עשה PC במו ידיך, חלק 2

עם מעט זמן פנוי ורצון טוב (שלא לומר מברג פיליפס ורצועת הארקה) תוכלו גם אתם לבנות מכונת ביצועים שואגת - או מחשב סביר מאוד במחיר הזול ביותר שיש

בחנו את שתי המערכות מתוצרת-בית בהשוואה ישירה מול שני מחשבים עם נתונים דומים, שירדו "ישר מהמדף" בחנות מעבר לפינת הרחוב במנהטן-תחתית, ומערכת אחת שהורכבה עבורנו במיוחד על ידי Alienware, אחת מהחברות המכובדות בתעשיית "מחשבי הבוטיק". אפשר לציין שהמחשבים שלנו לא ביישו את הפירמה, למרות שאת ההרכבה שלהם לא ביצעה שום פירמה. מאחר וכותרת המאמר הזה שואלת האם "לקנות או לבנות", וכדי להיות הגונים, פירטנו את היתרונות והחסרונות של שתי הגישות.

 

בחירת הרכיבים: הלב והנשמה

 

בחירת הרכבים היא הלב והנשמה של תרבות עשה-זאת-בעצמך. רק תנסו להיכנס לחנות המחשבים הקרובה ולבקש מחשב עם לוח אם ספציפי. תמיד תוכלו לקבל זיכרון נוסף ועם קצת מו"מ גם להחליף את כרטיס המסך, אבל כאן בערך נגמרת הגמישות של הקמעונאים. יצרנים מסחריים לא ממש ששים להסביר ולספר באיזה לוח-אם הם משתמשים, וכולם שומרים על הזכות להחליף ספקים לכל אחד מהחלקים של המחשב בהתאם לזמינות המציאות בשוק הסוחרים.

 

כך שאם אתם מעוניינים להשיג ביצועים ספציפיים על ידי בחירה מושכלת של החלקים, שיטת עשה-זאת-בעצמך היא האופציה היחידה. מצד שני, ראוי לציין שיצרנים מסחריים הגונים פותרים לחלוטין את כל בעיות התאימות והשילוב בין הרכיבים השונים של מחשב שולחני - הרבה לפני שהם מכניסים אותו לקטלוגים שלהם ומעמיסים אותו על המדפים. זה הרי מה שנקרא להיות "מותג". חלק מעלות הקניה שלכם הוא הביטחון שהמכונה אמנם תעבוד ברגע שתוציאו אותה מהקופסה.

 

מחירים: כסף זה לא הכל

 

כמה שווה הזמן שלך? אם אתם חברים בכנופיית זמן-הוא-כסף, אל תחשבו אפילו לבנות במו ידכם את המחשב ולא משנה כמה גבוה אתם רוצים לעלות בסקלת המחירים. אין שום דרך בה תוכלו להשלים את העבודה בעלות זמן נמוכה יותר מפסי הייצור של המחשבים התעשייתיים. אבל אם אתם נהנים לתור אחר מציאות, להשיג דילים טובים ולהשוות מחירים בין ספקים שונים לאותו רכיב אלקטרוני.

 

הרי שבניה עצמית בנוסח עשה-זאת-בעצמך תחסוך לכם כסף בכל רמת ביצועי מחשב שתחליטו לבנות - בתנאי כמובן שהזמן לא נכנס למשוואה. ואם אתם גם מאמינים שהזמן החיפושים אחר הפריט הראוי ביותר הוא זמן איכות מענג ולא בזבוז זמן שנזקק להצדקה מכיוון הכיס, הרי שעשה-זאת-בעצמך היא אידיאולוגיה שנועדה בשבילכם.

 

שירות ותמיכה: עשה גם זאת בעצמך

 

סקרי השירות שעורך PC מגזין בארה"ב כבר 16 שנה בנושא השירות והאחריות של מחשבים, מראים הבדלים ברורים בין היצרנים השונים. חלק מהם שומרים על דירוג זהה, אחרים עולים ויורדים בו לאורך הזמן ומעטים - מעטים מדי - נחשבים על ידי לקוחותיהם כאמינים וראויים לאמון חוזר. כך שמחלקת תמיכה מסודרת אינה גורמת, בהכרח, לשביעות רצון לאחר הרכישה. אם בכל זאת החלטתם לרכוש מערכת מוכנה, בדקו והשוו לפני הרכישה גם את האחריות הניתנת - ואת הדרך בה החברות עומדות בה.

