אל תתקשרו אלי

למה בארץ לא עושים מאגר נתונים שנועד לאפשר לצרכנים לחסום אנשי טלמרקטינג מלבצע שיחות למספרי הטלפון שלהם. מדוע המשטרה משקיעה משאבים בדברים זניחים, ומה לעזאזל יהיה עם מחלף מסובים. וגם: הערה אחת לאנשי נטסל. סל הצריחה של השבוע

1. "רצינו להציע לך"

 

אין מי שלא חווה את הריטואל הבא: שמונה בערב, עושים אמבטיה לילדים, או רואים חדשות, או סתם רוצים לשבת בבית בלי לעשות כלום אחרי יום העבודה, ופתאום טלפון. "רצינו להציע לך ביטוח / תוכנית חיסכון לילד / מטהר מים /" ועוד אין ספור וריאציות. מעצבן, מטריד, והכי גרוע - אין מה לעשות נגד זה חוץ מלהתעצבן.  

 

אבל זהו, שיש (לפחות בארה"ב). בארצות הברית הוקם לפני למעלה מחודשיים, בהוראת הנשיא בוש, מאגר נתונים שנועד לאפשר לצרכנים לחסום אנשי טלמרקטינג מלבצע שיחות למספרי הטלפון שלהם. בכפוף לתקנות הפדרליות החדשות, חייבים אנשי הטלמרקטינג להסיר מרשימותיהם את המספרים המופיעים באתר, וחברות טלמרקטינג שלא יעשו כן צפויות לקנסות של 1,000 דולר על כל שיחה שתפר את התקנות.

 

המבצע, קצר הצלחה רבה, כי מסתבר שגם האמריקנים שונאים שמתקשרים אליהם בשעות הערב כדי למכור.  יותר מ-48 מיליון מספרי טלפון (30 אלף בשעה) הוספו למאגר הנתונים הזה, שנקרא  'אל תתקשרו אלי'.

 

אז אולי מישהו בכנסת, או בממשלה, ייזום מהלך כזה גם בארץ. נכון, יש דברים חשובים יותר כמו להילחם בטרור ולעשות שלום וביטחון, אבל גם זכויות הפרט שלנו חשובות. כי ביננו, תמיד מגיע בסוף יום הבוחר.

(שלומי דונר)

 

2. אור אדום

 

 בימים טרופים אלה, בהם צריכה צמרת המשטרה להכריע אלו כוחות ומתי להפנות לטיפול בבעיות הביטחון החמורות וההתרעות הבלתי פוסקות מפיגועים בכל רחבי הארץ, גיליתי ביום שישי שעבר כי לא כצעקתה.

 

קניון דיזנגוף סנטר בלב תל אביב מאובטח בשומרים בכל כניסותיו. בלי שום קשר לכך מציבה המשטרה בדרך כלל במקום מדי יום שוטרים בקרן הרחובות טשרניחובסקי ודיזנגוף, שמטרתם לעצור כלי רכב ולבדוק את רשיונות הנהגים. בנוסף, עוסקים השוטרים באובססיה כמעט בלתי נשלטת באיתור עבריינים - הולכי רגל החוצים את הצומת באור אדום.

 

אל תבינו אותי לא נכון: אני בהחלט בעד אכיפת החוק לכלל האזרחים, וחציית צומת באור אדום הינה מסוכנת ומסכנת את העבריין ואת העוברים האחרים בצומת. זה כמובן חל על נהגים ועל הולכי רגל כאחד.

  

אולם התקרית שהייתי עד לה בסוף השבוע היתה חריגה: הולך רגל חצה את הכביש באור אדום, השוטרת קראה לו, אולם הוא התעלם ואף ניסה להימלט. בתגובה נערך אחריו מרדף מלווה במהומה רבתי. לבסוף, לאחר מאבק אלים, הוא נעצר  ונכבל באזיקים. משם בוודאי הוסע לתחנת משטרה, נעצר ואולי גם שוחרר אחר כך בערבות. מאבטח של הקניון שעמד בסמוך סיפר לי כי מרדף השוטרים אחרי פורעי החוק הללו הוא מעשה של יום יום. לדבריו, צוות המאבטחים של הקניון אף הוא אינו נמלט מהמרדף, וכמעט כל יום ישנו מקרה שמאבטח רץ בדחיפות לסייע לחברו מעברו השני של הכביש וחוטף דו"ח.

 

ואני שואל. האם למשטרה אין שום דבר אחר לעשות בימים אלה מלבד לרדוף אחרי הולכי רגל החוצים את הכביש באור אדום? או שאולי זו הוראה מלמעלה לנסות בכל כוח להעשיר את קופת האוצר.

