קח אותי, חוצן!

בסדרה היוקרתית של סטיבן שפילברג, "מפגשים" (החל מהערב בלווין), משפחות שלמות מגלות מדי יום את אי.טי, שהפעם, מתברר, לא הגיע רק בשביל לטלפן. נועה מנהיים התחברה לחוצן הפנימי שלה

נועה מנהיים פורסם: 12.10.03, 12:58

מולדר צדק. האמת שם בחוץ, אזור 51 אכן קיים, בלון הניסוי ברוזוול התנגש בצלחת מעופפת ומיטב בניה של האומה האמריקאית אכן נחטפים על ידי חייזרים בתדירויות מעוררות השתאות. כל זה, כמובן, בתנאי שאתם מאמינים לסטיבן שפילברג. וכמו שזה נראה, לאור הצלחתה של המיני-סדרה שלו, "מפגשים" ("taken", שעולה לשידור הערב בערוץ yes 2 בשעה 20:30 ותשודר במלואה במהלך החג), אנחנו נורא רוצים להאמין שאנחנו לא לבד.

 

האמונה בקיומם של חייזרים החלה להתמסד פחות או יותר במקביל למותם של האלים. למין האנושי כנראה קשה להסתדר עם הידיעה שאין ביקום דבר גדול מאיתנו, חזק מאיתנו, שיכול לעשות בנו ככול העולה על רוחו. את זאוס, החוטף נערות תמימות כדי ללדת מהן חצאי-אלים, ואת ישו, ההיבריד האלוהי למחצה, שנולד, שוב, מבתולה שאיש לא ידעה, החליפו יצורים קטנים ואפורים, בעלי עיני שקד זגוגיות, גופות כחושים וכוחות בל ישערו. כמו אלי העבר, גם הם מתמרנים את המין האנושי מסיבות השמורות עמם, עושים בו ניסויים (לרוב, בעלי אופי מיני) ובאופן כללי מתנהגים כאילו כדור הארץ הוא מגרש המשחקים שלהם. בין השאלות הרבות שנשארות ללא מענה במסגרת תאוריות החייזרים הללו נמצאת גם התמיהה על מקומם המכריע של האמריקאים בכל הסיפור. כפי שזה נראה כיום, מגלים הגזעים החוצניים עניין עמוק בתושבי צפון אמריקה ובהם בלבד, אבל בואו לא נהיה קטנוניים. אנחנו כבר היינו העם הנבחר פעם אחת. עכשיו תורו של מישהו אחר.

 

הכל נשאר במשפחה

 

האמונה בקיומם של חייזרים הפכה ברבות השנים לתשוקה אל המעבר. היא חוצה גבולות של הכשרה וידע ויכולה להתפרש משרלטנים כמו אריך פון-דניקן ומרכבות האלים שלו, לקוקואים כמו מאמיני כת הראל והשיבוטים שלהם ועד למדענים ופיזיקאים חשובים כמו קארל סגאן. היא פרנסה מאות ספרי מדע בדיוני ועוד יותר מכך ספרי תקשור עם ישויות חוצניות, עשרות סרטים וגם כמה סדרות טלוויזיה לא רעות בכלל, החל באלו המקבלות את קיומם של חייזרים כמובן מאליו, כמו "מסע בין כוכבים", "בבילון 5" ו"פארסקייפ", וכלה בכאלו המניחות את קיומם על כדור הארץ בימינו אלה, כמו "רוזוול", "סופרמן הצעיר" ובעיקר, מלכת הקונספירציות ואלופת הפרנויות, "תיקים באפלה".

 

"מפגשים" של שפילברג, שזכתה בפרס האמי בקטגוריית המיני-סדרה הטובה ביותר, מנסה להיות כל אלו ועוד. כשהוא נתמך על ידי ערוץ המדע הבדיוני יצר שפילברג סדרה המציגה את ההיסטוריה הסודית של חטיפות החייזרים בארה"ב, החל מתקופת מלחמת העולם השניה ועל פני שישה עשורים. החטוף הראשון שאנו פוגשים הוא סרן ראסל קיז (ראסל קיז הוא גם שמו של הטייס המשוכנע שנחטף על ידי חייזרים בסרט "היום השלישי". שם משפחתו אומנם מאוית אחרת, אך עדיין, מקריות או קונספירציה?), טייס קרב אמריקני הנלחם באומץ במטוסי הלופטוופה מעל לשמי חבל הרוהר. אורות כחולים, מהירי תנועה ובלתי גרמניים בעליל מתנפלים על סרן קיז ואנשי הלהק שלו, והם מוצאים עצמם, שלמים ובריאים (או שלא) שלושה ימים לאחר מכן, בשדה הפתוח ועם סיוטים שירדפו אותם לשארית חייהם. אלו יהיו קצרים במפתיע, מאחר שתוך שנים ספורות מתים כל אנשי הצוות מלבד קיז, שמאותו יום נחטף על בסיס קבוע, הוא ובניו ובני בניו אחריו.

