הורשעו 3 בכירים באחריות למות הילדה אמיליה כהן

אמיליה כהן נהרגה לפני חמש שנים לאחר שנפלה מחלון כיתתה בבית ספר לוריא בירושלים. בית המשפט הרשיע את המנהלת ושני עובדים לשעבר בעיריה באחריות למותה. חמישה אחרים זוכו. השופטת: "חלון פתוח לרווחה בכיתת ילדים הינו 'כפרצה הקוראת לילד' ורק בנס לא היו מקרים נוספים". האב: הפרשה לא הסתיימה

בית משפט השלום בירושלים הרשיע הבוקר (ב') שלושה מבין שבעה בעלי תפקידים בעיריית ירושלים ובמשרד החינוך באשמת אחריות לתאונה בה נהרגה לפני כחמש שנים אמיליה כהן, תלמידת כיתה ג', לאחר שנפלה מחלון כיתתה בבית הספר "לוריא" בירושלים.  

 

השלושה הם מנהלת בית הספר, שרה אנג'ל, ושני עובדי העירייה בעבר: סגן מנהל פיקוח ואחזקת מוסדות חינוך ואחראי מטעם העירייה למבנה בית הספר, דוד בוחבוט, ומנהל אגף בדק בית בעירייה ואחראי מטעמה לתחזוקת בתי ספר, ריצ'ארד דומי.  

 

שיחקה בהפסקה עם חבריה 

 

ב-16 ביוני 98' בשעה 10:00 בבוקר, בזמן ההפסקה הגדולה, ישבה אמיליה כהן בת ה-9 על אדן חלון שבכיתתה הנמצאת בקומה השנייה של בית הספר (אדן החלון היה בגובה של כשישה מטרים מהקרקע).

 

החלון עליו ישבה כהן היה פתוח, ולא היה מוגן ברשת, סורג או כל אמצעי מיגון אחר מפני נפילה. כהן שיחקה בקלפים עם תלמידים נוספים, וכאשר הרימה את ידה כדי לזרוק את הקלפים, איבדה את שיווי משקלה, ונפלה לאחור מגובה של כשישה מטרים. היא נחתה על גדר עשויה בטון וספגה מכה חזקה בראשה אשר גרמה לפגיעות חמורות בגולגולתה. כמה ימים לאחר מכן נפטרה כהן פצעיה בבית החולים.

 

במשך כמעט שנתיים התקיימה חקירת משטרה שהעלתה כי במסגרת תוכנית שיפוץ של מינהלת חינוך ירושלים (מנח"י) בבתי הספר הוחלפו חלק מהחלונות בבית הספר לוריא, אך לאחר החלפת החלונות, לא הוחזרו הרשתות המסורגות שהיו מחוברות אליהם, ועל אדני החלונות שבכיתות לא הוצב שום מכשול למנוע נפילת ילדים.

 

בתום החקירה, הוחלט להעמיד לדין שבעה בעלי תפקידים בעיריית ירושלים ובמשרד החינוך באשמת גרימת מוות ברשלנות:

 

דוד בוחבוט - מי שהיה סגן מנהל מנח"י לפיתוח ואחזקת מוסדות חינוך בעיריית ירושלים. נטען נגדו כי במסגרת זו היה אחראי על מבנה בית הספר, בין היתר לשיפוצים, לתקינות החלונות, בטיחותם, ולכך שהחלונות יהיו מתוכננים ומותקנים באופן שלא יהיה ניתן ליפול מהם.

ריצ'רד דומי - לשעבר מנהל אגף בדק בית במנח"י, ואחראי מטעם העירייה לתחזוקה השוטפת במבנה בית הספר.

 

בנוגע לשניהם נטען כי הם התרשלו וגרמו בכך למותה של כהן בכך שאישרו את מפרט החלון בכיתה בה למדה, בלא לתת את הדעת לסיכון ולאפשרות של נפילת תלמידים מהחלון. הם  איפשרו התקנת חלון שתלמיד יכול ליפול דרכו, לא הורו על התקנת מעקה, סורג, אדנית או אלמנט מיגון אחר שימנע ישיבה על אדן החלון ונפילה ממנו.

 

עוד נטען נגד השניים כי הם לא שעו לפניית המנהלת אנג'ל וסגניתה, להתקין סורגים על החלונות או להחזיר את הרשתות המסורגות שהורדו מהם ולא בדקו אם קיימת סכנת נפילה מהחלונות.

 

בוחבוט ודמי הורשעו בכך שקיבלו התרעות אך "לא עשו מה שהיה צריך לעשות מתוקף תפקידם". המנהלת שרה אנג'ל הורשעה כי ידעה, ניסתה לעשות ולא עשתה די למנוע את הסכנה.

