לתפוס מחדש את חזית הגל

ההתאהבות שלנו בהי-טק לוותה בתופעות לא רצוניות כראוי לרומן נעורים, אבל ההי-טק לא "בגד" בישראל ועדיין יש מקום לטיפוח יחסי זוגיות יציבים לזמן ארוך. ההתאוששות המתחילה בהי-טק העולמי אינה בועה. גם באמריקה ובאירופה היה צורך בתקופת צינון אחרי התלהבות-היתר בסוף המאה ה-20 ועכשיו מדברים על גידול יציב

בניגוד למיתוס המקובל, לא כל שנת לימודים מתחילה בשביתת מורים. אבל כל עונת פרי הדר מתחילה בשביתת פועלי הנמל, שיודעים בדיוק באיזה תאריך צריכים לצאת המשלוחים של ביכורי העונה כדי להגיע בזמן האופטימלי לשוק היפני ולקבל את המחיר הגבוה ביותר האפשרי.

 

לפועלי הנמל אין, כמובן, שום דבר נגד אוהבי הפרי הישראלי בארץ השמש העולה. הם שובתים משום שהם פועלי נמל. כמו במשל הידוע על העקרב והצפרדע. זה רק במקרה שתמיד נשבר להם מהעוולות העצומות של השלטון בדיוק כשהעונה מתחילה. כפי שרק במקרה עוד לא קרה שהנהגת ההסתדרות תגיע למסקנה שונה משלהם בנוגע להצדקת השביתה ותיזמונה.

 

30 שנה אחורה

 

תמימות הדעים הזאת הולכת יותר מ-30 שנה אחורה, מאז טבע בן אהרון את הסיסמה "חיילי צה"ל נלחמים כדי שהפועלים יוכלו לשבות". מסתבר שהסיבה העיקרית מדוע כלכלת ישראל יכולה להתבסס רק על הי-טק היא זו, שמוצרי הי-טק לא עוברים בנמלים.

 

נזכרתי בכך כאשר קראתי בעיתונות העולמית על ההתקדמות הדרמטית שנעשתה במזרח הרחוק במשיכת ההי-טק לארצות "מתפתחות", כמו הודו, סין, תאילנד ומלזיה. את טאייוון, קוריאה, סינגפור והונג-קונג כבר מזמן העברנו מרשימת המתפתחות לליגת המפותחות.

 

בלי לעצור באמצע

 

גם במזרח אירופה חלה התעוררות דרמטית וחברות הי-טק רבות מוצאות את המוחות של צ'כים, פולנים, הונגרים ורוסים זמינים למיקור חוץ במחירים אטרקטיביים. ישראל כבר לא כל-כך אטרקטיבית ולמרות האבטלה הכבדה אנו לא רואים את החברות הישראליות זוכות בחוזי מיקור חוץ של הנדסת תוכנה וחומרה. ההפך.

 

יש חברות ישראליות שיוצאות לחפש קבלני תוכנה מעבר לים משום שבמצב הנוכחי כל דולר נחסך הוא דולר פחות בהפסדים המצטברים. לא פעם ניסיתי למשוך תשומת לב בטור זה לתופעה המוזרה, בה ישראל עוברת ממצב "קדם-תעשייתי" למצב "פוסט-תעשייתי" בלי לעצור באמצע.

 

התופעה חוזרת על עצמה

 

יש סימנים שהתופעה חוזרת על עצמה במה שנקרא אצלנו "הי-טק". כנראה שיש משהו במנטליות הישראלית שמונע מאנשים להשקיע לטווח ארוך ובמיוחד מלהשקיע לזמן ארוך באנשים. יתכן והדבר נובע מתגובת-יתר לחוקי הקביעות הנוקשים, שהפכו מגזרים שלמים במשק לבלתי תחרותיים.

 

לא רק פועלי הנמל זכו בחסינות מוחלטת מפני התייעלות ותחרותיות, אבל אין בכוונתי להאריך בכיוון זה משום שכולם יודעים במה מדובר ולמה כל מילה נוספת היא מיותרת. במקום זה, ברצוני להתריע על הסכנה שאנו נפספס את גל הצמיחה הקרוב משום שאנו עוסקים בליקוק פצעי העבר באובססיה של אהבה נכזבת.

