המקסיקנית

אחרי "פרידה" שוב חוזרת סלמה האייק לטריטוריה שלה ב"היו זמנים במקסיקו", אך טוענת "אני לא 'מקסיקנית מקצועית', אין לי אג'נדה כזו". על אנטוניו בנדרס, הפרטנר שלה, היא אומרת "כבר עשינו את זה לפני שמונה שנים", וניסיון לפלוש למרחב האינטימי שלה נענה ב"אין בחיי דרמות או סקנדלים". לפחות היא מגלה מה דעתה על אריק שרון ושוורצנגר

לפני תחילת הראיון וכניסת העלמה לחדר במלון "ריג'נסי" בניו יורק, מגיח פנימה המלווה האישי השחור שלה, המזכיר בחזותו את מייק טייסון, אם כי הרבה פחות מנופח. אגב, גם שומר הראש השני שלה שחור. גב' סלמה האייק פוליטיקלי קורקטית עד הסוף. דמוי טייסון מבקש בתקיפות לא להציג לה שאלות על חיי האהבה שלה, ואתה קולט שמדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה (אם כי בגדול אנחנו יודעים: אדוארד נורטון אאוט, ג'וש לוקאס מ"אין כמו אלבאמה" אין).

 

ובכל זאת משחילים שאלה "מסוכנת": את לא מרגישה מוזר שאחרי הפירסום של "פרידה", הטבלואידים יותר מחטטים בחייך הפרטיים, כותבים עלייך ועל זה שאת יוצאת עם גבר זה או אחר? (תואם טייסון, שעומד מחוץ לחדר זקוף אוזניים, מחדיר את הראש פנימה עם מבט מאיים). "זה לא מוזר לי", היא משיבה. "מערכות היחסים האישיות שלי לא זוכות לקידום יוצא דופן, וזה לא שונה עכשיו ממה שהיה קודם. אני עובדת קשה כדי שעדיין יהיו הרבה דברים שאותם לא יידעו. יש כל מיני ספקולציות על חיי, לפעמים מנחשים כי צריכים לכתוב משהו, ולפעמים כאילו יודעים דברים שאפילו אני וחברי הטובים לא יודעים. אני לא קוראת את הדברים האלה, בעיני הם משעממים, ובגלל זה אני לא הופכת את חיי לפומביים. על כל פנים, אין בחיי דרמות או סקנדלים ששווים דיווח".

 

האייק, בת 37 לפני חודש בדיוק, קטנת קומה (כולה 1.57 מ') אבל אקזוטית, סקסית וחטובה, לא מנסה להסתיר את המבטא הכבד שלה, שבמקרים רבים (לא שלה) נטען שהוא אחד המכשולים להצלחה בהוליווד. האינטונציות שלה משעשעות, והיא אנרגטית ומקרינה המון חום וכנות. כעת היא ב"היו זמנים במקסיקו", סרטו של רוברט רודריגז (חתום עליו כבמאי, מפיק, צלם, מעצב הפקה, עורך, אחראי אפקטים ויזואליים, הקלטות מיקסים ומלחין המוסיקה!), המשלים טרילוגיה. קדמו לו "אל מריאצ'י" ו"דספרדו" (גם בו שיחקה האייק, כמו גם בטרילוגיית "ספיי קידס" וב"סיוט בחדר המורים", אף הם של רודריגז).

 

באגדה המודרנית המקסימה הזו היא מגלמת את בת זוגו של הגיטריסט המסתורי אל מריאצ'י (אנטוניו בנדרס), הנאלץ לצאת ממקום מחבואו כדי למנוע תוכנית התנקשות בנשיא מקסיקו. סרט האקשן המסוגנן והמיוחד הזה מצויד בקאסט מפואר הכולל את ג'וני דפ, ווילם דאפו, מיקי רורק, אווה מנדז ואפילו את הזמר אנריקה איגלסיאס בהופעה קולנועית ראשונה מפתיעה. להאייק המרשימה יש זמן מסך קטן יחסית. "הקטעים בהשתתפותי היו האחרונים שצולמו, מאחר שהם חיכו שאסיים את צילומי 'פרידה'", היא מסבירה. "ההפקות האלה התנהלו פחות או יותר בו זמנית, אפילו לא היה לי זמן להתכונן".

 

אפשר בכלל לגלם בו זמנית שתי דמויות בשני סרטים שונים?

