ראו את כל הפרקים הקודמים בסוף הכתבה
מעניין שדווקא קליבלנד, העיר הישנונית והשמרנית, הפכה למשכן ההנצחה של הרוקנרול. זה קורה בהיכל התהילה, השוכן במבנה מרשים ליד מוזיאון המדע ובסמוך לאחד האיצטדיונים המפוארים של העיר.
באולמות ההקרנה במקום יציגו בפניכם את תולדות הרוק, שצמח לדעת ההיסטוריונים ממוסיקה שחורה שעברה תהליך של סינתזה עם מוסיקת הקאנטרי האמריקנית והולידה כוכבי נצח כמו אלביס פרסלי, בוב דילן, בוב מארלי ג'ימי הנדריקס, הדלתות, האבנים המתגלגלות יו-2, והרשימה עוד ארוכה. אבל כל הכוכבים שרואיינו בסרטים הדוקומנטריים המוצגים במקום מודים בגלוי שאת המהפכה הגדולה הנהיגו דווקא הביטלס, בכלל להקה בריטית. היו גם כוכבי רוק שלא היססו להודות מול המצלמות שהסמים היו זרז משמעותי ליצירה המוסיקלית שלהם. אחד מהם אף הצהיר שהוא עישן את כל פרו.
עם הכוכבים המונצחים בהיכל התהילה נמנים כאלה שחסר ידע כמוני לא היה משייך אותם כלל לאנשי הרוק, כמו הזמרים ריי צ'ארלס וארתה פרנקלין והחצוצרן לואי ארמסטרונג. מכל מקום, זהו היכל קודש למעריצים של כל הלהקות והזמרים בהווה, בעבר ובעתיד.
בחנות המוזיאון ניתן להתמסר לעבודת האלילים ולרכוש מזכרות הקשורות לכוכבי רוק נערצים. מדי פעם נערכות בקליבלנד הופעות רוק בחסות ההיכל.
למי שמתעניין בנושאי ים וספנות, הרי שממש ליד היכל התהילה של הרוקנרול ניצבת אוניה גדולה שהפכה למוזיאון. אורכה של וויליאם ג'י מאת'ר יותר מ-200 מטר והיא בעלת מעמס של 8,662 טון. היא נבנתה ב-1925 וערכה במשך 55 שנה יותר מ-1,500 הפלגות, במהלכן נשאה בבטנה עופרות ברזל ופחם שהפכו את קליבלנד למרכז תעשייתי. ב-1981 הפכה האוניה, שהושקעו בה לא פחות משישה מיליון דולר ועוד רבע מיליון שעות עבודה של מתנדבים מקומיים, למוזיאון המנציח את תולדות הספנות בימת אירי ואת תולדות קליבלנד בתקופה התעשייתית שלה.
יערות גשם ומדבריות חממה
קליבלנד היא לא עיר מובהקת של רוק וריקודים ברחובות. יש בה גם מוזיאונים חשובים שראוי לבקר בהם. במוזיאון השוכן במבנה קלאסי מרשים בכתובת איסט בולווארד 11150, באזור המשתרע מסביב לאוניברסיטה המקומית, תוכלו בין השאר לראות אוסף מעניין של אמנות מאיה ממרכז אמריקה, אמנות מהמזרח הרחוק ועבודות אפריקניות. בנוסף, יש שם ציורים של גדולי האמנים מהתרבות המערבית, כמו רנואר, פיקאסו וג'ובני די-פאולו, או תמונת הקופידון הממזר, המארח לחברה במיטה עלמה בתולית צרפתיה, פרי מכחולו של הצייר הצרפתי ז'אן-לואי דוד.
במקום נמצא גם אוסף גדול של אמנות אמריקנית, החל מציור 'החותרים' של תומס איקינס וכלה בדיוקן מרלין מונרו של אנדי וורהול. אחת האטרקציות של המוזיאון היא 'חצר האבירים', שם מוצגים שריונים למכביר, כולל אביר רכוב על סוס כשהוא עטוי שריון מנחושת קלה.
גם הגנים הבוטניים של קליבלנד, השוכנים בקרבת המוזיאון לאמנות ומוזיאון הטבע, שווים ביקור, מה עוד שהכניסה ללא תשלום. מגיעים אליהם מהכביש הבין-מדינתי I-90. בחממה הממוקמת באולם גדול משוחזרים סוגי אקלים וצמחים מחבלי עולם שונים, החל מאזורי מדבר וכלה ביערות הגשם של קוסטה-ריקה.
במוזיאון הטבע יש בין היתר גלריות המוקדשות לתת-נושאים שונים, אבני חן למשל. במקום תוכלו לפגוש את השלד של 'לוסי', אחת הסבתות העתיקות של המין האנושי שגילה המשוער הוא עשרות אלפי שנים, וגם שלד הענק של אחד הדינוזאורים הגדולים, באורך 23 מטר.
לולי דה טרולי
את קליבלנד ייסד גנרל מוזס קליבלנד, ב-1796, אבל המתיישב הרציני הראשון, לורנצו קאטר, הגיע למקום רק שנה אחר כך. בשנת 1802 מנתה העיר לא יותר מ-76 זכרים בוגרים.
קליבלנד, שהיתה בתחילת דרכה עיר ספר, הפכה להיות, עם פרוץ המהפכה התעשייתית, לאחת הערים המשגשגות והמובילות כלכלית בארצות הברית, בזכות ישיבתה על דרך ימית חשובה. בקליבלנד נבנו בתי-חרושת רבים בשל קירבתה למכרות ברזל ופחם. בעקבות הביקוש לידיים עובדות ועקב אווירת הסובלנות ששררה בה, נהרו אליה לאחר מלחמת האזרחים אלפי שחורים מהדרום, ואוכלוסייתה מונה גם כיום אחוז ניכר של שחורים. לעיר נמשכו גם לא מעט יהודים, והיום מונה הקהילה עשרות אלפי איש, מכל הגוונים והזרמים.
מרבית האטרקציות והאתרים המבוקשים בקליבלנד ממוקמים ליד הנהר עם השם האינדיאני קויאהוג'ה (הנהר המתעקל), שנשפך לימת אירי. האזור הזה, אדמה שטוחה בין שתי גדות של אותו נהר, נקרא FLATS, ובו התגוררו גם עשירי העיר, דוגמת משפחת רוקפלר.
אם אתם רוצים ללון במקום נחמד וייחודי, ההמלצה שלי היא 'בריסלי אין', פונדק יוקרתי עם מספר קטן של חדרים. המקום, גם הוא במעגל האוניברסיטאי של קליבלנד, נבנה ב-1896. כתובת הפונדק: רחוב קורנל מס' 2203 (טל' 216-791-6500).
אחת האטרקציות התיירותיות של העיר היא ה'פאואר סטיישן האוז', ששופץ והפך למשכן למסעדות ופאבים, וממנו ניתן לצאת לסיור הנקרא 'לולי דה טרולי', שבעזרתו אפשר לנוע בין שאר מוקדי המשיכה שהעיר קליבלנד מזמנת לתיירים.
בכתבה הבאה: הדרך לדטרויט