עזריאלי זה לא רק קניון

בגיל 28, ביום ההיסטורי בו ירד שלג בתל-אביב, עזב דוד עזריאלי את ישראל; כיום, ממרום 81 שנותיו וכשבבעלותו 15 קניוני ענק, הוא מהרהר ברצינות על חזרה לארץ הקודש; לשחר גינוסר הוא מספר על הדרך הארוכה שעשה מהימים שנמלט מהנאצים ועד למעמדו הנוכחי, על היחסים החמים עם משפחתו ועל הטיפול בבנו הסובל מבעיות מולדות; סיפורו של יזם עקשן

היזם דוד עזריאלי הספיק הרבה מאוד בחיים, אבל מעולם לא דיבר בפומבי על ענייניו האישיים. השבוע, ממרום 81 שנותיו, זה עולה לו במאמץ ניכר. תחילה הוא זועף וחמור סבר, ומעיד על עצמו שאני לא איש של סמול-טוק ולא סובל טיפשים, ורק בהמשך הוא מתרכך, ומתגלה גם כסבא חביב להפליא.

 

אז הוא מתרצה ומדבר - על הכל. למשל, על חלקם של בני המשפחה באימפריה העסקית שבבעלותו, על הטיפול בבנו היחיד שסובל מבעיה מולדת, איך כמעט היה קומוניסט בסובחוז הרוסי, ומגלה שהוא מתכוון לעבור לגור בישראל לאחר 53 שנות גלות בקנדה, בבית שהוא בונה בימים אלה בהרצליה פיתוח.

 

בבעלותו של עזריאלי 15 קניוני ענק, רובם בקנדה ובארצות-הברית. אצלנו הוא בנה ומחזיק, בין היתר, בקניון הקרוי על שמו בתל-אביב, בקניון מלחה בירושלים, בקניון באר-שבע, וכמובן - בקניון הראשון בישראל, איילון. אבל מר קניונים אינו מבלה בקניונים. יש לו דרכים אחרות להעביר את הזמן. מלבד קריאת ספרי ארכיטקטורה וספורט (הוא הולך חמישה קילומטרים ביום), הוא חולם על הקניון הבא שיבנה, שלדבריו יהיה גדול יותר מכל מה שעשיתי בעבר".

 

עד שזה יקרה, עזריאלי מקווה שהשוק יתאושש מהמיתון החריף, ומנסה להסתדר עם נפילת שכר דירה חדה בכל העולם". אבל גם כשהכיס שלו קצת התכווץ, הוא מבהיר שעליו לא צריך לרחם. מחזור המכירות המקומי שלו הוא 3.2 מיליארד שקל בשנה, וזה רק הכסף הקטן. שטחי המסחר בקניוני הענק שלו בחו"ל כפולים מהשטחים שהוא מחזיק בישראל.

 

"ההשקפות שלי לפעמים לא מתאימות למי שנבחר"

 

עזריאלי עזב את ישראל בגיל 28, באותו יום היסטורי בו ירד שלג בתל-אביב. כשעלה על המטוס האמין שהשלג הוא האירוע המשמעותי היחיד באותו יום. לא חשבתי לרגע שאני עוזב. רציתי רק לראות עולם ולחזור, כמו הצעירים. גם לקנדה הגעתי במקרה, עם 83 דולר בכיס, אחרי שבארצות-הברית לא נתנו לי אשרת עבודה". היום עזריאלי הוא יורד גאה, ואין לו שום כוונה להתנצל בפני אף אחד. בישראל

מתבטאים נגד הירידה, אבל אני לא מבין מי מפחד מזה? תראה פי כמה המדינה גדלה מאז שהגעתי לכאן בשנות ה-40. החופש שאנחנו מאפשרים ליחיד חשוב מאוד בעיני. אחרי כל גל עלייה, היה גל קטן של ירידה. זה טבעי.

 

מאז שעזב הוא חי, לדבריו, בשני עולמות. בקנדה כיהן כנשיא הפדרציה הציונית, ועסק בפעילות ציבורית כפולה - עבור ישראל וגם עבור ארצו החדשה, שאף העניקה לו לאחרונה את אות מסדר קנדה.לישראל הוא מגיע הרבה, מתחכך בפוליטיקאים, אבל מדגיש כי אינו תורם להם אף אגורה. "כסף אני נותן רק למוסדות ציבור ורפואה", הוא אומר. "ההשקפות הפוליטיות שלי לפעמים לא מתאימות למי שנבחר, אבל זה שולי. התמיכה שלי היא עקרונית, והיא בכל במי שהציבור בחר. יהודי שלא גר פה, והילדים שלו לא שירתו בצבא, לא יכול להתווכח על הפוליטיקה הישראלית. רק לתמוך במנהיגים. עד שאני לא אגור פה קבוע ואשתתף בבחירות, ככה אני אנהג".

