נטליה אוריירו חוזרת ושוב היא כאן. אוריירו, סופרסטאר, כוכבת טלוויזיה ופופ, חוזרת לישראל במסגרת סיבוב ההופעות שלה, ששמו כשם אלבומה האחרון, "טורמלינה". אוריירו, 25, שהוגדרה כ"סופת אוריירו", תגיע לשלוש הופעות, הראשונה במרכז הקונגרסים בחיפה (מוצ"ש, 18.10), ושתיים בהיכל התרבות בתל אביב (20.10, 21.10), עם צוות גדול של 25 נגנים, מלווים ורקדנים.
ובינתיים היא כותבת תסריט לסרט שהיא רוצה להפיק בכוחות עצמה, בלי עזרה, בלי כותבי צללים. מדובר בסרט שיתרחש בתקופת המאה שעברה, בארץ מולדתה, אורוגוואי, בעיירה קולוניה דה סקרמנטו, 170 ק"מ מזרחה מעיר הבירה מונטבידאו, בה התרחשו אירועים היסטוריים סוערים סביב קבלת העצמאות מהכובש הספרדי. "אני כותבת על אשה בת 30, שהחיים התאכזרו לה", היא אומרת. "תמיד חלמתי על סרט שיתרחש בעיירה הזאת".
"נטי", שבקולנוע שיחקה עד כה בתפקיד מרכזי רק בשני סרטים, "ארגנטינאי בניו יורק" ו"קליאופטרה", ציינה כי תקדם את הפרויקט למרות המכשולים שיעמדו בדרכה. "נראה מה יקרה, כי מאוד קשה לבצע פרויקט לשוק בארגנטינה שנעשה כולו באורוגוואי".
יש לה כמה תלונות נגד תעשיית הקולנוע של ארץ מולדתה. "אף פעם לא הציעו לי פרויקט באורוגוואי. אני מעוניינת לעשות משהו שונה. הייתי יכולה להמשיך בתפקיד של 'צ'וליטו' (התפקיד שעשתה בטלנובלה "קצ'ורה"). בסופו של דבר תמיד מציעים לי אותו תפקיד. בטלוויזיה יש מין קלות דעת, פשטנות כזאת, כי עם הצלחה לא רוצים להתווכח. אז למה לבוא לשחקנית מנוסה ולהציע לה משהו שונה ממה שעשתה עד עכשיו?".
מציעים לך תפקידים בקולנוע בעקבות הסרט "קליאופטרה"?
"לא משהו מופלא. פה ושם יש לי הצעות, ממקסיקו, מספרד וגם מכאן, מארגנטינה. אני רוצה לעשות תפקידים שהם ההפך מהאופי הידוע שלי, שכבר נדוש בטלנובלות".
איך זה שב"קליאופטרה" עשית דווקא תפקיד של שחקנית טלנובלות?
"כי האשה שאני מגלמת בסרט הזה היא פחות בדרנית ושובבה ויותר עדינה ממני. אין לכם מושג כמה עבדתי על התפקיד! בשבילי זו היתה עבודת פרך להיות שקטה. חודשים לקח לי להרגיל את עצמי לא להתנועע כל הזמן...".
בפרץ של כנות היא מפגינה יכולת להכיר במגבלות האמנותיות שלה. "יש דברים שמצאו חן בעיני, אך עדיין אינני חשה שאני מוכנה לעשות אותם. אדריאן סואר (מפיק "סנטרל 099", "אהבה תוססת" וסרטים כמו "הבן של הכלה") הציע לי לעשות טלנובלה בה אני משחקת זמרת טנגו. מצאה חן בעיני ההצעה, אבל אינני חשה שיש לי הכישורים לעשות את התפקיד. אני מכירה את המגבלות שלי. אני יודעת איפה אני יכולה להיות מבריקה ואיפה אני יכולה לפספס".
היית מתפשטת בטלוויזיה?
"לא הייתי מתנגדת להתפשט במסגרת אמנותית רצינית. אבל לא אסכים לעשות זאת לתוכנית טלוויזיה סתמית".
את חפה מכל ניתוח פלסטי?
"כן, בהחלט, ואני מקווה שלא אזדקק לזה. לאמא שלי, שהיא בת 55, אין אף קמט".
אמרו עלייך שאת בהריון.
"אלה שאמרו את זה הם אוסף של מטומטמים. הם צריכים למלא תוכנית, ולא מעניין אותם מה יקרה עם שמועה כזאת. סתם הלכתי לעשות בדיקת דם, כי היתה לי בעיה בכליות שבגללה יצא לי הרפס".
אבל לא הגיע הזמן לחשוב על ילד?
"אני לא בוחרת את הרגע ללדת ילד. זה יכול לקרות עם או בלי תיכנון, אבל בינתיים - לא".
מה את מרגישה עכשיו, כשהאקס שלך, פבלו אצ'ארי, הוא אב לתינוקת?
"זה לא משפיע עלי בשום צורה, והשאלה לא נראית לי מתאימה".
היית רוצה לעבור להוליווד?
"לא, בכלל לא מעניין אותי לעשות מבחני בד בארה"ב, אני לא בקטע של להיות אובססיבית עם האנגלית. זה לא אומר כלום ביחס לעשיית סרטים בארצות דוברות ספרדית, כמו ספרד ומקסיקו, ואפילו באיטליה ובצרפת".
