"אחי הגדול שדד בנק", מגלה לראשונה רמי אבולבן, כדורגלן הפועל תל אביב, בראיון שיתפרסם מחר בעיתון 'תל אביב' מרשת ידיעות תקשורת.
"זה קרה לפני ארבע שנים", מספר אבולבן. ישבתי בבית. ארבע בבוקר. בדלת דופקים יס"מניקים עם כלבים, כל המשפחה שלי בבית. אתה מבין איזה דבר מזעזע? לוקחים את אחי עם אזיקים. הייתי בבלק אאוט חצי שנה, לא דיברתי על זה עד עכשיו. כל מה שהיה לי עזרתי לו, עם המשפט, עורכי-דין, אבל כעסתי. לא דיברתי איתו שנתיים, כל התקופה שהוא ישב בכלא. עד היום היחסים שלנו קרירים".
- למה?
"כי הוא פגע בי ובמשפחה, הוא ידע מה זה יעשה לי. אבא שלי לא הסתכל לאנשים בעיניים. לקחתי את זה קשה".
- איך זה השפיע על הקריירה שלך?
"שיחקתי אז בהפועל כפר סבא, הייתי מגיע לאימונים מהכלא בעתלית. היתה לי עד אז שמחת חיים, אבל הפסקתי לחייך. רק חיפשתי להיות באימון כי זה היה מפלט בשבילי. כולם היו הולכים ואני הייתי נשאר, כאילו מתיימר לעזור לאפסנאי, אבל בעצם הרווחתי עוד זמן עם עצמי, כדי לא לראות את ההורים שלי חסרי אונים".
אבולבן, בן לאב ערבי, מתייחס גם להתנהגות הקהל אליו. "כן, מקללים אותי. אוהדי בית"ר היו קוראים לי בן לאדן. היה לנו למשל משחק נגד מכבי חיפה, שם יש הרבה קהל ערבי וזו קבוצה שבה משחקים באדיר וג'בארין. למרות זאת, אנחנו עומדים שם בדקת דומיה בגלל שהמשחק היה בשבוע של שני הפיגועים, היה שקט ואני שומע רק 'אבולבן מחבל'. זה לא מטריד אותי ולא מזיז לי".
- הציעו לגרש את ערפאת. מה אתה אומר?
"אם גירוש ערפאת זה מה שימנע את הפיגועים, אם אתה יכול להבטיח לי דבר כזה, אז צריך לגרש את ערפאת. אם אתה חושב שכדי שלא יהיו פיגועים צריך שרמי אבולבן לא יהיה, אז גם כן".
- מה עם צבא?
"אם היו נותנים לי, בכיף הייתי מתגייס, הרי כל החברים שלי עשו צבא. את החברים הכי קרובים שלי ליוויתי לבקו"ם, אבל יש נהלים שהכתיבו".
בראיון מתייחס אבולבן, יליד רמלה, למעברו להפועל תל אביב ולהיכרות שעשה עם העיר הגדולה. "ברמלה יש אנשים חמים. לא כמו בתל אביב. אתה רואה בן אדם זרוק, מי שואל אותו אם הוא אכל או שתה. ברמלה אין דבר כזה, אנחנו אכפתיים. אני גר בראשון בגלל הנוחות".
- פעם לא היית עובר סלקציה במועדונים יוקרתיים בתל אביב.
"למקום איכותי ונחשב מראש לא הייתי הולך, כי לא הייתי נכנס, רק ברנז'ה נכנסים במקומות כאלה. עכשיו יש לי חברים טובים, שמזמינים אותי לכל המקומות הכי טובים. הם אוהבים אותי. גם כשאני יוצא זה רק בקלאסה. לדיסקוטקים בעיר לא הייתי הולך. אתה מדבר שם עם מישהו ואתה לא יודע אם זה בחור או בחורה, פתאום ירון זה שרונה".
- היתה תקופה שעבדת כשיפוצניק.
"זו קריעת תחת. היום תעשה שליכטה, מחר תעשה שליכטה. הייתי מגיע לאימונים וכולם צחקו עליי. נסעתי מהעבודה, לוקח אוטובוסים עם דגמ"ח של צבא מלא צבע ומגיע לאימונים. פעם אפילו ישבתי בתחנת אוטובוס ולידי עבר כפיר אודי מהפועל תל אביב. שאלתי את עצמי איפה אני ואיפה הוא. עכשיו אני שם".
אבולבן גם חושף פרט או שניים מחייו האישיים. "אני כוסית. למשל, אני מגלח רגליים רק עם מכונה. זה עושה את הטיפול והעיסוי נוח יותר, וזה גם נראה יותר טוב. אני מנקה את הפנים אחרי האימונים ולפני השינה. אני מתקלח עם סבונים, מטופח, אני מפנק את עצמי. יש לי בתיק סופר-פארם שלם, זה חשוב לי".