לפני אליפות ווימבלדון האחרונה כבר החלו אנדי רם ויוני ארליך לתכנן את היום שאחרי הפרישה. לשניים היה ברור שהפריצה הגדולה כבר לא תגיע, והמחשבות התרכזו בעיקר בעתיד: מה עושים בתום שבע שנים בינוניות על משטחי הטניס.
אבל אז הגיע המפנה הגדול. דווקא בבמה המרכזית ביותר של הטניס העולמי הצליחו השניים להגיע לחצי גמר הזוגות, ולמעשה לפתוח בקריירה חדשה ומצליחה במיוחד, זו שהקפיצה את הטניס הגברים לכותרות שמזכירות את הימים היפים של מנסדורף וגליקשטיין.
רגע לפני שהם טסים לסנט-פטרסבורג, סיפרו השניים בראיון כיצד הפכו שני טניסאים אלמונים לצמד החם של הטניס העולמי. "אני כבר הייתי לקראת פרישה. ממש לפני ווימבלדון, כבר הייתי עם רגל וחצי בקבר", סיפר ארליך, ורם מיד משלים: "אני לא שיחקתי שנה שלמה בגלל פציעה. כבר חשבתי על קריירת אימון".
ההסבר הפשוט לפרגון הגדול שמקבלים רם וארליך יכול לדבר על מציאות ספורט חסרת הישגים, כזו שכל ענף בו ישראלי יצליח, במיוחד בזירה הבינלאומית, יתלו בו את התקוה. אמנם הטניס הוא ענף פופולרי בעולם, יוקרתי ואלגנטי, אבל משחק הזוגות, כפי שגם השניים יעידו, הוא שולי יותר. ובכל זאת, כל אדם שני ברחוב כבר מברך אותם.
ההצלחה הגדולה של השניים לא נפסקה אחרי ווימבלדון, עם זכייה בשני טורנירי ענק בבנגקוק ובליון (רם גם זכה עם אנצ'יץ' באינדיאנפוליס) וטורנירי אתגר באיסטנבול ובבינגהמטון. מאזן כמעט מושלם עבור מי שנחשבים כיום לזוג הלוהט ביותר בסבב. רם וארליך עלו למקום ה-16 בדירוג הצמדים ופילסו את דרכם לכיוון האולימפיאדה.
- ארליך, מה קורה עם קריירת היחידים שלכם?
"שמנו אותה בהמתנה. אני חושב שאני ברמה של מקום 150 בעולם ביחידים (כיום 450). הלב שלי אוהב לשחק יחידים, זה גם יכול לעשות אותי שחקן טוב יותר בזוגות".
רם: "אני חושב שיוני יכול להגיע ליותר מזה. הכל עניין של ביטחון. דוגמה טובה היא זו של הראל לוי, שהיה במקום ה-180 וחודש טוב שלו הקפיץ אותו ל-120. רק ביטחון עושה את ההבדל בין שחקנים מהטופ העולמי לשחקנים אחרים. במקרה שלנו אנחנו מוכיחים את זה בזוגות.
"יש לנו ביטחון ואנחנו מצליחים. יש לנו הרגשה, החזרות ומשחק רשת מצוינים, אבל ההבדל הגדול הוא החשיבה השונה. ביחידים חשובה ההמשכיות, אבל זו בעצם ההצלחה הגדולה שלנו מווימבלדון - כל שבוע אנחנו מצליחים, והפכנו להיות זוג גדול בעולם".
- ארליך, אפשר לבנות קריירה מוצלחת גם ביחידים וגם בזוגות?
"בטח. תראו את קפלניקוב, מירני, פדרר ונובאק. יש עוד הרבה דוגמאות. מצד שני, אני לא בטוח שאחד כמו רודיק יכול להיות מדורג ראשון בזוגות. תגיד, אנדי, מקום 20 הוא יכול להיות?". רם: "לא בטוח בכלל. בכל מקרה, אנחנו לא נוותר על היחידים, כי אז נהיה חלודים".
- רם, משחק הדייויס הבא של הנבחרת יתקיים בגרמניה. לפחות נקודה אחת אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו, ממשחק הזוגות?
"בנקודת הזמן הזו, עם הביטחון שהבאנו איתנו מיליון, ננצח את הצמד הגרמני. אנחנו נחשבים לזוג הכי טוב שהיה בטניס הישראלי, זה בטוח".
- ארליך, מה הופך צמד לשחקני זוגות טובים?
"צריך משחק סרב-וולי טוב. אנחנו לא חושב שיש הרבה שחקני אחרים עם רמת משחק כמו שלנו. אני לא מתבייש להגיד את זה. הסרב-וולי שלנו הוא מהטובים בסבב. רם: "הדבר הכי חשוב אצלנו זה היחסים, הפירגון. אנחנו פשוט זוג מדהים".
פיסטולסי לא רוצה קשר עם הישראלים
בעולם הטניס משחק הזוגות נחשב זניח. בטורנירים גדולים, משחקי הגמר נערכים מיד אחרי גמרי היחידים, וברוב המקרים, פרט לטורנירים הגדולים, הם מתקיימים מול אצטדיונים די ריקים. רם: "מתייחסים לזה הרבה פחות כבוד ממשחקי היחידים, אנחנו פחות מפורסמים".
ארליך: "לא מנסים לקדם את משחקי הזוגות. אני לא מאשים את התקשורת, אלא את אנשי הסבב. נשאר פחות קהל בגמרים. רם: "זה לא מתסכל אותי, כי אני מרגיש במאה אחוז שאני עושה את המיטב. פשוט נהנה ועושה מזה כסף".
- אתם אפילו תופסים את הכותרות של הנציגה הישראלית הבכירה, אנה פיסטולסי.
