גלי צה"ל: בית ספר הממלכתי לתקשורת

המשימה: מאבק בתדמית האליטיסטית והצינית שדבקה בתחנת הרדיו גלי צה"ל (המפקד אבי בניהו: "גל"צ של שנות ה- 80 היתה יותר מדי אשכנזית, חילונית ויהירה"). האמצעי: חשיפת תכני קורס הכתבים היוקרתי (בניהו: "בבוקר אולי תראיין את ראש הממשלה, אבל בצהרים תנקה את המדרגות"). הסינון: מתוך 1,400 מועמדים בקרוס הקרוב, פחות מ- 40 יתקבלו לתחנה (בניהו: "הפכתי לאיש שעושה מיונים לערוץ 10 ולערוץ 2"). יום בחברת הקובי מידנים והיונית לויות שבדרך

עומר בן רובי, רכז הכתבים ומפקד קורס הכתבים של גל"צ, מתקשה להסתיר את התרגשותו בטקס סיום הקורס, כשהוא נפרד כמו אב גאה מגוזליו. "זה לא כמו הדור שלי", משבח בן רובי את הצעירים הנלהבים. "אני מרגיש שהם אחרים. פחות ציניים משאנחנו היינו. אצלנו הציניות השתלטה על הכל, אי אפשר היה להזיל דמעה, לשיר את 'התקווה'".

איך אתה מסביר את ההבדל?

"אני לא יודע, נראה לי שזה הדור של חומת מגן. הם עצובים יותר".

הרהורים נוסטלגיים מפיו של בן 28 יכולים היו להישמע מוזרים, אלמלא התרגלנו כבר לפס הייצור המהיר של גלי צה"ל – מקום בו ילד הופך לאיש מקצוע בן 18, כוכב בן 20, ומדבר על תוכנית בפריים טיים בזמן שאחרים בני גילו עוד לא חזרו מהודו.

עם היכנסם של עשרות מועמדים חדשים אל פס הייצור הגל"צי, החליטו קברניטיה לחשוף את הקורס שמכנה אותו מפקד התחנה, אלוף משנה אבי בניהו, "בית ספר הממלכתי היחיד בארץ לתקשורת".

 

עובדה 1: יש פחות 'בנים של'

 

בין אם הנוער של היום אכן פחות אכזרי מפעם כפי שסבור בן רובי, ובין אם לאו – קשה להתעלם מהמאמץ שעושים בגלי צה"ל לשנות את תדמיתם האליטיסטית והצינית. המטרה, על פי בניהו: להיות רדיו של כולם. "יש לי אחריות כבדה על עתידה של כל תקשורת הישראלית", מסביר בניהו את ההחלטה לחשוף את תכני הקורס, "מכאן הם ממשיכים הלאה. אין עוד מקום היום שמכשיר עיתונאים ברמה כזאת. אני לא בהכרח מרוצה מזה, אבל הפכתי לאיש שעושה מיונים לערוץ 10 ולערוץ 2".

במה מתבטא השינוי בגלי צה"ל?

"אני לא מתבייש להגיד את זה, אבל גלי צה"ל של שנות ה- 80 היתה יותר מדי אשכנזית, חילונית ויהירה. היום זו תחנה יותר עממית. אנחנו עדיין שומרים על רמה של רדיו ציבורי מוביל, אבל עם תכנים מגוונים יותר, וזה עובד – הציבור מחזיר לנו אהבה.

"גם השדרים של היום לא מזוהים עם מגמה זו או אחרת, וזה מתחיל בשלב המיון. הגעתי לתפקיד לפני שנתיים וראיתי שהמיונים טובים – אבל החלטתי להרחיב אותם. אני רוצה להגיע למצב שהשדרים כאן יהיו מכל קצוות האוכלוסייה. יש כאן אשכנזים וספרדים, ולא תראי כאן 'בנים של'".

בכלל לא?

"תראי, אני לא רוצה להעניש מישהו בגלל שהשם שלו מוכר, אבל המערכת לא מאפשרת פרוטקציה כמו פעם. אני אומר כל שנה בטקס הסיום: אנחנו לא רוצים שיצאו מכאן עיתונאים שחצנים ויהירים".

דברים שאתה רואה במקומות אחרים?

"בוודאי שאני רואה את הדברים האלה. היום בעיתונות הפכו את העיתונאי למרכז, זה אני ואפסי עוד".