 

החדשות הטובות הן, שברגע שתעברו למחלקת עשה-זאת-בעצמך, לעולם לא תיקחו יותר את מחשבך למעבדת השירות. החדשות הרעות הן, שפשוט לא יהיה לכם לאן לקחת אותו. אנשי עשה-זאת-בעצמך הם יתומים מרצון. אינך יכול להפוך מכשיר פגום שעשית בעצמך לבעיה של מישהו אחר; זה התינוק שלך.

 

קהילת עזרה תוססת

 

אבל אתם לא היתומים היחידים בעולם שבחרו במצבם מרצון - על הרשת קיימת קהילה תוססת שרק מחכה להירתם במרץ לעזרתכם ולסייע לכם בפתרון בעיות טכניות פשוטות וסבוכות. כל אתר אינטרנט טכני בתחום המחשבי כולל פרומים לדיון בנושאי טכנולוגיה ורכיבים, המקבל בברכה שאלות.

 

נכון ששימוש בפורומים לשם תמיכה טכנית משמעותו לעתים להמתין יום או יותר לקבלת התשובה, אך זה בכל זאת פחות מתסכל מאשר ההמתנה האינסופית על קו הטלפון שמשמיע מוזיקה מרגיזה משובצת בהתנצלויות מעושות על ההמתנה. שלא לדבר על התפריטים הקוליים מהגיהינום בקווי התמיכה של הספקים הגדולים יותר, שעושות הכל כדי לחסוך את הצורך לבזבז עליך זמן אנוש.

 

שירות ישיר טוב יותר

 

שירות ישיר בחנות קרובה, לוקסוס שמאפשרות חברות מסחריות מסוימות, הוא תמיד טוב יותר - בתנאי שבצד השני של הדלפק נמצא מישהו שמבין משהו במחשבים. בפורומים, לפחות, משתתפים אנשים שמבינים מהחיים שלהם והבעיה היא שחלקם מבינים יותר מדי. הם יכולים לסבך אתכם בפרטים שלא רציתם לדעת על נושאים שלא שאלתם - רק שתדעו כי הם יודעים הכל. אולם האמינות של רכיבי החומרה בימים אלו מצמצמת את רוב קריאות התמיכה לחילופי רכיבים פשוטים. אז למה באמת שלא לעשות את זה בעצמך?

 

אחריות: יש רק על החלקים

 

כמובן, היום מקובל להעניק לפחות שנת אחריות לכל מכשיר מסחרי, ולרוב זה מה שתקבלו. אולי תופתעו לשמוע, אבל רוב רכיבי המחשב בשיטת עשה-זאת-בעצמך מתהדרים גם הם בשנת אחריות, וחלק מהם, כמו המארז וספק הכוח שלו, עשויים להגיע עם שלוש שנות אחריות. מצד שני, אם תהרסו את המעבד בטעות, זו כבר הבעיה שלכם. במערכת המושגים של עשה זאת בעצמך אין דבר כזה "אחריות מורחבת".

 

באופן כללי, שאלת האחריות אינה קריטית משום רמת האמינות הגבוהה יחסית של הרכיבים לאחר תקופת הרצה קצרה יחסית. רכיבי אלקטרוניקה מתאפיינים במחזור אמינות שונה משל רכיבים מכניים. לאחר שנגמרו "מחלות הילדות" הם ימשיכו לעבוד שנים על שנים ללא כשל. חלקים מכניים סובלים משחיקה ואמינותם יורדת עם הזמן - במיוחד צריך לשים לב לאיכות של מאווררים.

 

יתירות

 

הדרך הבטוחה ביותר לטפל בבעיה זו היא על ידי "יתירות". אם אפשר להסתפק ב-3 מאווררים (לספק, למעבד ולמארז כולו) יש לכם סיבה טובה לשים 4 לפחות. ובאותה הזדמנות, כדאי מאוד לבחור מאווררים גדולים ככל האפשר. הם עולים יותר אך הם גם מסתובבים לאט יותר ולכן הם עושים פחות רעש ומאריכים ימים הרבה אחרי שהקטנים התפגרו.