 

שופטת בית המשפט השלום בירושלים, רבקה פרידמן פלדמן, החליטה לזכות חמישה נאשמים נוספים, בטענה כי הם לא אחראים בפלילים למותה של כהן. החמישה הם: בנימין אברהם - מפקח העבודה מטעם מחלקת בדק בית של מנח"י; נח רבינוביץ' - לשעבר מנהל המחלקה לבטיחות מבני בתי ספר במשרד החינוך. חברת "מרמנת" שהיתה אחראית לספק בין היתר שירותים של ביקורת ובדיקה בנושא בטיחות, ויועצי הבטיחות - רוני פרקין ופאבל לרמן.

 

"פרצה הקוראת לילד"

 

בהכרעת הדין כתבה השופטת: "כשמדובר בילדים קטנים, ובהם ילדים בגיל תשע, השארת חלון פתוח ללא כל סורג או מחסום אחר, כאשר די בהעמדת כיסא או שולחן כדי להגיע לאדן החלון, כאשר ניתן לשבת על החלון, לעמוד עליו ולהתכופף דרכו כדי להביט אל החצר, הינה כהעמדת מכשול בפני עיוור והיא מהווה מעשה רשלני. לא מדובר 'בחוכמה לאחר מעשה', אלא במצב בו גורמים שונים במערכת, שמו ליבם לסכנה הטמונה בחלון, התריעו בפניה ולמרות זאת, לא נעשה דבר".

 

לדבריה, "בהסתמך על קיומו של תקן, המוגדר בחוזר מנכ"ל, מתוך הנחה כי אם החלון עומד בתקן, ככל הנראה הסכנה ממנו אינו סכנה ממשית. כשלעצמי, אני סבורה כי חלון פתוח לרווחה בכיתת ילדים הינו 'כפרצה הקוראת לילד' ורק בנס לא היו מקרים נוספים של נפילת ילדים מהחלונות".

 

השופטת הוסיפה כי "מכל הנאשמים, מי שהיתה בקו הראשון מבחינת השמירה על ילדי בית הספר ועל ביטחונם, היתה מנהלת בית הספר. להבדיל מנאשמים אחרים שאינם מצויים בבית הספר כדבר שבשגרה, היא זו שאמורה להיות במקום יום יום, היא זו שנמצאת במגע קבוע עם צוות בית הספר ועם הילדים, היא זו שמבחינה ראשונה מבין הנאשמים בליקויים ובמפגעים שבבית הספר והיא זו שחייבת לפעול להגנה על שלומם של הילדים ולכך שיחזרו לביתם בריאים ושלמים".

 

"מבחינה ציבורית הפרשה לא נגמרה"

 

בתגובה להחלטת בית המשפט אמר אביה של אמיליה, אברהם כהן: "השופטת אמרה את דברה. אני לא חולק על דעתה של השופטת. מבחינה פלילית הסתיימה הפרשה אבל מבחינה ציבורית היא לא הסתיימה. יש עוד אשמים שלא הגיעו לבית המשפט, אני אתקוף אותם מבחינה ציבורית גם בבג"ץ".

כהן הוסיף: "לא ביקשתי נקמה נגד אף אחד אלא את האמת. הכאב לא נגמר. זאת בתי. הכאב הוא עצום. מה שיש לי עכשיו זאת מסיכה. אין לי חגים ואין לי אירועים. אני תכננתי חיים אחרים והם תכננו לי חיים אחרים".

 

עיריית ירושלים: שיפרנו את תנאי הבטיחות

 

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה לפסק הדין: "נימוקי הכרעת בית המשפט טרם נמסרו לעיריית ירושלים. יחד עם זאת, מבהירה העירייה כי שלושת המורשעים אינם עובדים עוד במנח"י (שניים מהם פרשו לגמלאות).

 

"העירייה שמה דגש וביצעה במהלך השנים מאז אירע המקרה הטראגי פעולות רבות לשיפור תנאי הבטיחות במוסדות החינוך בירושלים. במנח"י פועל מהנדס בטיחות, המרכז את הטיפול באיתור, מיפוי וטיפול בליקויי בטיחות. 35 עובדי מחלקת בדק בית עברו הכשרה מקצועית מקיפה בנושא בטיחות בהיקף של 160 שעות. הופעל מערך השתלמויות לבעלי תפקידים במוסדות חינוך (אבות בית, סייעות, עובדי תחזוקה).

 

"במסגרת תקציב שנת 2003 של עיריית ירושלים הושקעו כ- 10 מיליון שקל בטיפול בליקויי בטיחות, לפי תוכנית עבודה שנתית מפורטת המבוססת על דו"חות בטיחות, בהתאם לסדר קדימות של הצרכים".