 

אתה שוקל לגור כאן בעתיד?

 

"כן. אני בונה עכשיו בית בהרצליה פיתוח, וזה הכיוון שלי. השנים הכי יפות שלי היו בישראל. אין לי עדיין תאריך, אבל ממילא גם כשאני שם אני מרגיש כאן, ולהיפך".

 

עזריאלי מודע לזרם הישראלים שמשקיעים בשנים האחרונות בנדל"ן בקנדה, והוא כנראה היחיד שבא מקנדה כדי להשקיע בישראל. הישראלים שמשקיעים שם יראו בעצמם מה יקרה. המחשבה שימצאו שם זהב לא נכונה. כלכלת ישראל נמצאת ברמה דומה מאוד לכלכלת קנדה. שכר הדירה העסקי לא יותר גבוה, גם עלות הבנייה ושכר הדירה דומים, וגם שם השוק במשבר.

 

"רפי הוא בחור יצא מהכלל טוב"

 

לעזריאלי שלוש בנות ובן. שרון עזריאלי היא זמרת אופרה מקצועית, שהופיע בארץ עם התזמורת הקאמרית, ונעמי היא ד"ר לכלכלה היסטורית ומדעי החברה. עורכת הדין דנה עזריאלי (35), שב-1997 פרסמה בספר 'צעד אחד קדימה' את סיפור בריחתו של אביה מהנאצים, חיה כבר שלוש שנים בישראל, ומפקחת מקרוב על ניהול עסקיו. לאחרונה מונתה לסמנכ"ל קבוצת קנית שבשליטת אביה, בצמוד לנשיא החברה, מנחם עינן.

 

מלבד הבנות, עזריאלי מטפל בבנו, רפי, הסובל מקשיים מולדים. הוא מספר שהמשפחה מסייעת לו באהבה גדולה. רפי הוא בן נהדר כמו כל ילד אחד. הוא מתגבר, ואנחנו עוזרים לו להתגבר על הקשיים. הוא גר היום לבדו, והוא בחור יוצא מהכלל טוב. אנחנו לא עושים מזה 'מפעל מיוחד', ולא מתייחסים לנושא כבעיה. הוא עובד היום, ויש לו קצת קשיים גנטיים, ובמשפחה של בנות שמצטיינות זה קצת קשה. אבל העזרה ההדדית מאוד תורמת למשפחה".

 

עזריאלי שולט בעסקיו כמעט בלי לשתף את המשפחה, ונעזר בעיקר בבתו דנה. נעמי אמנם מנהלת קרן של 50 מיליון דולר, אבל זה סכום די סמלי בקבוצה שהיקף עסקיה מוערך במיליארדי דולרים. אחיו אפרים, היום פנסיונר, היה בעבר אחראי תחזוקה בקניון איילון.

 

אחיך כיהן כאחראי תחזוקה בקניון?

 

"מה זו תחזוקה בעינייך?"

 

למשל להחליף מנורות. אתה לא משתף את המשפחה בתפקידים בכירים בניהול העסקי?

 

"אני בוחר את האנשים המתאימים ביותר לניהול, ואין פרוטקציה. אני לא יודע מה זה תפקיד בכיר. גם לי אין תפקיד בכיר. אחי טיפל בדברים שקשורים ביצירת מתכת ודברים כאלה. ב-1947 הוא לקח קורס הנדסאים של פלדה וריתוך, הוא מאוד אהב את המקצוע ועשה את זה יפה. בעיני אחראי תחזוקה זה תפקיד חשוב מאוד".

 

"אני לא עשיר מפונק"

 

עזריאלי אומר שהוא איש עבודה בעצמו. "אני בהחלט לא עשיר מפונק", הוא מסביר, "אני איש של שטח ועבודה. במשך שנים קמתי בשבע בבוקר, הגעתי לאתרי הבנייה, הסתובבתי עם קסדה אדומה על הראש והתעסקתי בכל הפרטים הקטנים. הפינוק שלי הוא עבודה".