ובגל"צ, זה שונה?

"ככל שהם מקבלים יותר אחריות, הם יותר טובים. הם מודעים לגיל שלהם יותר מאיתנו. אגב, אני רוצה להכניס בשנה הבאה לקורס הרצאה של נפגע תקשורת, מישהו שיספר להם על הנזק שיכול להיגרם מפרסום ידיעה לא נכונה. אולי אני אפילו אביא את דן תיכון, שניצח בתביעת דיבה את גלי צה"ל. אני חושב שהוא יסכים לספר לחבר'ה על האחריות, למרות כל מה שהיה בינו לבין התחנה".

 

עובדה 2 : הבנות יותר טובות

 

"יש לנו בעיה של יחס בין בנות לבנים", מספרת טינה מלמד, קצינת הארגון של גלי צה"ל, "אין לנו הרבה בנים, כי מגיעים לכאן רק בנים עם פרופיל נמוך מ- 64. יוצא שהבנות שמשרתות כאן הרבה יותר טובות. זה קשור לעובדה שאנחנו ממיימנים יותר בנות, ואולי גם להרגשה שלי, שנשים יותר טובות".

מלמד אחראית, לדברי בניהו, לדור שלם של אנשי תקשורת. אשכול דוברות ומידע, שעבורו היא ממיינת יותר מאלף מועמדים מדי שנה, כולל את גלי צה"ל, דובר צה"ל ועיתון "במחנה". בכל שנה בחודש נובמבר מתחילים באיתור המועמדים, כשבסופו של דבר ייבחרו בין 30 ל- 40 חיילים לגל"צ, 15 עד 20 חיילים ל"במחנה" ובין 45 ל- 60 חיילים לדובר צה"ל. עד לפני שנתיים מספר המועמדים במיונים הראשונים עמד על כ- 700, אך הוא גדל לאלף, ובחודש הקרוב יעמוד על 1,400.

מרבית המועמדים שלחו מכתבים ישירים למלמד, בהם סיפרו על חלום ילדותם. היתר קיבלו זימון לאחר שנמצאו מתאימים. לדברי בניהו מדובר בשינוי משמעותי: "המחשב של מינהל הגיוס מאתר באופן טכני את המתאימים, ואם הם מתאימים הם שולחים את המנילה בחזרה, ומקבלים זימון למבחנים. ככה שגם מי שישב בבית ולא חשב להיות עיתונאי, יכול להיות מאותר על ידינו".

המבחן הראשון מתקיים בגני התערוכה וכולל מאה שאלות ידע כללי. "בגלל מספר המתגייסים לגל"צ לא משתנה, יוצא שבכל שנה אנחנו דוחים יותר אנשים", אומר בניהו. "זה לא נעים, אבל בזה נגמר תהליך המיון של מי שנבחן ונכשל. מספיק שהוא אומר לחברים שהיה לו רופא שיניים בתל אביב, והוא גומר עם זה".

אתה הייתה עובר את המבחן?

"אני לא חושב. צריך לדעת שם דברים כמו מה היה השיר הראשון של התרנגולים, את יודעת את זה?"

השלב השני של המיון מיועד ל- 150 הנבחנים הטובים ביותר, המוזמנים ליום של מבחני סימולציה בתחנה ביפו בו נבדקים נושאים כמו עמידה בלחץ, דינמיקה קבוצתית, דרך התנסחות וביטחון עצמי. ראיון מול שמונה מבכירי התחנה הוא השלב הבא, המתרחש בין ינואר למרס – בו נבחנים ידע כללי לצד מרכיבי אישיות. "כל אלה הם שלבים מנפים", אומרת מלמד. "יש גם מבחן קול, אבל הוא לא מנפה, כי אם מתוך 150 מועמדים מצאנו 11 או 12 קריינים בפוטנציה, אז מצבנו נהדר".

מה אתם מחפשים, בעצם?

מלמד: "עברית טובה, ביטחון עצמי, חוצפה, תעוזה ומרפקים. אנחנו מחפשים משיהו עם רעב בעיניים, מישהו שיידע להבדיל בין עיקר לטפל. בקיצור, שיביא את הסחורה".

