מרכזי בידור ביתיים

כמה גיגהבייט של קבצי מוזיקה, תמונות ספרתיות וקטעי וידיאו אתם מאחסנים על הדיסק הקשיח במחשב? הרבה, נכון? זו הסיבה מדוע הפתרון של מרכז בידור ביתיים נראה הגיוני

אם המחשב האישי הגיע ממאדים, הרי שמערכת הסטריאו הגיעה מנגה. למרות ששני התחומים צמחו יחד לאורך השנים, ההבדלים הניכרים ביניהם עדיין קיימים. זה גם המצב עם כל המכשירים שסקרנו לצורך כתבה זו. בקצה הנמוך והזול יותר, מרכזי בידור נטולי דיסק קשיח יושבים מעל מכשיר הסטריאו וממירים קבצים המגיעים מהמחשב האישי למוזיקה שהסטריאו האנלוגי יכול לנגן.

 

הם יודעים לקרוא קבצי MP3 ו-WMA מהדיסק במחשב האישי וגם "לתלוש" (Rip) שירים מתקליטור ולשלוח את הקבצים לאחסון במחשב, אבל רק אחרי הצפנה. דבר זה מונע העברת הקבצים לכל מקום שהוא מלבד למרכז הבידור עצמו. בערך חצי מהם יכולים גם לקחת תמונות מהמחשב ולהציגן על מסך הטלוויזיה.

 

רובם עולים בין 200 ל-300 דולר (בארה"ב), ומשתמשים בתקשורת רשת ביתית קווית או אלחוטית (802.11b). בקצה הגבוה והיקר יותר, "מכונות המוזיקה הדיגיטליות" כוללות דיסקים קשיחים עם נפח בין 20 ל-120 גיגהבייט, היכולים לאכסן בין 100 ל-2000 תקליטורים, ומחיריהן נעים בין 500 דולר ל-3,000 ארה"ב.

 

איך זה עובד

 

מרכז בידור דיגיטלי (שלעתים מכונה "לקוח" או "מקלט מדיה" - Media Receiver) מתחבר מצד אחד למחשב האישי ומצידו השני למערכת הסטריאו. אם משתמשים באחד מהדגמים הפשוטים והזולים, הרי שתוכנה קטנה על המחשב האישי שולחת אליו קבצי קול, לרוב בפורמטים הדחוסים והמקובלים של MP3 ו-WMA. מרכז הבידור מפענח את הקבצים ומעביר אות אנלוגי למגבר הסטריאו, שמבחינתו זה עוד מקור צליל רגיל. גם למרכזי בידור אלחוטיים יש היום מספיק רוחב פס כדי לעשות את העבודה ללא קפיצות או נפילות.

 

"מכונת מוזיקה דיגיטלית" היא סוג של מרכז בידור משוכלל יותר, הקרוי גם "רשם אודיו אישי" (Personal Audio Recorder), והכולל בתוכו כונן/צורב אופטי - שלרוב מהירותו איטית יותר מזה שבמחשב האישי. ניתן להוריד CD מוסיקלי לדיסק הקשיח של המכשיר בתוך 10-30 דקות, לרוב בפורמט MP3 ובאיכות של 192 או 320 קסל"ש. המרכז גם יכול, כמובן, לאסוף קבצי מוזיקה שנמצאים כבר על כל המחשבים האישיים שמחוברים לרשת המקומית, והוא יכול לברר מידע נוסף על אלבום או שיר דרך האינטרנט, באמצעות שירותים כמו AMG או AllMusic.

 

ההתחברות לאינטרנט ולטלוויזיה

 

חלק גדול ממרכזי הבידור הללו יכולים להתחבר גם לשידורי רדיו באינטרנט. רובם מאפשרים לך להשתמש במכשיר הטלוויזיה לצורך תצוגת תפריטי הפעלה ולהציג בזמן הנגינה, על מרקע הטלוויזיה, גרפיקה ועטיפות של דיסקים מוסיקליים. כמה מהיקרים במיוחד מאפשרים תצוגה גם על מסך המחשב.

 

כדי לחסוך בעלויות, חלק מהדגמים אינם כוללים כלל אפשרות לתצוגה על מסך כלשהו. מעט מהדגמים שבחנו אינם מתאימים לאף אחת מהקטיגוריות. הדגמים של Integra ו-Onkyo הם מקלטי סטריאו ("רסיברים") שיודעים גם לטפל במוזיקה דיגיטלית כמרכזי בידור. דגמים נוספים הם מחשבי PC הפועלים בסביבת Windows XP Media Center, שצוידו במערכת קול משופרת, למשל Audigy Platinum של קריאייטיב.

 

חלק איחרו לבדיקות

 

דגמים רבים נוספים של מרכזי מדיה עומדים לצאת לשוק בקרוב. כמה פשוט איחרו לבדיקות שלנו. במהלך השנה הקרובה אפשר לצפות למרכזי שיתוף מוזיקה משולבים, שישבו על הטלוויזיה עצמה (Set-Top Boxes) וידעו לטפל גם בקבצי וידיאו, ולא רק במוזיקה. חברות הסטריאו הגדולות צפויות להשלים את מעבר המכשירים לתמיכה בהעברת קבצים אלחוטית.

 

יצרני הטלוויזיות חושבים על שילוב של תכונות מרכז מדיה כערך מוסף שמבדל את המכשירים היקרים מההמון הזול. ויצרניות של נתבי פס-רחב ונקודות גישה אלחוטיות רואות במרכז הרחבה מעניינת של ה-Hub התקשורתי הביתי. אנו רואים לכן ארבע מגמות של שילוב מדיה, שעדיין לא ברור איך הם יתכנסו לנקודה אחת:

 

1. שילוב של מרכז המדיה במערכת המוזיקה הביתית, כולל רדיו אינטרנטי

2. שילוב של מרכז המדיה במערכת הוידאו הביתית, כולל הורדת סרטים מאינטרנט

3. שילוב של מרכז המדיה בצומת התקשורת הביתית, כולל שירותי גישה בפס-רחב

4. שילוב של מרכז המדיה בצומת התקשורת הטלפונית, כולל מרכזית VoIP

 

יש לנו חלום

 

החלום הוא שכל הפונקציות האלה יום אחד תהוונה אלמנטים מודולריים במערכת ביתית, בדומה למבנה של מערכות סטריאו, וכל אחד יוכל לבחור ולהתאים את החלקים המתאימים לדרישותיו מתוך מבחר של דגמים העונים לסטנדרט אחיד. מאחר ומדובר במערכת דיגיטלית ששואבת את כוחה וגמישותה מהיכולת ליישם כמעט כל תכונה בתוכנה, ספר אם הדבר יהיה פשוט כפי שזה נשמע. יש צורך במנהיגות טכנית וברצון טוב של כל הגורמים המרכזיים בתעשייה, לקבוע תקנים פתוחים וליישם אותם בצורה הטובה ביותר מבחינת המשתמש.

 

הניסיון ההיסטורי אינו מעודד. מלחמות התקנים והפורמטים אוכלות כל חלקה טובה: מיקרוסופט נגד Real Networks, קואליציית DVD+ נגד אופוזיציית DVD-, רשתות 802.11g נגד 802.11a, חצי תריסר תקנים לטלפוניה סלולרית, בלגן אטומי בתקנים של HDTV, בכל מה שתגעו תגלו מחלוקות ומאבקי כוח שלא תורמים לרווחת המשתמשים. האם המצב ישתנה בטווח הנראה לעין? אנו מסופקים, לכן בינתיים נלך על מה שיש גם אם החלום האינטגרטיבי נשאר בגדר משאלה לא מסופקת.