...ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע,
...כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות,
מי בקצו ומי לא בקצו".
כיוון שלא קניתי אופניים, ואיני מאלה המתקינים רכבם הדו-גלגלי לקראת יום הדין, גם את יום כיפור הזה אבלה בדרך המסורתית, בתוך בית הכנסת. בצום, תפילות, חשבון-נפש וסוג של חזרה בתשובה, על-פי הפרשנות שלי.
חזרה בתשובה היא תהליך הקשור בהכרת החטא, וידוי וקבלה לעתיד. אמנם, בתוך מחזור-יום-כיפור יש טקסט מסורתי הכולל רשימת חטאים מסודרת ("על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון, באמוץ הלב, בבלי דעת... וכו') כדי להקל על החוטא המתקשה לאתר את חטאיו הספציפיים, אך אני מתמקדת בדרך-כלל בקבלת אחריות על החטאים הפרטיים שלי, ומנסחת בעצמי את הוידוי.
יש כמובן את הרשימה הבנאלית שמחזיקה כל שנה (אם כי בשינויים של שמות ואירועים):
לא מספיק כיבוד הורים, זלזול במורים, לשון הרע בלי סוף, שנאת חינם, גאווה, בטלנות, עקשנות ועוד ועוד. רשימה ארוכה ומרשימה. ובסוף הרשימה, בהתמדה, אפשר למצוא גם את הסעיף "לעשות יותר".
הסעיף הזה כולל כל מיני קטנות מחיי היום-יום (להשתדל יותר עם הילדים, עם חברים, לפנות זמן להתנדבות וכו'), אבל בעיקר את תחושת האשם על כך שאיני משתתפת בהפגנות, איני חותמת על עצומות, איני יוזמת מהפכות ואיני פועלת לעצור את שפיכות הדמים המטורפת המשתוללת פה באין מפריע. גם אני מצקצקת (בדרך-כלל על גבי המקלדת) כמו כולם, "המצב נורא, אי אפשר להמשיך ככה", ובכל זאת ממשיכה ככה. עד הפיגוע הבא. עד החיסול הבא.
החטא הזה הוא חטא אטימות הלב, זחיחות הדעת, אדישות, עצלות, בטלה, שותפות מלאה בתהליכי הרצח ההדדיים. הווידוי, במקרה הזה, לא מספיק. העיקר הוא בקבלה לעתיד. והלוואי שכך יעשו כולם, כל אחד על-פי השקפת עולמו.
ולכן, ביום כיפור זה, כשאעמוד בבית-הכנסת, לבושה לבן, מיוסרת, כואבת ומלאה כוונות טובות, ואערוך עם עצמי את חשבון הנפש, אקבל על עצמי את סעיף "לעשות יותר" כסעיף הכי מחייב.
לעשות יותר כדי להפסיק את הפיגועים.
לעשות יותר כדי להפסיק את החיסולים.
לעשות יותר כדי להפסיק את הכיבוש.
לעשות יותר כדי להפסיק את תחושת "מי שיותר חזק, אלים,כוחני - ינצח"
לעשות יותר כדי להבטיח לילדי, נכדי וניני עתיד טוב יותר.
המשמעות המעשית של כל זה עבורי היא:
לחתום על מכתב התמיכה בטייסים (חתמתי).
להשתתף בכל הפגנה שהכיוון שלה הוא הנ"ל, ולא לדקדק בסעיפי המשנה של מטרות הארגון המוביל על-מנת להתחמק.
להצטרף לכל תנועה הקוראת להפרדה חד-צדדית.
לא לשתוק. לא לפחד.
ורק אחרי שאערוך עם עצמי בהקפדה את החשבון הזה, ואקבל על עצמי בשבועת נדר לתקן, אוכל להתפלל גם אל ריבונו של עולם "תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך".
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
זה תלוי גם בי.