רם: "אנה פשוט התרחקה מהתקשורת. היא חושבת שזה יעזור לה מקצועית. זו זכותה".
- מה טיב היחסים ביניכם?
"היא העבירה את הקריירה לאיטליה, ואנחנו מכבדים את זה. היא לא רוצה להיות בקשר עם הטניסאים הישראלים. כשאנחנו רואים אותה בתחרויות זה רק שלום-שלום, לא יותר". את תגובת פיסטולסי לא ניתן היה להשיג אתמול.
"אנחנו פשוט טובים"
אנדי ויוני הפכו חברים טובים מאד עוד לפני ההצלחה המסחררת בווימבלדון. עד אז, שיחק ארליך בעיקר עם ליאור מור וניצח ללא הפסקה את רם, ששיחק בכל פעם עם בן זוג אחר. גם בתחילת השנה, כל אחד מהם שיחק זוגות עם פרטנר אחר.
רם: "אני חייב לספר לכם סיפור. היה איזה טורניר באנגליה בתחילת השנה. אמרתי ליוני שישחק איתי, אבל הוא אמר שהבטיח להראל לוי. אמרתי לעצמי שאני לא מוותר, למרות שלא הייתי אמור לשחק שם, ולקחתי איתי שחקן אנגלי, אולי מטר וחצי, וכולם צחקו עלי. הגעתי איתו לגמר נגד לוי וארליך, אחרי 25 פעמים שרק הפסדתי ליוני, וניצחתי אותו עם האנגלי הזה".
- ארליך, אתם האנטי-תזה למיתוס הספורטאי הישראלי שמתפרק ברגעי לחץ?
"זה מה שעושה ספורטאים גדולים. אריק זאבי, למשל, היה פצוע, יצא לאליפות אירופה ולקח אותה כמו גדול. היום אנחנו ברמה של העשיריה הראשונה, נוכל להיות גם הכי טובים".
- וזה בניגוד לכדורגלנים הישראלים, שלא מצליחים ברגעי האמת.
"זה עניין מנטלי. האמת היא שאני לא כזה חובב כדורגל, אבל לא צריך להיות מאמן כדי לראות שהם צריכים יותר כושר וכוח. אנחנו פשוט טובים".
- עוד לפני שזכיתם בכרטיס לאתונה הבטחתם שתחזרו משם עם מדליה. רם, כבר הבטחות?
"אנחנו משחקים בתחרויות הכי גדולות, ולכן היום אנחנו שווים מדליה באתונה. יש לנו ביטחון גבוה מאד, אבל אנחנו לא יודעים אם נגיע לשם".
אולי השינוי הגדול ביותר בחייהם הוא הנושא הפיננסי. מה שהשניים הרוויחו בארבעת החודשים האחרונים (רם - 145 אלף דולר, ארליך - 110 אלף דולר), זה בערך מה שהם עשו בשבע שנות קריירה.
ארליך: "לא הלכתי לקנות לעצמי משהו גרנדיוזי, אלא קניתי לעצמי את השקט הנפשי. זה שווה לי יותר מהכל". בעקבות הרווחים האחרונים והשנה החשובה שתחל בעוד שלושה חודשים, הם מתכוונים לשכור מאמן, בנוסף לאנתוני האריס מהמרכז ברמה"ש.
"עד עכשיו שיחקנו בטורנירים קטנים, על האוויר", אומר ארליך. "עכשיו יש לנו צ'אנס לקחת מאמן רציני ולהצליח יותר".
הצ'חצ'ח מימק"א מחכה לטלפון מאוחנה
השניים עלו מגיל צעיר מדרום אמריקה. ארליך עלה בגיל שנה מארגנטינה, רם מאורוגוואי. בתחרויות הם מדברים ביניהם בספרדית, והטמפרמנט שלהם מוחצן, כיאה ליוצאי דרום אמריקה.
רם: "המנטליות שלי ישראלית, אני צ'חצ'ח שגדל על העצים בימק"א". ארליך, הרגוע מבין השניים: "אני מגיל שנה כאן, אבל אולי החינוך שלי היה שונה".
רם חשף כי בתקופה האחרונה קיבל פנייה מאיגוד הטניס האורוגוואי לשחק עבור נבחרת הדייויס שלה. "אחרי פיליפיני, קפטן הנבחרת, אני הטניסאי הכי טוב שנולד באורוגוואי. הם רצו אותי, אבל אשחק רק עבור ישראל".
- ארליך, אתה נולדת במעצמת טניס
"ארגנטינה תמיד היתה מעצמה, עכשיו הם רק השתפרו". רם: "בכל דבר הם היו יותר טובים מאיתנו. כדורגל, כדורסל, טניס. זו ארגנטינה".
רם, שגדל בשכונת רמת שרת בירושלים, הוא אוהד שרוף של בית"ר ירושלים: "אני חולה על בית"ר ירושלים, אבל אבא ואמא שלי לא נחתנו לי לשחק כדורגל. הם רצו שאהיה טניסאי. כואב לי מה שקורה שם. כשאני בארץ, אני בא לתמוך. יוני אוהד מכבי חיפה ובשנה שעברה הם הפסידו לנו פעמיים, זו היתה חגיגה גדולה".
יוני: "אני מוכן שייקח את נמני חופשי לירושלים, אולי הם יתחזקו". רם: "יכולתי להיות שחקן מצוין. אני הרי דרום אמריקני. אני מת להתקשר לאוחנה ולהגיד לו 'בוא, קח אותי אליך".
- אז היית יכול להיות שחקן בבית"ר?
"איזה, ריאל מדריד ונבחרת אורוגוואי".