החומר להצגה יומית

"הג'וב האיטלקי", רימייק לסרט שוד מ-1969, הוא גרסה יעילה, צפויה, שלא דורשת טיפה של מחשבה. בדיוק מה שצריך בשביל לברוח מהמציאות הפוסט-הודנה שלנו

"הג'וב האיטלקי" הוא בדיוק החומר שממנו עשויות הצגות יומיות. הוא לא פחות ולא יותר מבידור המספק בריחה של שעתיים מינוס ממציאות של פוסט-הודנה למציאות אחרת, שבה מישהי כמו שרליז תרון עוברת בתור מפצחת כספות מדופלמת. הוא לא מצריך, ואף אינו תובע, גרם אחד של מחשבה. הבימוי יעיל, הקצב זריז למדי, הצחקוקים באים במקום, ומיזוג האוויר עוזר להסוות את החורים בתסריט. רק צוות השחקנים, בראשותם של מרק וולברג ומיס תרון, מחוק כל כך עד שהצופה מתחיל לתהות בינו לבין עצמו מתי יגיע כבר הדבר האמיתי.

 

שום דבר מפתיע באמת לא קורה בסרט, שמבוסס בחופשיות על סרט-שוד קלאסי מ-1969 בעל אותו שם. במהתלה ההיא, לדור שלא ידע את, חוברים, בין היתר, מייקל קיין, בני היל והמחזאי-שחקן נואל קווארד יחד במטרה לשדוד מטילי זהב ממשאית משוריינת בעיר האיטלקית טורינו, ולשם כך הם מתכננים את מה שייזכר לימים כפקק התנועה הגדול ביותר בתולדות הקולנוע. על מנת להתנהל בין המכוניות הצפופות נדרשה שם החבורה הססגונית למכוניות מיני מינור הפעוטות, שלהטטו דרכן בפקק במה שנדמה היה כסרט הפרסומת הארוך ביותר שנעשה אי פעם.

 

"הג'וב" מודל 2003 מחסל את ענייניו באיטליה די על ההתחלה. הכנופיה – שבשלב זה מובלת על ידי מפצח ותיק בגילומו של דונלד סתרלנד, הצץ פה לפרק זמן קצר מדי – מתקבצת בוונציה לביצוע שוד כספת נועז, שלאחריו מתפתח מרדף סירות נוסח ג'יימס בונד בתעלות העיר. ואז, אחרי שמתגלה בשורותיה בוגד (אדוארד נורטון המתבזבז) אשר נמלט עם השלל ומניח שהצליח לחסל את שותפיו, העלילה עוברת ללוס אנג'לס, שם מתארגנים מבצעי הג'וב האיטלקי מחדש, מצוידים באותה פורצת נוצצת, בתו של מנהיגם לשעבר המסוגלת להתגבר אף על המחוכמת שבכספות בעודה נתונה בתחתוניה, כדי לנקום בנבל ולתבוע בחזרה את שללם.

 

כידוע, אין כל פסול בפעלולון נבוב כל עוד הוא מקפיד לספק את הסחורה, ו"הג'וב האיטלקי", בבימויו של אפ. גארי גריי ("המתווך"), הוא בהחלט סרט שכזה. אפשר על כן למחול על העובדה שכל אחת משלוש מכוניות המיני מינור הממזריות שמשמשות את השודדים בחלקו החותם של הסרט מפגינה יותר חן ואלגנטיות ממה שיש לוולברג להציע, ושצמד התסריטאים מתעקש לנדנד שוב ושוב עם הבדיחה (המעלה גם בפעם הראשונה חיוך ותו לא) לפיה אשף המחשבים שמגלם כאן סת גרין הוא-הוא הממציא האמיתי של תוכנת "נאפסטר", ושזו נסחבה מתחת לאפו בעודו חוטף תנומה (המילה האנגלית "נאפ") – ומכאן השם.

 

אה, וגם נקודה ישראלית ישנה פה. שכן הכספת האימתנית שכמעט יכולה לכישורי השרליזה היא למרבה הגאווה תוצרת כחול-לבן. אבל, כמצוין, רק "כמעט". סרט פופקורן קלאסי.