(דוד הכהן)

 

3. היה היה צומת

 

היה היה פעם צומת. הוא היה סתום כרונית, מרומזר להכעיס, ומלא משאיות אשפה. קראו לו צומת מסובים. יום אחד קמו הרשויות, ועשו מעשה: הקימו גשר גדול מעליו, והביאו רווחה גדולה. הגשר אמנם לא היה מושלם – הוא היה צר מעט, ומעוקל הרבה – אבל באמת שאף אחד לא התלונן; הלאה הצומת, אמרו כולם. יחי המחלף החדש, מחלף מסובים.

 

חלפו שנים, והגשר הצר והמעוקל הפך לצוואר בקבוק. מחלפים אדירים נבנו בארבע רוחות השמיים, והוא בשלו: צר, מעוקל, מווסת את התנועה אך בקושי. קמו הרשויות והחליטו לעשות עוד מעשה. שמו של המעשה היה "פרויקט יישור מחלף מסובים" או משהו מעין זה, אם זכרוני אינו מטעני.

 

המעשה (הפרויקט, ליתר דיוק) עדיין לא תם ולא נשלם. הנתיבים אכן הורחבו, הגשרים התעצמו, הגדרות צמחו לגובה והתאורה מאירה פניה לחייל – אבל הנסיעה עדיין קשה, משום שהמכלול טרם נפתח לתנועה. זרימת המכוניות מתנהלת עדיין לאיטה, בנתיב המעוקל. פסולת הבניין עודנה מושלכת בכל פינה, המחסומים הארעיים מונחים על הנתיבים, והסוף אינו באופק.

 

ומדוע נצרך אני אל הזכרון? כי השלטים – אלה המודיעים על מהות הפרויקט, מתכנניו, מבצעיו ותאריך הסיום שלו – כבר מזמן אינם. באה הרוח ונטלה אותם, ואולי הם הוזמנו מראש למסיבה אחרת, ולא יכלו להמתין. כך שגם אם אני מוכן להישבע כי בעבר ניצב שם שלט, המודיע כי העבודות יסתיימו עד מרץ 2003 – הראיות אינן לצדי.

 

וזה המצב כעת: פרויקט גדול, יקר, חשוב, היה אמור להסתיים כבר לפני מחצית השנה. כותרת או כינוי אין לו, אף לא פועלים, אין לו תאריך סיום מובטח, ורק השד יודע מה בדיוק עוד עושים שם, ומדוע לעזאזל לא נושפים עליו נשיפה אחת גדולה, מעיפים את האשפה, מסיימים את הצביעה ופותחים את הנתיבים (או, למצער, קובעים שלט חדש, ובו תאריך סיום מעודכן. בימים נוראים כאלה, גם שילוט אמין הוא לא משהו שצריך לזלזל בו).

(גדי שוורץ)

 

 4. לא עומדים בזמנים

 

ג' היא אישה עסוקה. עבודתה בחברת הייטק מובילה לא מותירה לה הרבה זמן פנוי ואת זה, היקר כל כך, היא מעדיפה שלא לבלות בין מדפי הסופר. לטובת נשים אלה הומצאו ללא ספק הקניות הווירטואליות או במילים אחרות ה"נט-סל."

 

באופן קבוע משתמשת ג' בשירותי הנט-סל ובאופן קבוע מתעצבנת. הרעיון מצוין: הקונה (במיקרה זה אישה אך גם גברים מוזמנים) נכנסת לאתר, בוחרת את המצרכים, מסמנת את זמן האספקה הנח לה ומתפנה לעיסוקיה. אלא שיותר ויותר פעמים גילתה ג' (במיוחד בערבי חג או ימי שישי) כי זמני האספקה הנוחים לה כבר תפוסים, וממילא אין היא יכולה להשתמש בשירות.

 

נחשו מתי גילתה עובדה מצערת זו? נכון, בדיוק אחרי שסיימה מסע וירטואלי בין המחלקות השונות ואלפי המוצרים, כשהיא מסמנת רשימה ארוכה-ארוכה של מצרכים לשבת. נסיונותיה הנואשים להגיע בראשית הדרך אל רשימת זמני האספקה עלתה בתוהו שהרי מדובר, כך הגולם (סליחה האתר), בשלב מתקדם אליו לא ניתן לקפוץ לפני השלב הבסיסי, שלב רשימת הקניות.

 

לג' נמאס:  עד שלא משנים את הסדר, אני לא שם. אם התכוון המשורר לחסוך את זמני היקר - הרי זה עושה לא מעט פעמים לגמרי ההפך.  אז מנהלי נט-סל - אנא החליפו את הסדר לאלתר! החגים, ואתם הקניות האין-סופיות, לגמרי בפתח. ישונה, כמה פשוט, סדר הדברים, ובא לציון גואל.

 

קניות נעימות וגם חג שמח.

(טלי חרותי סובר)