"בשבוע האחרון של החופש הגדול שלחו לי נער בן 16 שעבד שבוע וחזר לבית ספר, ובזה זה נגמר. אני רוצה להעסיק ישראלים, אבל הישראלים לא רוצים לעבוד. כולם בוכים שאין עבודה, ואילו אני לא מצליח למצוא עובדים. אפילו להתעניין בתנאים לא באים. שומעים עבודות ניקיון ובורחים. בלית ברירה אני מעסיק ערבים ישראלים מהמשולש. המלצריות שנשארות לסגור את המסעדה לא אוהבות את זה, אבל אין ברירה. אף אחד אחר לא מוכן לעשות את העבודה הזו.
"אני משלם 22 שקל נטו לשעה פלוס נסיעות ואוכל. זה הרבה מעל לשכר המינימום (שעומד על 18 שקל לשעה). מי שעובד כל יום יכול להגיע, עם 10 שעות עבודה, ל-5,000 שקל ויותר בחודש.
"העבודה שאני מציע היא בניקיון המסעדה. זה אומר לשטוף רצפה, לרחוץ כלים, לנקות את המסעדה. זו אולי לא העבודה הכי נעימה בעולם, אבל למי שאין עבודה ויש ילדים לפרנס, שלא יישב בית ויראה בטלוויזיה מקרר ריק מאוכל. עם 5,000 שקל בחודש אפשר כבר לפרנס משפחה, ושלא יספרו לי שאין עבודה.
"מה ההסבר שלי? פשוט ולעניין – הישראלים הפכו להיות עם של עצלנים. אין תשובה אחרת. פשוט לא רוצים לעבוד בניקיון. אני לא יודע איפה נדפקנו בנקודה הזו. חבר'ה שגמרו צבא, נוסעים לאמריקה ומוכנים לעשות שם כל עבודה שרק ימצאו. אבל תציע להם בארץ לעבוד בסבלות או בניקיון והם יצחקו לך בפנים.
"אני חושב שביבי צודק, שהתרגלנו לחיות על קצבאות במקום לעבוד. זה כמו שאתה לוקח ציפור שהתרגלה לאכול מהיד שלך ואתה משחרר אותה בטבע. תוך זמן קצר היא תמות כי היא איבדה את היכולת למצוא אוכל בעצמה. גם אנחנו התרגלנו כנראה שמאכילים אותנו בקצבאות, במקום לצאת ולעבוד. אני לא יודע איך מתקנים את זה. אולי ביבי צודק, ויכול להיות שכאשר נבין שהחגיגה נגמרה וצריך להפשיל שרוולים, יחזרו הישראלים גם לעבודות "השחורות".
"בשורה התחתונה, כולם יודעים את האמת - יש עבודות למי שבאמת רוצה לעבוד, אבל מה יותר נוח מלשבת בבית ולקבל כסף מהמדינה"?
עריכה: גבי קסלר