 

"מבחינתי, זה היה דבר טוב. היה לי שבוע עבודה אחד, ומדובר באותה דמות שעשיתי ב'דספרדו' ובאותה מערכת יחסים עם אנטוניו (בנדרס). כשרוברט (רודריגז) קרא לי, והייתי עסוקה ב'פרידה' ואמרתי לו שלא הספקתי לקרוא את התסריט, הוא אמר לי 'אין צורך, כשתבואי אומר לך מה לעשות, ואת תעשי בדיוק את זה'. שאלתי, איך אלמד את הטקסט? הוא אמר שאין כל כך הרבה טקסט, ושלא אדאג.

 

"כשהגעתי לסט ושאלתי מה קורה, אמרו לי ללכת להתלבש ולהתכונן לאיזו סצינת אקשן. רוברט אמר לי, 'יש לך 15 דקות להתכונן', ומאחר שלא היה לי זמן לחשוב על התפקיד והסצינה, נאלצתי לזרוק את עצמי לתוכה. ומייד אחרי זה אומרים לי, 'עכשיו הולכים לזרוק אותך מהחלון'. אמרתי, מה?! אני לא קופצת משום חלון, תביאו מייד את הכפילה. אמרו לי, 'אין כפילה, את עושה את הפעלולים שלך בעצמך'. וכשהקניטו אותי - היא חושבת שהיא כוכבת גדולה - אמרתי, אוקיי, אני אקפוץ מהחלון...".

 

וזה עבר בשלום?

 

"מבחינה פיזית ידעתי שאוכל לעשות זאת, אבל אחר כך רעד לי כל הגוף מהמאמץ. הייתי צריכה לעשות אמבטיה חמה עם מלחים ומסז'ים כדי לשחרר את הגוף, ואת כף היד שכאבה לי מהמאמץ לא יכולתי לסגור למשך זמן מה. אבל כשצפיתי בסרט חייכתי לעצמי ואמרתי, יום אחד אראה את זה לנכדים שלי ואעמיד פנים שהייתי כוכבת קולנוע מאוד אתלטית. הם יחשבו שאני קולית".

 

חלומה של כל אשה הוא לעשות את זה עם אנטוניו בנדרס.

 

"כן, אבל כבר עשינו את זה לפני שמונה שנים... החלום של כל נערה צריך להיות לעבוד עם אנטוניו. הוא משעשע, מלא אנרגיות והתלהבות ועושה תפקיד נהדר".

 

את מרגישה מחויבת לעשות סרטים שמתייחסים למורשת המקסיקנית שלך?

 

"מצד אחד כן, אבל מצד שני אני לא 'מקסיקנית מקצועית'. אני גם לא 'לטינית מקצועית'. אני אשה, שחקנית, וזה שנולדתי במקסיקו זו עובדה".

 

אז פרט לסיפור של פרידה, לא תבחרי להעביר לקולנוע סיפורי אגדות מקסיקניות אחרות?

 

"אולי, אבל אין לי אג'נדה כזו. עשיתי את הסיפור של פרידה כי הוא היה חשוב לי. בזאת תרמתי את חלקי לקטע המקסיקני. אני לא יודעת על מה ייצא לי לעבוד בהמשך הקריירה, אבל אתה יכול לתאר לעצמך אותי עצמי עושה סרטים על גיבורות מקסיקניות כל החיים? בא לי לגלם כל מיני דמויות של נשים".

 

למה בעצם בחרת בפרידה קאלו כנושא לסרטך?

 

"שאבתי ממנה המון השראה, ולסיפור שלה היתה משמעות רבה בעיני. זו היתה אשה שכולם ראו בה קורבן, ולי היתה משימה - להשמיע גירסה נוספת של מי שהיא היתה באמת. היה לה אומץ להיות יוצאת דופן, ליהנות מכל מה שאפשר בחיים ולנצל למטרותיה כל דבר שקורה לה, כולל כאב. בשבילי זה היה ההפך מלהיות קורבן. האשה הזו, מקסיקנית ונכה, לא הקשיבה לאף אחד מהקולות הזרים, הקדישה עצמה למסע פנימי לגילוי עצמי, וחיה את חייה בדיוק כפי שהחליטה, בלי שאיש יאמר לה מה לעשות. היא מעולם לא התנצלה על משהו שעשתה".

 

אחרי "פרידה" בטח קל לך הרבה יותר לקבל תפקידים.

 

"קל יותר, אבל עדיין לא קל. אני חייבת למצוא תפקידים טובים, כמו שכל שחקן רוצה. אבל נכון שאני מקבלת יותר פניות ממפיקי סרטים עם תקציבים גדולים".

 

ג'וני דפ עזב את הוליווד בטענה שזה מקום שטחי ונבוב. מה דעתך?

