אשת העסקים גליה אלבין לא היתה מוכנה להשלים עם המחדל הנורא. אגרת החיוב על סך 5,000 שקל שקיבלה עבור צריכת המים בחודשי הקיץ בביתה שבבכפר שמריהו היתה מוגזמת וחסרת היגיון, לעניות דעתה. זו גם היתה, לדבריה, דעתו של מפקח המים מהאגודה השיתופית ביישוב מגוריה. בעקבות השימוש החריג במים הוא הגיע לביתה וקבע על פי גרסתה כי בזבוז המים נגרם בגלל רשלנותו של הגנן שמועסק על ידה.
אלבין, שהפרוטה מצויה בכיסה, אינה מבזבזת - ובצדק - כספים בגין מחדלים של אחרים. היא החליטה לקזז את התשלום עבור צריכת המים משכר העבודה שהגיע לגנן. הוא מצידו דרש ממנה את מלוא שכרו, אבל מעסיקתו שנהגה על פי הכלל ביזבזת שילמת, לא שעתה לבקשותיו . "אתה אחראי לבזבוז המים", הטיחה בפניו, והפסיקה את השימוש בשירותיו.
אלא שהגנן, טל מוסאי, לא ויתר על השכר שהגיע לו , סך של 1,770 שקל, והגיש נגד אלבין תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב.
בשבוע שעבר הגיעה אלבין לדיון שהתנהל בעניינה של אותה תביעה, וביקשה לדחות את עתירתו של הגנן לחייב אותה לפרוע את חובה.
"רק תיחזקתי את הגינה"
הגנן, טל מוסאי, סיפר כי הנתבעת מאשימה אותו בבזבוז מים על לא עוול בכפו. "עבדתי אצל הגברת", אמר, "כשנה וחצי. היא שילמה כל שלושה ארבעה חודשים, והוצאתי לה חשבוניות. היא לא שילמה לי עבור שלושה חודשים ואמרה כי היה קיזוז בגלל שמערכת ההשקייה לא הייתה תקינה ודלפו ממנה מים. אני לא מצאתי דליפה, לא החלפתי צינורות, אני רק תיחזקתי את הגינה. בגינה אין ממטרות, אלא רק צינורות טיפטוף. מדובר בדשא מפלסטיק, יש שם שיחים שמשקים אותם על ידי מערכת טיפטוף. הגעתי אליה לביקור בגינה כל שבועיים, ניקתי את הגינה, סידרתי ובדקתי שהמים מגיעים לכל צמח ושתיל."
מוסאי סיפר, כי כאשר אמרה לו אלבין שחייבו אותה ב-5,000 שקל עבור צריכת מים, הוא אמר לה שזה לא הגיוני והלך לוועד המושב כדי לברר את העניין. "ביקשתי", אמר, "שיבדקו את מערכת ההשקייה", ולדבריו אמרו לו כי כמות המים הגדולה יצאה מברז. "ברז", הסביר הגנן, "יכולים לפתוח גם כשאני לא נמצא במקום. לתובעת יש ילדים שמשחקים בגינה". ניתן היה ללמוד מדבריו, כי אולי הם פתחו את הברז ונתנו למים לזרום.
מוסאי לא ידע לומר בכמה מסתכם החיוב הממוצע של צריכת המים בנחלתה של אלבין. "החשבונית של ה-5,000 שקל", אמר, "מתייחסת לתקופת הקיץ, אבל אני לא בטוח. הילדים שלה היו מביאים חברים, אני עצמי ראיתי אותם פעמים רבות".
כדי לשכנע את השופטת שלא הייתה דליפה במערכת ההשקייה האוטמטית, אמר מוסאי כי אם שתיל היה מקבל כל כך הרבה מים הוא היה נרקב, אבל השתילים שלה במצב תקין. יכול להיום, סיים את דבריו, שהחליפו מים בברכת השחייה שלה. יש איש שבא לנקות שם את הבריכות".
אלבין הציגה בפני השופטת מכתב מאגודת המים השיתופית של כפר שמריהו וטענה כי ניתן ללמוד ממנו כי ביזבוז המים נבע מרשלנותו של הגנן. "מי שגרם לרשלונות באופן ישיר", אמרה, "הם העובדים התיאלנדים ולא מר מוסאי, הוא לא תמיד היה מגיע אחת לשבועיים אלא היה שולח את העובדים התיאלנדים. לי לא החליפו מים בברכה וגם לא בג'קוזי בשנתיים האחרונות. אני לא יודעת אם לעובדים האלה יש רישיון. העובדים האלה גרמו נזק תת קרקעי. המים זרמו מתחת לאדמה וגרמו נזק".
לדבריה , כאשר נודע למוסאי גובה צריכת המים הוא הזדעזע והתנהג "בתור אדם אשם". אמרתי לו, סיפרה , כי אקזז לו את התשלום עבור המים מהשכר המגיע לו".
"מדובר בתקלה שנגרמה בעקבות רשלנותו של התובע", חתמה אלבין את נאום הגנתה, וביקשה לדחות את התביעה. בשלב זה של הדיון הציעה השופטת לצדדים הסכם פשרה שהתקבל על ידם וקיבל תוקף של פסק דין.
בהסכם הפשרה נקבע כי הנתבעת, הגברת אלבין, תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה סך של 1,770 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2002 וכן את אגרת בית המשפט. וזאת, "מבלי שהצדדים יודו או יוותרו על טענה מטענותיהם. "אין בהסכם זה", הבהירה השופטת, "כדי לחסום את הנתבעת מהגשת תביעה כנגד התובע באם היא תעמוד על טענתה שהוא גרם ברשלנותו לצריכה הגבוהה במים".