מת לרקוד טנגו

סטיב לואיס מסביר ל-ynet מדוע האלתיאה ממציאה מחדש את סיאט, ומספר לנו כי הליאון החדשה כבר מוכנה. בלילות הוא חולם טנגו ומפחד מפולקסווגן...

"הגענו לסוף הדרך בחיפוש אחר הזהות שלנו. סוף סוף יש לנו על פס הייצור פנים חדשות, קו חדש". הדובר סטיב לואיס, ראש מחלקת העיצוב של סיאט, וחתן השמחה הראשי בדוכן של היצרן הספרדי. חשיפת האלתיאה מהווה עבורו יום חג של ממש, למרות שהיא עדיין מוגדרת באופן רשמי כמכונית תצוגה ולא יותר. "אם אתה שואל אותי" הוא אומר, "אפשר לראות בה גרסת קופרה R לאלתיאה הסדרתית". וכן, אני אכן שואל אותו מכיוון שאיש אינו יודע יותר ממנו. והוא מאשר - אנחנו מביטים בדבר האמיתי, פחות או יותר.

 

תעודת זהות

 

"נכון, גם עם הטולדו והליאון הנוכחיות חיפשנו זהות חדשה. אבל אז באו דה-סילבה (וולטר, המעצב א.ש.), ופייך (פרדיננד, "מר פולקסווגן" א.ש.), ואמרו שצריך משהו אחר. אז התחלנו לחפש כיוון חדש. זו הייתה משימה קשה, מכיוון שלסיאט אין היסטוריה או מורשת ספורטיבית שניתן לחזור אליה, ולקבל כיוון ברור. פשוט לא היו לנו עיצובים קלאסיים שמייצרים השראה".

 

"הפתרון בו בחרנו היה לייצר מכוניות תצוגה, כדי לקבל את ההשראה הנחוצה. אבל בסופו של דבר החל הציבור להתעייף, ודרש את הדבר האמיתי". הציבור מבקש? הציבור מקבל. ולא רק את האלתיאה במצב של כמעט-כמעט, אלא עוד מעט גם ליאון חדשה שתישען על בסיס גלגלים דומה של 258 ס"מ. וכן, אם שאלתם, בין שלל הגרסאות לכל אחד מהדגמים, יהיו גם כאלה עם הנעה כפולה.

 

מי קדם למי

 

אם תהיתם מדוע מוצגת האלתיאה, בסך הכל מעין מיניוואן ספורטיבי-נישתי שעוד לא הוכיח אפילו כי יש לו הצדקה שיווקית אמיתית, לפני הליאון החשובה יותר, לואיס מסביר כי מדובר בהחלטה שיווקית ותו לא. "הליאון והאלתיאה מוכנות לחלוטין לפס הייצור. בסופו של דבר, הייתה זו החלטת הנהלה שהביאה לכאן את האלתיאה והותירה את הליאון במנוחה והרחק מעיניהם של עיתונאים. למה? "כי שוק המיניוואנים הקומפקטיים פורח, ולנו אין אף מתחרה בולט".

 

ומה אמורה לספר לנו האלתיאה על המראה העתידי של סיאט? לפי אנשי סיאט כדאי לשים לב לחזית עם יחידות התאורה והסבכה הקדמית הבולטת, הקו "המטפס מעלה" של החלון האחורי, כמו-גם ה"קו הדינמי", מעין פיסול אופקי בחלקה העליון של הדופן. כל אלה יגיעו לדגמי היצרן כבר בעתיד הקרוב, ויהוו "חתימה" ברורה ומזהה. וכן, גם ה-S הגדולה של Seat מאחור תגיע, "אבל אנחנו רוצים שבעתיד לא תהיה בעיה לזהות את סיאט גם כאשר היא איננה".

 

אגב, מבחינת לואיס חשובה האלתיאה אפילו יותר מהאיביזה. למען האמת, אני קולט אצלנו לא מעט גילויי אכזבה מהסופר-מיני המוכרת לנו היטב. ואין שום בעיה לזהות הסכמה כי מי שמעוניין לשווק לציבור מותג לטיני חם-מזג, חייב להעניק למכונית שלו יותר שרירים, חוצפה ואנרגיות. "האיביזה הייתה אמנם מוצר נכון בזמן שיצאה לכביש. אבל היורשת חייבת להיות שונה לגמרי. הייתי רוצה לראות באיביזה הבאה מכונית שמצהירה בגלוי כי היא מיועדת לתענוג של נהיגה וכיף מהחיים, כמו נניח המיני החדשה, שהוכיחה כי יש שוק עצום למכוניות שמדברות בשפה זו".

 

החלום

 

אבל מה שבאמת מעסיק את לואיס בלילות, זה איך הוא מצליח לשכנע את מי שצריך להביא לייצור את הטנגו, הרודסטר הקטנה של סיאט שנחשפה כאן לפני שנתיים. "אנחנו מנסים למצוא דרך לייצר את הטנגו בלי להפסיד כסף, ובינתיים פשוט לא מצליחים, למרות שהפלטפורמה כלל אינה בעייתית. אנחנו יכולים לבסס אותה על האיביזה או על הליאון הבאה, אבל בכל דרך אנו רואים רק ספרות אדומות - או שטרות מרשרשים - מול העיניים".

 

אני כמעט ורואה עצב בעיניו של המעצב הצעיר, אך לא מתאפק לשאול אותו אם אפשר לוותר על כל הרעיון. "לא ממש" הוא עונה במהירות. "יתכן ונחליט בסופו של דבר להשקיע בטנגו כמקדמת תדמית, למרות ההפסד הצפוי. זו הרי יכולה להיות מכונית חשובה לבניית המותג מבחינת דימוי והקרנה. אבל עכשיו, כשאני רואה את ה-R רודסטר של פולקסווגן, אני מודאג יותר" הוא מוסיף בכנות. "אם הם יביאו אותה לייצור לפנינו, אז אין טעם לעשות את הטנגו כלל"...

 

לסיקור המלא של תערוכת פרנקפורט - לחצו כאן