מה שקורה כיום בשוק המשכנתאות, הוא שהבנקים מציעים למבקשי ההלוואות לדיור הלוואות בריבית משתנה עם הטבת ריבית לתקופה הראשונה עד למועד שינוי הריבית הקרוב (בדרך כלל שנה עד שנתיים). לאחר תקופה קצרה זו מתייקרת הריבית באופן חד עד לתום תקופת ההלוואה. מה שקורה בפועל כיום, הוא שלקוחות שנטלו משכנתא בינואר-אוגוסט השנה, ישלמו בעוד שנה תוספת ריבית של 1.1%: מ-5.54% בשנה ל-6.65%. מסתבבר, שהשפעתה בפועל על שיעור הריבית הכולל שישלם הלווה במהלך כל חיי ההלוואה היא נמוכה יחסית.
במועד לקיחת ההלוואה נקבעים מועדי חידוש ההלוואה, שיעור הריבית בתקופה הראשונה, ריבית העוגן ושיעור הריבית שיתווסף לעוגן זה לאחר מועד חידוש הראשון של ההלוואה. מה שקורה בפועל הוא שהריבית מהתקופה השנייה ואילך תהיה בדרך כלל גבוהה יותר מהריבית שתשרור באותו זמן בשוק. חלק מהבנקים אף קובעים ריבית שבמפורש מוסיפה בין 0.3% ל-0.6% על הריבית הממוצעת על ההלוואות לדיור שמפרסם בנק ישראל, והלקוחות מסכימים לכך.
בעבר נפגעו לקוחות מהלוואות כאלה, כאשר הבנקים חידשו את ההלוואות לאחר התקופה הראשונה לפי עוגן ריבית פנימי שהם קבעו באופן שרירותי. הדבר חייב את הפיקוח על הבנקים להתערב ולחייב את הבנקים לעגן את שינוי הריבית בעוגן אובייקטיבי חיצוני.
הפיקוח על הבנקים הורה, בנוסף, לבנקים לגלות ללקוחות העומדים ליטול הלוואות לדיור בריבית משתנה את הריבית המתואמת לאורך כל חיי ההלוואה. ריבית זו לוקחת בחשבון את שיעור הריבית העתידי הגבוה שישלם הלווה בתקופה שלאחר מועד שינוי הריבית. בפועל נראה, כי גילוי זה עדיין לא השיג את מטרתו. זו גם הסיבה שהפיקוח מתכוון להתערב ביתר שאת בנושא. זאת, על מנת שהלקוחות יוכלו להשוות ביתר קלות בין הבנקים בזמן שהם בוחנים את הצעותיהם