 

תוכנה: לא להתעלם מהעלות

 

רצוי לא להתעלם מהעלות הלא-כל-כך סמויה של מערך התוכנה במחשב שעשית-זאת-בעצמך. אל תתפתו לקריצות שרומזות כי תוכנה אפשר "לשאול" מחברים או לקבל ל"הדגמה". ספקים מסחריים משלמים הרבה פחות עבור עותק OEM של חלונות מאשר אתם ששלמו כלקוח סופי.

 

והמחשבים האישיים המסחריים מגיעים לרוב עם צרור תוכנות משרדיות, שימושיות ובידוריות, שליצרן הן לא עולות כמעט דבר אבל לא בטוח שגם אתכם יפנקו ברצון. תוכנה עולה כסף, אלא אם כן יש בידכם עותקים חוקיים של התוכנות להן אתם זקוקים - חוקיים גם במשמעות של יצירת עותקים נוספים עבור מחשב חדש.

 

גיגהבייטים של זבל דיגיטלי

 

עסקאות טובות על תוכנות הן דבר שקשה למצוא, אלא אם אתם הולכים על גרסאות ישנות. מצד שני, המחשב שבניתם בעצמכם לא יבוא עם גיגהבייטים של זבל דיגיטלי, שכל תפקידו להרשים את הנאיבים. הוא יגיע בדיוק עם מה שאתם בחרתם להתקין - לא פחות ולא יותר.

 

יותר מדי מחשבים מסחריים מכניסים למערכת תוכנות דמו, פרסומות ושירותים שערכם מפוקפק, הנטענים עם הפעלת המחשב. אתם עלולים למצוא את עצמכם מבזבזים שעות ספורות עם תוכנות עזר, כמו Startup Cop של PC Magazine, על מנת למחוק או לנטרל את ערמות הזבל הללו.

 

הגשמה עצמית: מחשב עם אופי

 

יוצרי מחשבים בשיטת עשה-זאת-בעצמך, הבונים מערכות ברמה ביצועית גבוהה אינם מתביישים כשמדובר בביטוי עצמי. ציורי צבע ססגוניים על המארז, חלונות שקופים בדפנות, ומגוון רחב של תוכניות תאורה פנימיות כבר נעשו לנורמה. אתם יכולים אפילו למצוא לוח עם רכיבים הזוהרים באור אולטרה סגול. ואתם יכולים לבחור גם מקלדות וכיווני התקנה פרועים למדי. אנשים כבר בנו את המחשב שלהם בתוך ארגזי עץ של מכשירי רדיו או טלוויזיות משנות ה-40, בתיבות זכוכית ופלסטיק - למעשה בכל מארז אפשרי. צריך רק לשים לב לשני גורמים קריטיים:

 

1. חייבים להבטיח אוורור אפקטיבי

 

הלב של המחשב הוא שבב עדין מאוד, שגודלו כסנטימטר רבוע, אך החום הנוצר עליו דומה לחום שנוצר בנורת ליבון שמאירה חדר בינוני. ללא קירור טוב הוא ימות באפס זמן - במיוחד אם באותה הזדמנות אתם גם מתכננים לדחוף אותו למהירויות על-תקניות.

 

2. יש צורך לוודא מיסוך אלקטרומגנטי אפקטיבי

 

רכיבים אלקטרוניים שרצים בגיגהרצים עושים לא מעט רעש אלקטרוני, אותו צריך לחסום כדי שלא יפריע למכשירים אחרים בסביבה. מארז מתכתי הוא הפתרון הקל ביותר, אבל גם למארזים מחומרים דיאלקטריים יש פתרונות מיסוך. למשל, "כלוב" מרשת מתכתית צפופה (רצוי נחושת, חורים קטנים מחצי סנטימטר, והארקה טובה) או צבעים מתכתיים מיוחדים.

 

ואחרי שבניתם את פאר היצירה בוודאי לא תסכימו להצניע אותה בחדר עבודה אלמוני. מקומה במרכז הבית והסימנים הלא כל כך מעודנים שנתתם בה אומרים הרי דבר אחד: "אני בניתי את המחשב הזה, ואני גאה בזה!".