 

הפינוק שלו הוא בוודאי לא לצאת לשופינג בקניון. "אני אישית לא מבלה בקניונים, ואשתי כן. אין לי מה לקנות, ואני לא צריך שום דבר. אני יורד לאכול במסעדה, אבל אין לי הרבה זמן לשבת סתם ולהתבדח. אני גם לא רוצה. לו היה לי זמן הייתי מעדיף לקרוא ספר".

 

גם בלי קניונים, עזריאלי אומר ש"לא צריך לדאוג לבילויים שלי, אני בהחלט מבלה יפה. היתה לי ספינת מפרש גדולה, 80 רגל, דירה בדרום-פלורידה, בית בצפון-מונטריאול, בית בארץ, אני קורא הרבה מאוד והולך לקונצרטים".

 

מדי יום, לאחר הצעידה, הוא חוזר לביתו הצנוע במונטריאול, 5 חדרים, שאינם מזכירים בשום דבר את הבית הענק בו התגורר עד לאחרונה. "עד לפני מספר שנים גרתי בבית שגודלו 600 מטר. זה בית גדול, תכננתי אותו בעצמי כדי ליהנות ממנו, כמו עוד כמה בתים שתכננתי לעצמי, כולל בית נופש בהרים. אומרים עלי שאני אדם צנוע, והיום אני מסתפק בדירה הזו".

 

את צעדיו העסקיים הראשונים עשה עוד בישראל, בימים בהם היה סטודנט לאדריכלות בטכניון. בספרו האוטוביוגרפי הוא מתאר כיצד הקים בשנות ה-50 קייטנה לילדים בחיפה. "עשיתי כסף רב", הוא מספר בסיפוק, ומציין כיצד קנה בכסף מכונית שחורה ונוצצת, "ונהנתי מסמל ההצלחה והחירות".

 

"אני לא נבוך שהשם שלי מופיע על בניין"

 

אז, כמו היום, עזריאלי מקפיד מאוד בענייני מראה חיצוני, סטייל וסגנון. "גם כשברחתי מהנאצים תמיד היתה לי פיסת סבון בכיס, כדי לשמור על חזות הגונה. זה נכון ב-100% שיש לי סטייל. אני לא מתאמץ, וזה בא לי טבעי בכל דבר שאני עושה. אני רואה דברים בתלת-מימד. אני מקפיד על החזות של הדברים, והפיניש חשוב לי".

 

אם בצעירותו היה סמל ההצלחה רכב שחור ונוצץ, היום הוא מאושר כששמו מופיע על בנייני הענק. עזריאלי משיב בקול רועם לשאלה האם נוח לו שמכנים את המבנה קניון השלום במקום קניון עזריאלי.

 

"אני מעדיף שיכנו אותו עזריאלי, וזה גם נקרא 'מרכז עזריאלי' ו'חניון עזריאלי'. יש אנשים שהיה מביך אותם אם השם שלהם היה מופיע על בניין גדול, אבל אני לא נבוך. בניתי מפעל שנותן שירות טוב מאוד לקהל".

 

הוא יודע שרבים בישראל מתייחסים לשני המגדלים המזדקרים מעל גוש דן, כמהדורה המקומית של מגדלי התאומים בניו יורק, אבל את ההשוואה הזו הוא מאוד לא אוהב. "מה אתה מחפש? שאני אגיד לך שאנחנו בסכנה? אני לא מתעסק בהשוואות האלו, ואני אגיד לך למה. בגלל הטרגדיה שנפלה על התאומים, יש בגישה הזו משהו התאבדותי. בעולם יש הרבה מגדלים כפולים כמו התאומים, וכאן בקרוב מאוד ייבנה מגדל שלישי. זה לא יהיה דומה. לא חשבתי שזה יעד לפיגועים יותר מאשר מכל בית משרדים אחר. תרד לרחוב, וגם אתה אישית תהיה יעד".

 

קשה לחלץ מעזריאלי מילת ביקורת על ישראל. גם לא על ההחלטות הכלכלית, שכל אחת מהן משפיעה על עסקיו במיליונים. אבל כיוון שהוא אינו אזרח ישראל, הוא בוחר כל מלה בקפידה, ונשמע ממלכתי  לפחות כמו נשיא המדינה. לעיתים זה די מביך. הוא, למשל, הקבלן היחיד במדינה שאין לו שום טענות על הריבית הגבוהה. להיפך. במסגרת הפרגון הגורף, עזריאלי מצהיר ש"הריבית בישראל היא אחת הנמוכות בעולם".