אוריירו מחזיקה כל הזמן בידיה פסלון של בודהה כחול. היא מראה אותו, אך לא נותנת לאף אחד לגעת בו. היא גם מסתובבת כל הזמן עם אבנים וקמיעות, ומכירה את המפה האסטרולוגית שלה "כמו שאוונגליסט מכיר את התנ"ך". היא אומרת במפורש ש"הצבע הכחול הוא צבע טוב, צריך להחזיק דברים כחולים".
נתפסת לעניין המיסטי?
"תמיד זה היה אצלי. אני שור, ובמפה האסטרולוגית שלי אני שילוב של רוחניות וסופה משתוללת, ובתוכה פרפר תמים שמנסה לעוף. תערובת של הגשמי והקסום. אולי אני מעופפת, אבל חותמת על חוזים טובים...".
ומה הלאה?
"ב-30 בספטמבר אשיר בקרמלין חומר חדש, משהו בסגנון ה'קנדומבה' של אורוגוואי בשילוב רוק".
בהכנת הכתבה השתתף אהרון מורג
אבא אצ'ארי
פבלו אצ'ארי ההורס הפך בגיל 34 לאב. הוא ואשתו, השחקנית ננסי דופלה, 33, חובקים בת, מורנה שמה, שנולדה בניתוח קיסרי. "קשה לתאר את מערבולת הרגשות שהציפה אותי ברגע הלידה", אמר השחקן בסגנון האופייני לטלנובלות בהן הוא מככב ברצף. "הייתי ליד ננסי ברגע שהוציאו אותה מבטנה ונתנו לי אותה לידיים. רציתי לצעוק לכל העולם: 'זאת בתי ואני האבא שלה! כאשר ראיתי אותה, התחלתי להזיל דמעות בלי שליטה. יש לי חשק להחליף לה חיתולים ולקחת אותה בזרועותי כשהיא בוכה". לאשתו, ננסי, יש כבר ילד בן שלוש, לוקה, מנישואין קודמים. עכשיו הם כבר ממש משפחה.
אצ'ארי עומד לא רק מול האתגר הקשה של להיות אבא, אלא גם מול הביקורת נוכח סרט חדש בכיכובו, "המלאך הראשי השביעי". במרכז עלילת הסרט ניצב לוסיאנו, אדם מוכה, הגונב כסף ממרכול בבעלות קוריאנים בו הוא עובד. אלה מגלים את הגניבה ובאיומי אקדח נותנים לו 24 שעות להחזיר את הסכום. לוסיאנו מתחיל במסע בפרברי העיר על מנת לגייס את הכסף מידידים, אשר כמובן, עומדים מהצד ולא מסייעים לו. "לוסיאנו אינו תפקיד קל", אמר השחקן שמככב בטלנובלה "רסיסטירה" ("אחזיק מעמד"). אחרי שאת רוב הקריירה עשה בטלוויזיה, התפקיד בסרט היה בשבילו אתגר מקצועי ש"הייתי חייב להתמודד איתו על מנת להתקדם".
איזו צדיקה!
לא פעם אנחנו, הצופים, חשים בצורך לנזוף בדמות זו או אחרת בעולם אופרות הסבון, להעביר ביקורת ואף לייעץ... הפעם אנו חשים צורך דחוף דווקא לחלק ציון לשבח, לאשלי (איילין דייווידסון) ב"צעירים חסרי מנוח". מאז ההשתלטות של אחיה, ג'ק (פיטר ברגמן) ובראד (דון דיאמונט), הוכיחה אשלי אסרטיביות, נחישות ונאמנות להגינות ולצדק. למרות שג'ק הוא אחיה, ולכולנו נראה אך טבעי לעמוד לצידם של בני משפחתנו ברגעי משבר, שמחה, אושר וכישלון, הוכיחה אשלי כי אצלה הצדק מעל לכל. כאשר חזרה מספרד וגילתה שג'ק ובראד רקחו מזימה והדיחו את ויקטור (אריק בריידן), היא לא ידעה מנוח. היא לא השתתפה בחגיגה של ג'ק, ולא האמינה לו כאשר ניסה לשכנע אותה שהכל נעשה בצורה הוגנת. היא חקרה, התעמתה, התווכחה ולא ויתרה. כאשר גילתה שג'ק שיקר וזייף על מנת להתקדם במזימתו, הוכיחה אותו קשות. כאשר ג'ק הסביר לה שברצונו להחזיר לידם את חברת ז'בו, צידדה בו, כי חשבה שזה הוגן להשיב לאביה את החברה אשר הקים.
כעת, להפתעת כולם, ויקטור חוזר מן המתים. אשלי, במקום שתעמוד לצד אחיה ותשמח לאידו של ויקטור, מביעה את התרגשותה למראהו ומחבקת אותו בכל ליבה. כשוויקטור דורש לערוך הצבעה חוזרת, כדי לקבוע מי יעמוד בראש "תעשיות ניומן", אשלי לא מצביעה אוטומטית לטובת ג'ק אלא מחליטה להימנע, למרות שהיא נקרעת בין הנאמנות לאחיה לבין הנאמנות ליושר ולצדק. כל הכבוד!