרי עובד בצמוד לאותם גופים המוציאים כל-כך הרבה כסף על הסברים וקמפיינים וסרטים ויחסי ציבור ומי-יודע-מה-עוד, כדי להבהיר לנהג מה הוא באמת עושה. עניין שלא היה בו צורך, אילו אותו נהג היה מודע לכך ברגע שעלה "עם רשיון" לכביש.
לכן, למה לא יבדקו פעם אחת ולתמיד באופן מדויק מה הילדים "לא לומדים" אבל "חייבים ללמוד" בשיעורי נהיגה. למה לא יבדוק מישהו איזה "חורים שחורים" יש בהשכלה המוטורית של מקבלי הרשיון הטריים. למה לא תכין מדינת ישראל מעין "מערכי ליווי" להורים, כדי לבדוק אם אכן ספגו הנער והנערה את אשר הם נדרשו לספוג, ולא עברו טסט רק מכיוון ש"ככה בא" חלילה לבוחן.
אבל יש לי עוד הצעה, אחת מאד לא מקובלת וייחודית, שתפיל אתכם כנראה מהכסא. אז קחו אוויר. אולי, אולי פשוט יחליט מי שיחליט להיענות סוף-סוף לדרישות ועדות חקירה, לדברי מבקר המדינה וייקח בחשבון באותה הזדמנות גם מגוון נתונים סטטיסטיים מהמשטרה. ואז רק אז, יוחלט כאן על שיפור מערך לימוד הנהיגה. מה דעתכם?
אני יודע, זו הצעה שתצחיק חלק לא קטן מפקידי משרד התחבורה, הרשות הלאומית, משטרת התנועה ובעיקר ארגוני בתי הספר לנהיגה. חוץ מזה, אני הרי לא מקורי. משרד התחבורה עצמו הקים בעבר ועדות שנועדו במיוחד כדי לטפל בנושא זה. מה היה דינן אתם שואלים? בואו ונגיד שהמלצותיהן לא בדיוק מומשו. לעומת זאת, הייתה ועדה אחת שהמלצותיה יושמו במלואן. קראו לה "ועדת לין", שקבעה לפני שש שנים שהכל בסדר, ואין מה או צורך לשנות...