 

"ג'וני דפ הוא שחקן נהדר ואדם מקסים, ומאוד הצחיק אותי על הסט. לגבי הוליווד, אני לא יודעת. אני לא גרה בה. אני גרה בבית עם כלבים וחיות אחרות, ויש בו גן גדול, שכעת אני שוקדת על הצמחייה שלו. יש לי חברים טובים ומשפחה, אני מבשלת בביתי, וזה המקום בו מתנהלים החיים שלי. אז קורה שאני מועמדת לאוסקר, או הולכת מדי פעם למסיבה זו או אחרת, אבל בסופו של דבר אני חוזרת הביתה, לנקות את הצואה של הכלבים שלי".

 

ככל שזה נשמע קלישאה, אין ספק שהסרט "פרידה" הפך אותך לכוכבת קולנוע בינלאומית. איך הוא שינה את חייך ואת הקריירה שלך?

 

"כוכבת בינלאומית? אתה בטוח? הסרט הזה לא שינה את חיי ביום יום, אלא הגדיל את מרחב האפשרויות המקצועיות שלי. הסרט גרם לי להבין יותר מי אני ומה אני יכולה לעשות כאשה וכשחקנית. אני כבר לא מרגישה צורך להוכיח משהו למישהו. הגעתי לשלוות נפש פנימית, לתחושה שאם אמות מחר, לפחות אני יודעת שעשיתי דבר אחד גדול. למדתי איך החלום שאתה הוגה במוחך הופך למשהו שאתה מגשים באמצעות חושיך, וזה סיפוק שאני לא יודעת אם הרבה אנשים מגיעים אליו".

 

ביימת לאחרונה סרט, "הנס של מלדונדו".

 

"הציעו לי להפיק את זה עבור 'שואו טיים' (רשת כבלים בארה"ב), ולאחר כמה פגישות הציעו לי גם לביים אותו. הייתי המומה, אבל זו תחושה נעימה לקבל כזו הצעה, והאמת היא שאחרי 'פרידה' חיפשתי משהו שיהווה עבורי אתגר. אמרתי שאני לא אוהבת את התסריט, אז איפשרו לי לשנות אותו. חשבתי שזה יהיה קל, מרגש, מסעיר, כל יום לצפות בחומר שצולם ולהיות מרוצה מעצמי. אבל המציאות היתה הרבה יותר מסובכת. אתה קם בבוקר ומגלה שמזג האוויר איום ונורא, ואתה צריך לחפש פתרונות. זה נהיה מסע מפרך, ובמקום להיות רק חלק מהעניין - להתמקד בדמות כשחקנית - הייתי צריכה להיות מעורבת בכל פרט ופרט, סידור שיער, איפור וכמובן להתרכז בדרמה שאני יוצרת. בסופו של דבר מאוד אהבתי את התהליך, לא חשבתי שהוא יסב לי כל כך הרבה סיפוק. אני מתה מפחד לעשות זאת שוב, כי זו היתה חוויה כל כך טובה מבחינתי, שאני בטוחה שהשטן יבוא וירצה להרע לי שנהניתי כל כך, ויגרום לי לסבול בחוויית הבימוי הבאה".

 

בעניין אריק וארנולד

 

היא אומנם נולדה בדרום מזרח מקסיקו, אבל סלמה האייק היא בת לאב ממוצא לבנוני ("אם כי ממשפחה נוצרית-קתולית") ואם מקסיקנית אסלית. היא מעורה למדי במה שקורה באזורנו, ומוכנה לנדב את דעתה בנושא. "אני מבינה מאיפה מגיע האקט האיום הזה, שאני לא מסכימה איתו, של הפלשתינים המתאבדים", היא אומרת. "הם פשוט שרויים בייאוש תהומי ובחוסר תקווה, ובעצם מרגישים שאין מוצא מהמצב הזה. שרון היה צריך להיות יותר נדיב איתם, כדי שבאמת ישיג תוצאות והשלום יגיע סוף סוף. אין כזה דבר שאי אפשר להגיע לשלום. צריך לעשות הכל כדי שזה יקרה, זה מחויב המציאות".

 

וכאשר ייערכו הבחירות למושל קליפורניה, עמיתה למקצוע, ארנולד שוורצנגר, יכול לשכוח מהקול שלה. "הוא תמך בחוק הנורא הזה שהוגש לרשות המחוקקת של המדינה, התומך במניעת טיפול רפואי בילדים של שוהים מקסיקנים בלתי חוקיים בקליפורניה", היא מגלה. "זה חוק לא אנושי, ולמזלנו הוא לא התקבל. לדעתי, אם הוא ייבחר, הוא לא יהיה מושל טוב, וברור שאני לא תומכת בו לתפקיד".