 

שנים ספורות לאחר תום המלחמה מתרסקת הצלחת המעופפת המפורסמת ברוזוול, ניו מקסיקו, ומכניסה אל הסדרה את שתי המשפחות הנוספות שיעמדו במרכזה. האחת היא משפחת קרופורד, שראשיתה באוון קרופורד, קצין צעיר, שאפתן ומרושע, שלא בוחל בדבר, החל מנישואין לבתו של הקולונל שלו (מייקל מוריארטי הנפלא, הזכור לטוב מ"חוק וסדר") וכלה ברצח, על מנת לקדם את מטרותיו ולגלות את צפונותיו של כלי הרכב החייזרי. בשלב מסויים הוא אף מגייס לעזרתו מדען גרמני, פליט נירנברג מרושע לא פחות ממנו, כדי שייסיע לו בניסוייו. גם צאצאיו של קרופורד ממשיכים בלהט את דרכו, ויעשו לבני משפחת קיז חיים לא קלים בכלל בהמשך הסדרה.

 

התרסקותה של החללית הורגת ומוציאה מכלל פעולה ארבעה מהיצורים הקטנים והאפורים שבה, אבל אחד מהם מצליח להתחמק, לובש צורת אדם (כן, הם יכולים לעשות את זה, וגם לקרוא במוחותינו כמו בספר פתוח, לעשות עיגולי תבואה ולעבור דרך חומר מוצק) ומנהל רומן קצר עם מלצרית קשת יום ונוחה להאמין, ובכך מניח את עובר הפינה למשפחה השלישית שלנו, משפחת קלארק, שמצטיינת בגנים חייזריים למהדרין. חייהן של שלושת המשפחות, קיז, קרופורד וקלאראק (ק.ק.ק.? עוד קונספירציה עם בעיית איות קלה? לא נכחיש זאת) נשזרים אלו באלו במגוון דרכים, כשברקע, שחזור היסטורי מן המעלה הראשונה, כפי שניתן היה לצפות משפילברג, של אמריקה בחמישים השנה האחרונות לקיומה.

 

אני והחבר'ה

 

הנאמנות התקופתית של הסדרה ומגוון הילדים ההולכים ומתבגרים במהלכה, הופכים את "מפגשים" למעין "פורסט גאמפ" עם חייזרים, כשמלחמת העולם השניה, המלחמה הקרה, ויטאנם, שנות השישים הסוערות ועוד, חולפות עוברות להם על פנינו. רוחב היריעה העצום של הסדרה, הן מבחינה היסטורית והן מבחינת אורכם של הפרקים (כשעה ומעלה), מאפשר לשפילברג להתעסק במה שהוא אוהב יותר מכל: מערכות משפחתיות לא מתפקדות, גיבורים אחוזי אובססיה והמון ילדים מכמירי לב, שמגלים את אי.טי.

 

כאן מסיים שפילברג את המסע שהחל בחייזרים החביבים, דמויי החבית והאבודים שלו, אותם חברים עשויי פלסטיק מעולם אחר. אין כאן גם קלידי קסילופון במורס חוצני. החייזרים של "מפגשים" הם לא נחמדים. הם מתעללים בצאצאי משפחת קיז לדורותיה, אין להם את המעצורים המוסריים שלנו או היגיון שאנחנו מסוגלים להבין. יש להם אג'נדות משלהם, שמתגלות רק לקראת סופה של הסדרה, והם לא ממש רוצים ללכת הביתה, עדיין לא, הם עוד לא סיימו איתנו. כמובן שמאחר ששפילברג הוא שפילברג, הסוף יהיה טוב באופן יחסי, כזה שיכול לטעת בצופים אמונה במקומנו העתידי בגלקסיה, אבל גישתו כלפי האנשים הקטנים והאפורים רחוקות מאוד מאלו שאפינו את יצירותיו המוקדמות והנאיביות להחריד בנושא.

 

"מפגשים" היא יצירה מרשימה. הנפח שלה והצלחתה המסחררת בשיעתוקם של העשורים אותן היא סוקרת הופכים אותה לחווית צפיה מתגמלת. הבעיה מתחילה במפגש עם מסרי עוגיית המזל הקיטשיים, שמושמעים בקולה של הצאצאית האחרונה למשפחת קלארק, המלווה את הסדרה בפניני וויס-אובר מתישות ופשטניות להחריד. גם שאר הדיאלוגים אינם מתעלים בהרבה מעל הצפוי והמוכר, הרעים רעים, הטובים חזקים והחייזרים חכמים, בדיוק כמו שצריך. שפילברג לא באמת רוצה לעסוק בחייזרים. כמו גם בסרטיו האחרים הוא מתעניין בבני האדם ובאופן שבו הם מגיבים לגילויו של כוח עדיף, הבעיה היא שלא כל בני האדם שהוא נופח בהם חיים על המרקע, מעניינים.

 

אורכם המשמעותי של הפרקים מתיש לעיתים, ומספק, לקראת סופם, עוד ועוד סיומים טעונים עלילתית ורגשית. לאלו מכם שרוצים להאמין או שסתם רוצים לראות את הסדרה, מומלץ לצפות בה ערב ערב, ולא להמתין לסופי השבוע, בהם יוקרנו חמישה פרקים ברצף. סביר להניח שאחרי שבת כזו תייחלו לאיזו חטיפה המלווה במחיקת זיכרון, פשוט כדי להפחית מהעומס. אבל שפילברג הוא שפילברג, הוא דורש מצופיו להניח בצד את ספקותיהם ולהתחבר לילד, או לחייזר הפנימי שלהם, לזה שחש שונה, נושא סוד שאינו יכול לחלוק עם איש, כפוף לתבניות המיסתוריות של החיים ולכוחות חזקים ממנו. אם תצליחו לעשות את זה, רוב הסיכויים הם שתתאהבו.