 

סליחה?

 

"כן, בשנה שבה אין אינפלציה, ריבית של 6% היא כמו בעולם". אלן גרינספאן בטח היה מחייך (ריבית הפריים בארה"ב עומדת על 1%).

עזריאלי מסכים גם עם מדיניות האוצר, שדוחפת מקבלי קצבאות לצאת לעבוד. "אני לא משוכנע שהמאמצים לכוון את הכלכלה באמת פוגעים באנשים במצוקה. ברור לי שצריך למצוא לאנשים עבודה".

 

הוא כועס במיוחד על בעלי אמצעים שמרמים את ביטוח לאומי, כדי ליהנות מקצבאות. "לא יכול להיות שהשבוע מס הכנסה עצר בכביש ליד באר-שבע חמש מכוניות מפוארות, שהבעלים שלהם מקבלים קצבאות. זה מרגיז אותי יותר".

 

איפה עזריאלי היום, ואיפה הימים שכמעט הצטרף למהפכה הרוסית.

 

"הייתי קרוב מאוד להיות קומוניסט", הוא מספר. עבדתי בסובחוז ברוסיה, והחיים היו מצויינים. השדות מלאים חיטה, הפרות נותנות חלב, וסביב הרבה בנות אוקראיניות. עבדתי כעוזר נפח, וחשבתי שזה מקום אידאלי. אבל זה נגמר. אומרים שאם אדם לא היה סוציאליסט עד גיל 20, הוא לא ישר, ואם אדם נשאר סיציאליסט אחרי הגיל הזה, הוא כנראה טיפש".

 

בתך מציינת שהפתעת אותה באידיאליזם של נעוריך. למה ההפתעה? הקנת לה רק ערכים עסקיים?

 

"למה אתה אומר את זה? הקנתי לה ערכים חברתיים חינוכיים. אני והילדים לא מראים את הכסף בשום מקום, הכי חשוב לי שיהיו בני אדם. תמיד החשבתי ערכים סוציאליים, אבל זה לא מפריע לי להיות קפיטליסט מובהק".

 

מי שאינם מכירים את עולם הערכים של עזריאלי הם אלה שעושים איתו עסקים, למשל, שוכרים בקניונים שעסקיהם נקלעו למצוקה קשה. הם, בדרך כלל, אינם מקבלים ממנו שקל הנחה בשכר הדירה, עד שבייאושם הם נאלצים לאתר שוכרי משנה במחיר מגוחך. "איפה שצריך לרחם, אני מרחם", אומר עזריאלי. "לכן אני נותן הרבה מאוד צדקה. אבל בעסקים כמו בעסקים, אין מקום לרחמנות. אני לא רואה אף אחד בין השוכרים שלי שצריך לרחם עליו".

 

ואמנם, עזריאלי תורם בלי חשבון. לאחרונה, למשל, העניק פרס של 100 אלף שקל לאדריכל מצטיין. 3 ימים אחר כך תרם מיליון שקל להקמת אולם למכירת ספרים, המשתרע על 300 מ"ר ביד-ושם.

 

משפחתו נספתה בשואה, והוא עצמו אינו שוכח איך שרקו לו הכדורים ליד האזניים כשנמלט מהנאצים.

 

"כל דבר שאדם עובר בחיים משפיע", הוא מפרש את הקשר בין עסקיו לביוגרפיה שלו, "אבל אני לא הולך לפסיכולוגים ולא עושה ניתוחים בעניין. אני איש פוזיטיבי, שמעדיף לראות את חצי הכוס המלאה.

 

"בעסקים רציתי קשר לישראל, לכן שנים השתתפתי כמעט בכל הוועידות הכלכליות, עד שהציעו לי את אותו שטח מלא קוצים ומוזנח שהתחלתי לבנות בו את קניון איילון. אם תרצה, זה הקשר שלי לעבר.

 

"לפני שבוע היה מאמר על נפילת הבנקים בתקופה שבה הקמתי את הקניון ההוא, עם אינפלציה של מאות אחוזים. רק עכשיו, כשקראתי, התחלתי להבין למה כולם אמרו אז שאני משוגע. הייתי משוגע, אין ויכוח. בעיתונים היו אז כותרות על הנפילה של הקניון הזה. אבל כמו שאתה רואה, הם טעו".