לאחרונה היה לנו, תושבי הפרוורים של התפוח הגדול, סוף שבוע ארוך לא מתוכנן. הפסקת החשמל הגדולה השאירה אותי רחוק ממנהטן ונתנה לי הזדמנות לבחון מקרוב איך צומח הדשא בחצר האחורית שלי. מה שגיליתי מוכר בוודאי לרובכם ולא רק מהמציאות הכאילו-ירוקה של פרוור בורגני מהוגן. הדשא בקושי מחזיק מעמד מול מתקפה בלתי פוסקת של עשבים שוטים, שלמדו לצחוק לכל חידושי ההנדסה הביולוגית.
האנלוגיה למה שאני רואה כל יום בתיבת הדואר שלי הייתה ברורה: התכתובת הלגיטימית בקושי מחזיקה מעמד מול גלי הספאם, שמטביעים בערימות של זבל את ההודעות החשובות באמת. שלא כמו הרבה מקוראי, כתובת הדואר שלי לא יכולה להיות מוסתרת ואני חייב לקבל דואר מאנשים שאני לא מכיר. קוראים, יחצנים, יועצים, מפתחי מוצרים וגופים ציבוריים צריכים לדעת באיזו כתובת אפשר למצוא אותי - ואת עשרות חברי למערכת, ועשרות אלפי עיתונאים כמונו.
מגבלות סינון התכנים
אני - כולנו, בעצם - גם נחשפים באירועים פתוחים לקהל הרחב וחלק מהמחיר הוא ידיעה ברורה שהאינטראקציה לא נגמרת בסיום האירוע. מה שלא נאמר במקום ימשיך להגיע בערוצי תקשורת אחרים במשך ימים רבים אחר-כך. לכן אני ועמיתי לא יכולים להשתמש במסנן שנקרא "רשימה-לבנה" (Whitelist) והדרך היחידה להלחם בדואר הזבל היא על ידי סינון תוכן - שיטה שרחוקה מלהשביע רצון. מסנן מחמיר מדי מונע גישה של חומר לגיטימי (False Positive), שאני לא רוצה לוותר עליו, ומצד שני מסנן סלחני לא מצליח לחסום את הודעות הזבל הערמומיות והמתוחכמות יותר.
זו בדיוק הדילמה שניצבת בפני כשאני הולך לבחור קוטל עשבים אפקטיבי למדשאה שלי. הקוטלים הסלקטיביים כבר לא מזיזים למוטציות החדשות וקוטלים פחות סלקטיביים מזיקים גם לדשא האמיתי (שאינו יותר מעשב "מתורבת"). הקונגרס והסנט הפדרליים דנים עכשיו בכמה חוקים שאמורים לעזור לנו במלחמה - ואגב לחסוך למשק כמה מיליארדי דולר לשנה שמתבזבזים בשל הפגיעה בתפוקה כתוצאה מספאם.
האלמנטים המשפטיים לגביהם אין חילוקי דעות כוללים:
בין המחוקקים יש לא מעט הבדלי דעה לגבי הדרכים האפקטיביות למימוש העקרונות וצורת הענישה המועדפת. צריך להגיע להסכמות בשאלות הבאות:
1. האם העבירה על החוק צריכה להיות פלילית בלבד (רק הממשלה רשאית לתבוע) או גם אזרחית? ספקי אינטרנט מבקשים פיצוי כספי על שימוש לרעה במתקנים שלהן כתנאי לכך שתוטל עליהן אחריות כלשהי בנוגע להפצת דואר זבל. האם יש מקום לתביעות ייצוגיות בשם כל המיליונים שניזוקו לכאורה מכל אירוע דואר זבל? למי צריך ללכת הפיצוי כשמדובר בסנטים בודדים לכל נפגע ולא כדאי לחלק את הכסף? האם להקים קופה ציבורית ומי ייהנה ממנה?
2. איך ספקי האינטרנט יכולים להגן על עצמם מפני תביעות (רגילות או ייצוגיות) של נפגעים לכאורה בלי שתעמוד להם הזכות לבדוק את תוכן הספאם? האם, בכלל, יש להם זכות התערבות בחופש הדיבור האלקטרוני? מי יקבע עבורם מה זה דואר זבל ומה זה הודעה מסחרית חוקית?
בעיות טכניות
ויש עוד הרבה אספקטים משפטיים סבוכים עוד יותר. בזאת לא נגמרת מסכת הקשיים במלחמתנו בדואר זבל. בין הבעיות הטכניות אפשר למנות את:
1. איך חוסמים דואר זבל שמגיע מעבר לים, ממקומות בהם "מצפצפים" על החוק האמריקאי? איך יוצרים התראת ספאם שמתפשטת ברשת מהר יותר מדואר הזבל עצמו? איך בונים מערכת חיסון "מסתגלת" שיודעת להכין נוגדני אנטי-זבל לטריקים שעוד לא נוסו? כל אלה שאלות שלא הצלחנו לענות עליהם בעשר שנות מלחמה בוירוסים.
2. איך לנהל מסד רשימות "אל תשלחו אלי ספאם" ארצי, שלא יהפוך בעצמו למטרת האקרים מועדפת? מי צריך לנהל את המסד? איך להביא את תוכנו לידיעת כל מי שרוצה לכבד את רצון המשתמשים? איך לנרשמים תהיה שליטה על הפרטים שלהם בלי שאפשרות זו תוכל להוות פתח כניסה לא חוקי למסד?
ועוד שאלות רבות שלא כאן המקום לפרטן. השורה האחרונה אומרת משהו לא אופטימי: הספאם יישאר איתנו עוד שנים רבות ולמרות כל המודעות הפוליטיות לנושא, האחריות היא בסופו של דבר עלינו - המשתמשים. אנו חייבים לנהוג בזהירות בהפצת הכתובת שלנו, להשתמש בתוכנות אנטי-זבל מעודכנות (יש שיפורים משמעותיים ביעילות של הגרסאות החדשות) וכל שאר העצות שסיפקנו בעבר. זה לא יהרוג את דואר הזבל, כפי שקוטלי העשבים לא עושים את הדשא שלי ירוק יותר, אבל נוכל לפחות להחזיק את האינטרנט בחיים עד שתימצא תשובה טובה יותר.