 

עובדה 3: כל בוקר אבשלום קור

 

קורס הכתבים, אליו מגיעים הנבחרים אחרי הטירונות, מוגדר עדיין קד"צ, למרות שכבר איננו קורס קדם צבאי. הקורס מתנהל באווירה צבאית, אך בתנאים פתוחים. הרחוקים ישנים בבית החייל או בבתי חברים במרכז, אך עדיין עדיף, כך נראה, להיות גל"צניק תל אביבי.

יומו של הקד"צניק מתחיל במבחן חדשות היום, ההופך את החניכים למכונות אקטואליה משומנות. הוא ממשיך בשיעור לשון עם כוכב הקורס, ד"ר אבשלום קור. "איתרנו בעיה של עברית", מסביר בניהו. "מערכת החינוך לא מספקת את הסחורה ברמת העברית, יש דעיכה בתחום הזה. לכן כל בוקר יש להם שיעור של אבשלום קור, ויש בחנים יומיים. אמנם אנחנו לא גל"צ המעונבת של פעם עם דן כנר, אבל עדיין, אי אפשר שיהיו כאן טעויות בעברית".

בכל יום גם מתקיימת סדנת חדשות המועברת על ידי אבי ברזילי, עורך "אולפן שישי", ויוסי עבדי, במהלכה נדרשים החניכים להציג כתבות. בנוסף, משתתפים החניכים בעשרות הרצאות העשרה, "מפי הגבורה", על פי בניהו.

"אני לא משלם על הרצאות", מסביר בניהו, "ורוב המרצים לא עושים כאן מילואים, אנשים עושים את זה כי הם מבינים את החשיבות. עמנואל הלפרין הרי כבר לא עושה מילואים – והוא אף פעם לא סרב להרצות. לדעתי אף אחד לא יסרב, הם יודעים שהם מטביעים כאן חותם משמעותי".

הלפרין, בהרצאה על מניפולציות בתקשורת, הוא אחד ברשימה מעוררת קנאה של מרצים הכוללת את פרופ' מרדכי קרמניצר, אילנה דיין, גדעון רייכר, דורי בן זאב, עודד שחר, איל ארד, ניב רסקין, אברי גלעד, ועוד רבים ועסוקים. על כל הרצאת העשרה נדרשים החניכים להכין כתבה.

אבל זה לא הכל. חניכי גל"צ זוכים לסיורים ברחבי הארץ, בין השאר בירושלים, גבול הצפון, סוף שבוע "ירוק" בבסיס צה"ל, וגאוותו הגדולה של בניהו – ביקור באור עקיבא.

בניהו, אור עקיבא?

"נדלקתי על אור עקיבא. אני מוציא אותם מהמוקטעה הזאת לסוף שבוע שבו הם יראו את עיר השררה הזאת, ויראו עד כמה יש פער בין המציאות לדימוי התקשורתי. הם התפלאו לגלות שעושים שם דברים יפים מאוד, ראו אוכלוסייה גאה והנהגה מצוינת. הם הלכו בלילה לשתות איתם בפאבים, וישנו בבתים שלהם".

לא מוזר, לבוא ליישוב בארץ ולהתנהג כמו תיירים?

"אני רוצה שהחניכים ייחשפו לתכנים חברתיים, הכל בגובה העיניים. חוץ מעודד שחר ושלי יחימוביץ' אין הרבה אנשים בתקשורת שמתעסקים בנושאים חברתיים".

מפקד הקורס, אומר בן רובי, מספר כי הסיור הוא חלק ממגמה חברתית כללית של הקורס. "כל אחד מהחניכים מכיר חלק מסוים של ישראל, והמטרה שלנו היא להכיר לכתב את כל האנשים שהוא משדר אליהם. אנחנו מחנכים אותם לנטייה אינסטינקטיבית לכיוון האזרח הקטן".

יש הרבה תחרות בקורס?

"יש תחרות, זה עניין טבעי, ויש גם ניפויים. אנחנו רואים כשמישהו מפגין יותר מדי מוטיבציה, רוצה להראות שהוא הכי טוב. הם גם לא יוצאים מהקורס הכי מגובשים בעולם, ולא ישמרו על החברות, כי כל אחד יהיה במחלקה שלו. אלה חיים מאוד לחוצים, ועובדה שמכל מחזור אנחנו מכירים את הבולטים – אחרים בחרו בחיים שפויים יותר".

