זה לא סידרה, זה בייגלה

"24" שעונתה הראשונה הסתיימה אמש היא סידרה שהתסריט שלה תפור מחורים במיומנות כה מרהיבה, עד שאתם מוכנים להתעלם ולאכול את המסביב

24 היום שהיה: "24", הסוף, ערוץ 10, 21:45

 

היום הארוך ביותר בחייו של ג'ק באואר? בחייכם. אם בכלל, מדובר ביום הארוך ביותר בחייהם של כל אותם אומללים שהחליטו להיצמד ל"24" בגירסת ערוץ 10 שלה – להלן מחוררת בפרסומות כמכוניתו של מבוקש עזתי ונמתחת באיטיות מייאשת משבוע לשבוע. מה, מלבד חיבה לעינויים וקשירות, מנע מהצופים הסיזיפיים הללו להישבר ולזלול את כל פרקי הסידרה במרתון וידאו ארוך ואובססיבי כאחד האדם? יתכן שלעולם לא נבין.

 

עבור השפויים שבינינו – מי שעברו לישון על מיפתן ספריית הווידאו בתקווה שמי שלקח את הדי.וי.די השלישי יואיל להחזירו בזמן הקרוב – בגידתה הנאלחת של נינה מאיירס היא חדשות ישנות. גמרנו עם זה מזמן. עברנו תקופת גמילה. פתחנו חיים חדשים. זכרונות הימים בהם חדלנו ללכת לעבודה, התנתקנו מהעולם, צללנו לתוך הווידאו והזרקנו "24" נקי לווריד חלפו. אמש הצטרפו אלינו – כאצני מרתון שבחרו לעבור את המסלול בזחילה – גם שפוטי הסידרה בערוץ 10. שלום לכם. בואו ניגש לסיכומים.

 

מעולם לא עברה כאן סידרה דומה יותר לבייגלה מ"24": העיקר בה הוא החורים. התסריט תפור מחורים במיומנות כה מרהיבה, עד שאתם מוכנים להתעלם ולאכול את המסביב. אם תהפכו את "24" על ראשה תגלו כי צד התפר שלה פרום לחלוטין. נינה מאיירס היא הנבלה הסרוחה? הצורך לבנות מחדש את כל הסידרה לאחור על מנת להצדיק את הסוף השרירותי הזה הוא מהלך בלתי אפשרי. אין, אין דרך. ואשתו של באואר מתה? שתהיה בריאה, אבל למה אי אפשר היה, באותו כסף, להיפטר מקים באואר, הבת הכי מנג'סת בתולדות המערב? האומנם נגזר עלינו להנות מחילופי תסרוקתה הבלתי סבירים של מיס באואר גם לאורך היום (השני) הארוך ביותר בחיי אביה בעונה הבאה?

 

יעילותה של "24" כסידרת מתח מדגם מתקדם אינה מוטלת בספק. אין עליה אפילו גרם אחד של שומן מיותר. זה גם חסרונה; כסידרת דרמה היא עילגת למדי, נטולת הומור וחום אנושי. "24" אינה חשובה כפי שאינה סבירה; היא טריפ. ממכרת, ממושכת, אוחזת בגרונך בכלים הגסים ביותר. אהבנו כל כך.

 

ידידנו הפנצ'ר: "המדריך", ערוץ 2, 9:00

 

תוכניות הבוקר הן ארץ מדבר. ישימון. מקום בו נמתחים אייטמים עד קו האופק כרצועות הרים אינסופיות. הזמן נצחי. החיים איטיים. קחו למשל את השיחה על גירושים מאוחרים ב"המדריך", תוכנית הבוקר החדשה של ליאת תימור ופרופ' רפי קרסו, שנמשכה, לדעתי, כמו תוכנית שלמה של יצפאן. ככה זה במדבר. התודעה מתערפלת, תחושת הזמן אובדת.

 

תימור וקרסו אינם מביאים לבוקר הישראלי כל בשורה חדשה. נושאי הטיפול בתוכנית הפתיחה נעו בין גירושים, מטבח, חופשות בצימרים, מלאכת-יד, והשיא – המדריך להחלפת גלגל מפונצ'ר, שבמסגרתו שאלה תימור את המומחה האם זה מסובך להרכיב את משולש האזהרה. כן, ליאתי. זה לא פשוט בכלל. צריך לקפל את זה באמצעות הצירים ולהציב את זה במרחק-מה מהמכונית. חושבת שתסתדרי?

 

"המדריך" אינה מחדשת דבר על שולחן ארוחות הבוקר הקונטיננטליות שמציעה לכם הטלוויזיה בישראל, כך שהבחירה היא, לבסוף, פרטית לחלוטין: האם אתם אנשי אודטה, ירדנה או ליאתי? זה לא מוכרח להיות ככה. תוכניות בוקר אמריקניות – למשל זו של ריג'יס פילבין וקלי ריפה – עושות מאמץ יומיומי להפתיע, משלבות יציאות החוצה ובעיקר מצוידות במגישים שהכימיה ביניהם, או העדרה, מצמידה אתכם למסך מרוב אימה, צחוק, עניין או – לרוב – שילובם. אבל בישראל הבוקר הוא עדיין פיזורו של זמן-מסך לרוח, עם אקשן של סניף טיפת חלב ממוצע. מצוין לפני השינה.

 

צריך להגיד:

 

*לחברת חשמל: בסדר, נכנעים. אמש בשעה שלוש דקות לתשע ריצדו תקע ושקע בערוץ 1, 2 ו-10 בו-זמנית.