כשכוכבים כבים

דיסק התוכנית "כוכב נולד" מציג את האמת במערומיה: החבר'ה נחמדים, אבל כשרונם המוזיקלי מוגבל למדי. תפקידם העיקרי בחיים היה לייצר כסף בשביל מישהו אחר, ו-15 דקות של תהילה בשביל עצמם

העם אוהב את נינט טייב, משוגע על שירי מימון וחולה על שי גבסו. בוריס הכי חתיך, בן הכי ממי, כברה הכי לוהטת, לירז הכי חמה, שרפי הכי קול. ילדי "כוכב נולד" הגיחו למרקע אלמונים ואבירי הרייטינג של "קשת" מיהרו למרקם ולשדרגם. אם כוכבים נולדים, מישהו מוכרח להיות המיילדת. לא ש"כוכב נולד" היתה תוכנית טלוויזיה גרועה. להפך. אבל היא היתה מבוססת על תרמית ואשלייה. הכוכבות, הסלבריטאות, הנוכחות הטלוויזיונית-תקשורתית - היא היא המטרה אליה שוגרו הנערים והנערות התמימים, ולא קריירת שירה מופלאה. במובן הזה הם לא שונים משרון אילון או מורן אייזנשטיין. תפקידם היה למלא את התפקיד המסורתי של האלמוני העולה לגדולה ומגשים בכך את שאיפות סוכני הביטוח, המורות לגיאוגרפיה והמובטלים - שיישארו בביצת חייהם, אבל יוכלו לחלום בלילה שגם להם יש סיכוי.

 

הדיסק ששיחררה באחרונה "הליקון" לחנויות: "כוכב נולד - הרגעים הגדולים בהקלטה חיה" מהווה אולי מזכרת חביבה למעריצי הסידרה, אבל הוא גם חושף את העובדה שעד כה היה נוח להתעלם ממנה: כשרון השירה של רובם המוחלט של משתתפי התוכנית הוא בינוני עד כאב ואינו עולה על זה של בני התשחורת שנבחרים תדיר לככב בטקסי הסיום של בתי הספר.

 

השירים נטולי הטראראם הטלוויזיוני נשמעים, מה לעשות, רע עד רע מאוד. הביצועים חובבניים עד כאב ומזכירים בעיקר, אודישנים מתלהבים. הפאתוס נשפך מכל פינה, אמירה אישית הס מלהזכיר, נוכחות ייחודית גם היא מוצר דליל.

 

זו אינה אשמתם של הצעירים החביבים, שנמצאים, במקרה הטוב אי שם בראשית הקריירה שלהם כשהם עדיין זקוקים לשנים ארוכות של פיתוח קול, השתפשפות מעל במות וניסיון לייצר אמירה אישית. האשמים הם מנהלי תיאטרון הבובות האנושי הזה שמוכרים להם ולציבור את האשליות. יזהר אשדות ובכירי הליקון יודעים מוזיקה איכותית מהי וזמרים אמיתיים מהם. המחמאות שהעתירו על ראשי משתתפי התוכנית, הדיסק הזריז שנשלח לחנויות ושאר תוכניות העתיד - אינן יותר מניסיון קר לדפוק קופה, ולא חשוב מי נדפק.

 

ומי שנדפק באמת הם עשרות הזמרים, הזמרות וההרכבים הנפלאים שחורשים כבר שנים את הבארבי, הקמלוט ושאר מועדוני הארץ. מקליטים דיסקים מעולים בבית ומשוועים למעט יחסי ציבור ומכונת הפצה משומנת - ללא סיכוי לקבל אותה. מי שנדפק זה קהל המאזינים שהיה יכול להיחשף למוזיקה נפלאה ואיכותית שמיוצרת פה בשולייים- ובמקום זאת מקבל מנת סכרין עטופה בדבש. נכון, זה קל לבלוע - אבל זה עושה כאבי בטן.

 

תנו לה זמן

 

ובאשר לנינט טייב, הכוכבת הגדולה של התוכנית. נינט, יש לומר, מסתמנת כצעירה חביבה ומקסימה ולא נטולת כישרון. יש לה טאץ בלוזי, ואת קטעי השירה שבהם נדרשת בעיקר נשמה ופחות מקצועיות ויכולת טכנית, היא צולחת בכבוד והביצוע שלה ל"מקיץ אל חלום" הוא הקטע הטוב בתקליט. בקטעים רבים אחרים היא נשמעת בוסרית עד כאב.

 

לטייב יש אולי את הפוטנציאל להפוך לזמרת של ממש, אבל את המזדרזים להכתירה כריטה או שרית חדד הבאה - יש לרסן. דיסק הבכורה המובטח של טייב הוא משימה קשה, עדינה ומורכבת. טוב תעשה הליקון אם תוותר על התשוקה לגרוף מהר את פירות ההצלחה, ותיתן לה זמן ממושך ללמוד, להשתפר, לבחור שירים מתאימים - ורק אז לנסות לפרוץ בקריירת סולו. כוכב שנולד כפג, עלול לסיים את חייו מוקדם מדי.