 

עובדה 4: לא כולם צפונים

 

כמה מהחניכים אני פוגשת בעיצומו של שבוע עבודות רס"ר, הטבילה הראשונה בחיי התחנה האמיתיים. "איך שהם מסיימים את הקורס הם עושים עבודות רס"ר, שלא יתחיל לזרום להם השתן מהפופיק למעלה", מסביר בניהו. "זאת מסגרת צבאית, בבוקר אולי תראיין את ראש הממשלה, אבל בצהרים תנקה מדרגות".

הנה פולינה פרלמן מאשדוד, בקרוב מפיקה בגלגל"צ, שבדיוק עכשיו עוסקת בניקיון התחנה. "חיכינו לרגע הזה", היא מפתיעה. "במשך חודשיים הפסדתי כל כך הרבה שעות שינה, חברים לא ראו אותי. אבל עכשיו הכל רגוע".

באמת היה כל כך קשה?

"היתה תקופה של הרבה עליות וירידות. היום הראשון היה "היי". אילנה דיין הסבירה לנו את הפריבילגיה שיש לנו, ופתאום גם הבנתי את גודל האחריות".

"הקורס לא הכין אותי לעבודה", מצננת את ההתלהבות שני דרורי מקצרין, מפיקה בתוכנית הבוקר, "ההרצאות היו בעיקר של מורשת קרב, כל אחד סיפר מה הוא עבר. אילנה דיין למשל, הסבירה איך מושכים שידור 15 דקות".

"בקושי ישנים", מוסיף דור קידר, מזכיר מערכת במחלקת החדשות. "אתה מנקר ויכול להתעורר מול מפקד גל"צ, ואתה בטוח שזהו, אתה עף".

המפקדים שלכם אומרים שאתם דור חדש, לא גל"צ של פעם.

דור: "קשה להשוות כי אנחנו לא יודעים איך היה קודם, אבל אני לפחות מודע למאמץ שעושים לפתוח את השורות בגל"צ. זה אפילו נהיה סוג של בדיחה".

שני: "כן, זה נהיה קצת מודגש מדי, מתאמצים שלא נהיה כולנו צפונים-אשכנזים-תל אביבים".

את מרגישה שאת על תקן הפריפריה?

שני: "אני לא אומרת שקיבלו אותי בגלל שאני מרמת הגולן, אבל אני יודעת שזה משהו שמדברים עליו".

פולינה: "ידעתי! אני כאן על הסעיף של הרוסיה האשדודית. טוב, לפחות הצליחו לכסות איתי שני תקנים".

ליטל אוחיון מירושלים, מפיקה ובוגרת הקרוס הקודם, חושבת אחרת. "מהרגע שמתקבלים זה לא משנה מאיזה מוצא אתה. זה המקום להוכיח את עצמנו".

איך היה באור עקיבא?

שני: "אני הרגשתי לא בנוח, הרגשתי שאנחנו באים ממקום מתנשא".

פולינה: "אני בתור דרומית, לא הבנתי למה אם כבר לוקחים אותנו לעיירת פיתוח, מראים לנו רק את הצדדים הטובים, הרי רוב עיירות הפיתוח נראות הרבה יותר גרוע".

מתן חודורוב מתל אביב, חניך מצטיין בעל עברית מצוחצחת, בקרוב כתב חדשות מגלה מי הרשים אותו יותר מכולם. "אי אפשר לא לדבר על אבשלום. הסבירו לנו שרמת העברית שלנו צריכה להיות טובה יותר משל המאזינים, שהם לא יתקנו אותנו במחשבותיהם. אז הביאו לנו את האדם שהשליטה שלו בשפה העברית היא אבסולוטית, ומעבר לזה הוא איש מקסים ומצחיק".

ליטל: "לפני כמה זמן ישבתי עם חברים בבר והתחלנו להתווכח אם אפשר להגיד שושנים אדומות. מיד שלחתי ביפר לאבשלום והוא חזר אלי – שושנים זה גם זכר וגם נקבה".

אתם מחכים לשמוע את השמות שלכם ברדיו?

דור: "אנחנו פחות חושבים על עצמנו כעל כוכבים".

מתן: "אנחנו חיילים, לא סופרסטארים שמורמים מעם".

נו, באמת.

דור: "באמת, הקטע של הכוכבות שייך יותר לשנות ה- 80, לשמות כמו יעל דן, אברי גלעד וקובי מידן. השמות האחרונים שמזכירים בהקשר הזה הם טל ברמן ויונית לוי, אבל רוב האנשים היום לא באים לחפש את זה".