מה שיותר כחול יותר עמוק?

"ההיסטוריה של הפורנוגרפיה", סדרה חדשה ב-yes+, מקריבה הרבה בשמה של ההיסטוריה

הכל התחיל בבקשתי לכתוב על רצועת השידורים החדשה בכבלים; זו של הסרטים הכחולים המשודרת מאוחר בלילה בערוץ הסרטים. "אין רצועה כזו!", ענה לי העורך, "אתה מתכוון כנראה לערוץ החדש שלהם שצריך לשלם עבורו". "יש ויש", עניתי, "כל לילה, בסביבות 01:20, יש סרט ארוטי בערוץ הסרטים". העורך פתח את עיתונו ודפדף בו נמרצות. "אין כאן כלום", המשיך להתעקש, "רק איזה סרט מדע בדיוני עם שון יאנג".

בסיכום הסדרה "ההיסטוריה של הפורנוגרפיה" העולה על המסך היום ב 21:30 בערוץ yes+, אומרת הקריינית שעולם הפורנו מקביל לשלנו - קיים ולא קיים בו זמנית, מציאותי ובדיוני באותה עת. אנחנו מוקפים בפורנוגרפיה, אבל יכולים, אם רק נבחר, שלא להבחין בה לעולם. או לפחות כמעט לעולם. תלוי איך מגדירים פורנוגרפיה

רבותי, ההיסטוריה עוזרת

כיוון שצפיתי רק בשני הפרקים האחרונים של הסדרה, יצא שהגעתי הישר אל הלבה הרותחת של הפורנו - המאה העשרים ובמיוחד מחציתה השניה, העידן בו הפכה הפורנוגרפיה לתעשייה. מתברר שפורנוגרפיה היא לא רק עניין של גיאוגרפיה, כמו שנהוג לומר, אלא גם של היסטוריה. ולא מעט היסטוריה.

הסדרה מנסה להציג את תולדותיה של תעשיית הפורנוגרפיה מנקודת מבט אקדמאית ומדעית משהו. הפרק הרביעי למשל, מוקדש לשנים הגדולות של הפורנו, שנות השבעים והשמונים. הוא בנוי מסדרת ראיונות עם סוציולוגים, פסיכולוגים והיסטוריונים, לפחות מטעם עצמם. בליווי צמוד של כוכבי הסרטים עצמם הם מספרים על מה שהתרחש בשנים אלו בעולם הפורנו. כוכבות ענק כמו לינדה לאבלייס ומרלין צ'יימברס, גיבורות "גרון עמוק" ו"מאחורי הדלת הירוקה", שניים מהלהיטים הגדולים של כל הזמנים, מספרות בנוסטלגיה על השנים היפות שלהן בתעשייה.

תזכורת למאוננים

והכל מדווח כאילו מדובר כאן על ההיסטוריה של הוליווד ולא של עמק סן פרננדו השכן, מרכז תעשיית הפורנו הקליפורנית. הנושא היחיד שלא מוזכר הוא ניצול הנשים. הכל מתואר בצבעים ורודים, או שמא כחולים, של סיפורי הרפתקנים–מהפכנים, מין צ'ה גווראים ופידל קסטרואים של סרטי הפורנו, המוכנים לחרף את נפשם כדי לאפשר לאולם קולנוע מלא גברים חרמנים לאונן את עצמם לדעת אל מול ערמות השדיים המוקרנים על המסך. חלוצים אלה, במאי ומפיקי הפורנו ומסביריהם האינטיליגנטים מהאקדמיה, לא מזכירים ולו במילה אחת, את תעשיית הסמים והניצול שהביאה נשים רבות - אולי לא את לינדה ומרלין הנ"ל - אבל לבטח לשחקניות רבות בסרטים אלו, לעשות את מה שעשו. בסדרה המנסה להיות עניינית והיסטורית, העובדה הזו מאוד צורמת.

סקס, שקרים ווידאוטייפ

הפרק החמישי, לעומת זאת, מוקדש לזמננו ולמהפכת הוידאו. הכוכבת הגדולה כאן היא אנאבל צ'ונג המהוללת ששכבה עם 251 גברים ברציפות ביום אחד כדי לזכות בתואר המפוקפק “the biggest banggang", תואר שנגזל ממנה חודשים ספורים לאחר מכן על ידי נערה שהיתה כנראה קצת יותר מהירה ממנה.

העצבים שעורר בי הפרק הקודם התחלפו בתדהמה וגועל בתחילת פרק זה, אבל אני חייב להודות שהסקרנות והגיחוך ניצחו למשך רגעים ארוכים. כמו גם הרעיון המשעשע, אם כי לא ברור עד כמה אמין ומדויק, המוצג בסוף הפרק ומתאר את יצירות הפורנו של ימינו כתעשיה ביתית, שבה מחצית הסרטים שנמכרים בחנויות כיום הם סרטים המתארים את חיי המין של אנשים רגילים.

הפרק מציג גם סדרה ארוכה של מוזרויות המופקות ברחבי העולם ובעיקר בארצות-הברית, כמו סרטי משגלים של זקנים וזקנות, סרטים עם גמדים, סרטים עם בני אדם השוקלים 250 ק"ג, או סרטים המשתמשים בטכניקות צילום של חדרי ניתוח. והכל בשמה של ההיסטוריה, כמובן.

אז חברות וחברים, מחרמן זה לא. לזה נשאיר את הרצועה המאוחרת של ערוץ הסרטים ולא נאמרה כאן אף מילה על שיעמום בסדרה; כי מה לעשות, להציץ אוהבים כולם, ובטח במסווה של סקירה היסטורית.