 

הוא לא בגד

 

נכון שתקופת ההתאהבות שלנו בהי-טק לוותה בתופעות לא רצוניות כראוי לרומן נעורים, אבל ההי-טק לא "בגד" בישראל ועדיין יש מקום לטיפוח יחסי זוגיות יציבים לזמן ארוך. ההתאוששות המתחילה בהי-טק העולמי אינה בועה. גם באמריקה ובאירופה היה צורך בתקופת צינון אחרי התלהבות-היתר בסוף המאה ה-20 ועכשיו מדברים על גידול יציב שנראה בטוח לשנים הקרובות.

 

כמה מספרים ימחישו את שינוי המגמה העולמית (אני מצטט את הנתונים של Standard & Poor): שני הסקטורים שהראו את הגידול המרבי בערך המניות בשנה האחרונה הם טכנולוגיות המידע (61%) ותקשורת (35%). מבין 100 החברות הגדולות בעולם, השש שערכן עלה הכי הרבה הן נורטל (תקשורת, קנדית), אלקטל (תקשורת, צרפתית), פרנס-טלקום (תקשורת, צרפתית), אריקסון (תקשורת, שוודית), EMC (טכנולוגיות מידע, אמריקאית) ולוסנט (תקשורת, אמריקאית).

 

התועלת עוד תגיע

 

זיכרו שלפני שנה כל העולם הפיננסי התייחס לחברות התקשורת במונחים של שואה גרעינית. נתוני משרד התעשייה הפדרלי מראים שבארה"ב נרשם גידול במכירות מחשבים שלא היה כמוהו מאז שנת 2000. המשקיפים מצפים ששוק טכנולוגיות המידע ב-2004 יהיה גדול יותר מהשיא של 1999.

 

המוטיבציה להשקעות: גידול דרמטי בתפוקה לעובד - שהושג תוך כדי מיתון חריף - בעיקר הודות לטכנולוגיה שנרכשה בסוף ה-90' (שזו הסיבה מדוע ההתאוששות לא באה לביטוי בהגדלת מספר המועסקים). לפי מחקר של אריק ברינגולפסון מ-MIT, התועלת מהשקעות בטכנולוגיות מידע מופיעות בחישובי התפוקה רק 5 עד 7 שנים מאוחר יותר.

 

מגמה חיובית

 

וממפעלי השבבים באסיה אנו שומעים שהם עובדים ב-95% מכושר היצור, רואים רווחים נאים למרות התחרות העזה וחושבים על חידוש ההשקעות. בקיצור כל הסימנים מצביעים על מגמה עולמית חיובית וגם אנו יכולים לתפוס עליה טרמפ, למרות האינתיפדה. השבוע התפרסם כי השקעות החוץ בישראל גדלו דרמטית ביחס לשנה קודמת ויש לכך קשר מובהק למדיניות הממשלתית ולנכונות של האוצר להתמודד עם מחלות סטרוקטורליות במשק, מחלות שבמשך עשרות שנים ניסו להתעלם מהן.

 

רק כך המשקיעים מוכנים להתעלם מהגירעון הגדל בתקציב, שבתנאים נורמליים הוא אות אזהרה לכל מי שחושב להפוך דולרים לשקלים. אלה אינם צעדים פופולריים ומוכרחים להודות שמי שהתחיל בהם לוקח על עצמו סיכון פוליטי כבד. כנראה שנחושה החלטתו להוכיח כי הוא לא מחפש את הדרך הקלה חזרה לצמרת ושמאחורי החיוך הקל נמצא חומר קשה ממנו עושים מנהיגות.

 

והעולם הפיננסי מאמין לו. העימות הנוכחי בין הממשלה לעובדי הנמלים הוא עימות בין-דורות קלאסי. מכאן מגינים העובדים על פריווילגיות העבר, ונגדם ניצבים אנשי האוצר בטוחים שהגיע הזמן להכריע את המערכה ולשחרר את המשק הישראלי מכבלים היסטוריים. תעשיית ההי-טק הישראלית לא יכולה לעמוד מהצד ולצפות במאבק כאילו מדובר בהצגת חצות של "חופי הכרך". היא צריכה לשמש דוגמה לכוחה של טרנספורמציה משקית ולהוליך את ישראל בחזרה לנקודה ממנה נפלנו. בחזית הטכנולוגיה עולמית.